top of page

התערבות שיפוטית בהסדרי הסתלקות והשלכותיה בראי ע"א 3443/22 זמן שעונים ותכשיטים בע"מ נ' רועי רוטמן

נייר עמדה זה עוסק בהחלטת בית המשפט העליון לדחות בקשת פסלות מותב שישב לדין בבית משפט השלום במסגרת בקשה לאישור תובענה כייצוגית. הבקשה הוגשה בטענה כי התערבות המותב במסגרת הסדר ההסתלקות שגובש הייתה בלתי סבירה ופגעה בהליך.



ביהמ"ש העליון, מפי הנשיאה א' חיות, דן בערעור על החלטה דיונית של ביהמ"ש השלום בפתח תקווה, במסגרת ת"צ 40059-10-21[1] (להלן: עניין רוטמן), שלא לפסול עצמו מלדון בעניינה של המערערת, חברת זמן שעונים ותכשיטים בע"מ. כנגד האחרונה הוגשה בקשה לאישור תובענה כייצוגית בטענה של הפרות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות[2] ותקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.[3] במסגרת הבקשה הלינו התובעים על כך שלא נמצאו בחנויות של החברה מערכת עזר מצוידת כראוי לשמיעה, וכן על היעדר פרסום באינטרנט של מאפייני התאמות הנגישות שנעשו בחנויותיה. בעקבות פתיחת ההליך כנגדה, הנתבעת תיקנה את דרכיה והתקינה את המערכות הנדרשות בסניפי הרשת.[4]

הרקע לערעור הינו הצעה בדבר הסדר הסתלקות מתוגמלת אותה ניסח המותב לאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמות בינם לבין עצמם, ובטרם הוגש כתב הגנה.[5] המערערת טענה כי בעצם העלאת ההצעה ובתוכנה יש משום משוא פנים ואיתות לכך שדעתו של המותב ננעלה. בתוך כך, טענה המערערת כי לא ניתן להשתמש באיום אישור התובענה הייצוגית כאמצעי לחץ לקבלת הסדר ההסתלקות, וכי תניה זו אינה מאפשרת מו"מ אמיתי בין הצדדים.[6]

במסגרת הצעת המותב הוצהר שקיימת הצדקה לבירור התובענה נשוא ההליך כייצוגית, ובהמשכה הגה האחרון מתווה ספציפי של הסדר ההסתלקות, הכולל פיצוי (גמול) והחזר הוצאות לטובת התובע המייצג, שכ"ט לבא כוחו ותרומה לעמותה המקדמת כבדי שמיעה.[7] ההצעה נחתמה בהוראה לצדדים להודיע תוך 7 ימים אם הגיעו לפשרה, ובמידה ולא, תינתן החלטה. בעקבות כך, הנתבעת ביקשה לפסול את המותב, אך המותב דחה את בקשתה משום שלטענתו לא קמה עילת פסלות.[8]

הנשיאה חיות דחתה את הערעור בקביעתה כי התערבות שיפוטית אפשרית ואין בה פסול עקרוני כאשר מתיימרת להביא להסכמות בכדי לייעל את ההליך המשפטי. אולם, יש להישמר מפני אקטיביות יתרה העשויה לפגום באובייקטיביות השיפוטית.[9] במקרה דנן, פעולות המותב נמצאו במתחם הסבירות. למען השלמת התמונה אציין שהסדר ההסתלקות המתוגמלת הנ"ל אושר בחודש אוקטובר 2022 בבית משפט השלום בפ"ת בכפוף להסכמת הצדדים.[10]

בנייר העמדה אציע, בראי עניין רוטמן, מספר זוויות לבחינה ביקורתית של התערבות שיפוטית במסגרת הסדרי הסתלקות, שעשויות להביא למסקנה כי יש לצמצם תופעה זו. כרקע לדבריי אעמוד על השפעת עקרון הייצוג על אופיו האדוורסרי של ההליך הייצוגי.

עקרון הייצוג והשפעתו על אופיו האדוורסרי של ההליך הייצוגי

במשפט הישראלי אופי ההליך המשפטי אדוורסרי בכללותו ומקובל לקבוע כי העימות בין הצדדים יוציא את האמת לאור ויביא להכרעה צודקת, כאשר העניין תקף גם בנוגע לפשרות. בהינתן הליך שאינו מנוהל ע"י צד שלישי באופן שמגביר עלויות עסקה, חזקה שהצדדים יגיעו להסכמות אופטימליות.[11] אולם מכורח המציאות קיימת חשיבות לייעל את ההליך המשפטי ולחסוך בעומס שיפוטי.[12]

בהליכים ייצוגיים קיימים טעמים נוספים להתערבות שיפוטית. עקרון הייצוג, [13] העומד בבסיס חוק תובענות ייצוגיות (להלן: החוק)[14] יוצר לכשעצמו פגיעה מודעת ובלתי נמנעת באופי האדוורסרי של ההליך. זאת בשל היעדר מעורבות (ולעיתים היעדר מודעות) מצד חברי הקבוצה המיוצגת לעצם קיום ההליך, לרבות בשלבי הסתלקות, באופן שחושף אותם לבעיית נציג.[15] בנוסף, פערי הכוח והמידע הטבועים באופן אינהרנטי בין הצדדים להליך הייצוגי, הסכנה בחשיפת הנתבעות לתביעות סרק[16] וההשפעה הציבורית (החברתית-כלכלית) הישירה של ההליכים הייצוגיים - מכשירים התערבות שיפוטית משמעותית שתכליתה איזון בין כל אלה. ההתערבות מתבטאת בין היתר בצורך לאישור הסדרי הסתלקות ע"י ביהמ"ש תוך עמידה בהסדרים המופיעים בחוק.[17] אך זו עשויה, ביחס למצבים וקריטריונים מסוימים המפורטים מטה, להפר את האיזון הנ"ל.

תיקון דרכיה של הנתבעת טרם אישור התובענה כייצוגית

ס' 16 לחוק מגדיר את האפשרות להסדרי הסתלקות בהליך הייצוגי, ומסמיך את ביהמ"ש להתערבות שיפוטית ביחס אליהם, הנחשבת למינורית בהשוואה להסדרי פשרה המוסדרים בס' 18 ו – 19 לחוק. ההבדל במידת ההתערבות מתבטא בעיקר בכך שבהסדרי הסתלקות ביהמ"ש נדרש לבחינת שאלות עילת התביעה והתועלת שהביאה הבקשה לחברי הקבוצה,[18] בעוד שבהסדרי פשרה נדרש לשאלות משפטיות ועובדתיות מקיפות יותר ולצעדים אופרטיביים בהקשרן.[19] העניין נובע מהעובדה שהסדרי הסתלקות, בניגוד להסדרי פשרה, אינם מהווים מעשה בית דין על חברי הקבוצה.[20] בפועל, רוב הסדרי הסתלקות מאושרים בטרם אושרה התובענה כייצוגית[21] ומכך עשויים לתמרץ בקשות שפוגעות בכלל הצדדים לתובענה הייצוגית: בחברי הקבוצה, בנתבעות ובביהמ"ש. בראי חברי הקבוצה, הבקשות עשויות לבטא מימוש בעיית נציג מצד התובע המייצג ע"י קניית שתיקתו.[22] בראי הנתבעות מתגברת בעיית תביעות הסרק ובראי ביהמ"ש מתווספים הליכים ועומס. בכדי לנטרל סיכונים אלה, ביהמ"ש נדרש, בין היתר, להכריע שהתביעה הראתה עילת תביעה לכאורית.[23]

בראייתי, לתיקון דרכיה של הנתבעת בטרם אושרה התובענה כייצוגית (כפי שהתממש בעניין רוטמן) שתי נפקויות מרכזיות: ראשית, ביטוי של "עילת התביעה הלכאורית" הנדרשת (גם עילה משתמעת) מהתובע הייצוגי ובכך צמצום האפשרות לתביעת סרק שממחישה בעיית נציג מצדו. שנית, ונגזר מכך, צמצום דה-פקטו של הסיכוי להיווצרות עוולות ונזקים עתידיים כלפי הקבוצה המיוצגת. על כן, במקרים בהם הנתבעת תיקנה את דרכיה, בכוחו של הסדר ההסתלקות שמתממש ע"י הצדדים להביא לתוצאות מאוזנות וטובות להם ולקבוצה המיוצגת תוך נטרול האתגרים המרכזיים שמניתי. ניתן לטעון שבמקרים אלה, התערבות שיפוטית מעבר לאישור ההסדר, כפי שהתממשה בעניין רוטמן, עשויה להפר איזון זה ולתמרץ את הצדדים לפעולות אפקטיביות פחות.

בחינת ההתערבות השיפוטית בהסדרי הסתלקות לנוכח תכליות החוק

אחת מתכליותיו המרכזיות של החוק היא שיפור ההגנה על זכויות ובפרט מימוש זכות הגישה לביהמ"ש בהליכים שלא היו מתנהלים כיחידים, כפי שעלה מס' 1(1) לחוק.[24] כך החוק מקדם את אינטרס הפרט מחד ואת האינטרס הציבורי מאידך.[25] הגשמת האינטרס הציבורי מתקשרת באופן ישיר לתכלית בדבר אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו. שינוי דרכי הנתבעת עקב עצם קיום ההליך בכלל ודרך מנגנון ההסתלקויות בפרט, מגשים תכלית זו.[26] וכאמור בפסקאות הקודמות, שינוי זה עשוי לאותת לביהמ"ש על האפקטיביות של המנגנון הייצוגי לא רק כמכשיר אכיפה והרתעה, אלא גם כמגן על זכויות ומספק סעד לקבוצה המיוצגת, בהלימה לתכליות אלה בחוק. [27]

אכן, כינון הסדרי הסתלקות מבית יוצרו של ביהמ"ש, בראי עניין רוטמן, עשויים לייעל את ההליך במובנו לפי ס' 1(4) לחוק. אולם, ניהול התובענה נדרש להיות "הוגן" לפי הסעיף הנ"ל. הנתבעת בהליך גרסה שהצעת הסדר ההסתלקות מצד המותב מהווה "פסק דין לפני פסק דין" ומעלה "חשש למשוא פנים", בוודאי בשל ההתניה לקבלו שמא התובענה תאושר כייצוגית. על כן, ניתן לטעון שעולה קושי להתייחס להצעה זו כ"הוגנת".[28] בהקשר לכך, הנשיא גרוניס קבע בעניין דיאמימון שישנה חשיבות מיוחדת למראית פני צדק במקרים בהם עשויה לקום תחושה של קירבת ביהמ"ש לאחד מבעלי הדין.[29] אי עמידה על נורמה שיפוטית זו בהקשרנו אף עלולה לעמוד בחוסר הלימה לחובות ההגינות ותו"ל המופנות כלפי בעלי הדין עצמם מכוח החוק[30] ומתוקף תקנות תובענות ייצוגיות[31] בכל הקשור למנגנון הייצוגי בכלל, וביחס להסדרי הסתלקות בפרט.

לסיכום, בנייר העמדה עמדתי על מספר זוויות לבחינה ביקורתית של התערבות שיפוטית בהסדרי הסתלקות בשל הפגיעה שעשויה להסב להליך הייצוגי. זאת בניגוד למגמה העולה בפסיקה, בחקיקה ובספרות המייחסת בעיקר יתרונות לתופעה. לצד העובדה שברור כי התערבות שיפוטית מידתית חשובה להליך הייצוגי ובכלל, תמצית הביקורת בנייר זה מתבססת על כך שהתערבות שיפוטית מהסוג המתואר עלולה להפר את מאזן הכוחות בין הצדדים, לפגוע במנגנוני הנטרול של בעיית הנציג ותביעות הסרק ולעוות את תמריצי הצדדים להתפשר בצורה האופטימלית. השלכות אלה פוגעות גם בכוחם של הסדרי ההסתלקות להבטיח את התממשותן של התכליות הבסיסיות של החוק.


[1]ת"צ (פ"ת) 40059-10-21 רוטמן נ' זמן שעונים ותכשיטים בע"מ (נבו, 2.10.22).(להלן: עניין רוטמן). [2] חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח-1998. [3] תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמת נגישות לשירות), תשע"ג-2013, ק"ת 7240. [4] עניין רוטמן, לעיל ה"ש 2, פס' 3 לפסק הדין. [5] ערעור בעניין רוטמן, לעיל ה"ש 1, פס' 5 לפסק הדין. [6] שם, פס' 6 לפסק הדין. [7] שם, פס' 5 לפסק הדין. [8] שם, פס' 6 לפסק הדין. [9] ערעור בעניין רוטמן, לעיל ה"ש 1, פס' 8 לפסק הדין. בפסקה זו הפניה לפס' 12 בע"א 5609/20 סיסו נ' עמידר – החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (נבו, 8.10.2020). [10] עניין רוטמן, לעיל ה"ש 2, פס' 4 לפסק הדין. [11]הדר אבירם "האם המשפט משיג את מטרותיו? תשובות מעולם המחקר האמפירי" משפט, חברה ותרבות תשע"א 25, 37. [12] ערעור בעניין רוטמן, לעיל ה"ש 1, פס' 8 לפסק הדין. [13]דברי הסבר להצעת חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ה-2005 ה"ח 232. (להלן: דברי ההסבר). [14]חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006. (להלן: החוק). [15]אלון קלמנט "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית" משפטים מא, 10. [16] דברי ההסבר, לעיל ה"ש 14, 239-240. [17] אביאל פלינט, חגי ויניצקי, תובענות ייצוגיות (2017), פרק ג' 78. (להלן: פלינט). [18] החוק, לעיל ה"ש 15, ס' 16(א)(1), ס' 16(א)(2). [19] החוק, לעיל ה"ש 15, ס' 19(א), ס' 19(ב)(1). [20] ע"א 9585/11 יערי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פס' 3 לפסק הדין (נבו, 1.10.2013). [21] קרן וינשל-מרגל ואלון קלמנט " יישום חוק תובענות ייצוגיות בישראל – פרספקטיבה אמפירית" משפטים מ"ה 709, 738-379. [22]ת"צ (ת"א) 1469-02-13 לוי נ' פסטה נונה בע"מ, פסקאות 22-23 לפסק הדין (נבו, 26.11.2014). [23] החוק, לעיל ה"ש 15, ס' 16(א)(1). [24] דברי ההסבר, לעיל ה"ש 14, 232. [25] פלינט, לעיל ה"ש 18, 65. [26] פלינט, לעיל ה"ש 18, 65-66. [27] החוק, לעיל ה"ש 15, ס' 1(3). [28] ערעור בעניין רוטמן, לעיל ה"ש 1, פס' 6-7 לפסק הדין. [29] עפ 654/14 דיאמימון 2000 (1987) בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה, פס' 8 לפסק הדין (נבו, 11.5.2014). [30] החוק, לעיל ה"ש 15, ס' 16(ב). [31] תקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010, ס' 11(א).

33 צפיות0 תגובות

Comments


bottom of page