top of page

חובת היידוע במסגרת חובת תום הלב הייצוגי בראי עת"צ 2421-03-19 Svetlana Nuta נ' מטב

נייר העמדה דן בהחלטת בית הדין הארצי לעבודה לקבל את הערעור על דחיית הבקשה על הסף ולשנות את הסנקציה בגין הפרת חובת היידוע של באי הכוח המייצגים.



בית הדין הארצי לעבודה, בהרכב בראשות סגן הנשיאה אילן איטח, דן בערעור על דחיית הבקשה לאישור תובענה ייצוגית על הסף, בשל התנהלות המערערת ובאי כוחה.[1] במקרה דנן, מדובר על בקשה לתובענה ייצוגית כנגד עמותת מטב' המספקת שירותי סיעוד באמצעות השמת מטפלים סיעודיים. המערערת, שהועסקה בחברה, הגישה בקשת אישור לתובענה ייצוגית בגין קיפוח זכויותיה כעובדת המשיבה. בקשת האישור כללה שלוש עילות אשר הסתכמו בסך של כ- 214 מיליון ₪. פסק הדין התמקד בחובת ייצוג חברי הקבוצה באופן הולם בתום לב מתוקף ס' 8(א)(4) ו-17 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו 2006 (להלן: החוק).[2] הן בית הדין האזורי[3] והן בית הדין הארצי הגיעו למסקנה שבאי כוחה של המערערת הפרו את חובת היידוע הנגזרת מחובת תום הלב, אך נחלקו הדעות בדבר הסעד הראוי. בעוד הערכאה דלמטה פסלה את הבקשה על הסף, ערכאת הערעור לא עשתה כן, והסתפקה בהחלפת באי כוחה של המערערת.

הפרת חובת היידוע התבטאה בכך שבעת שהוגשה בקשת האישור, עמדו שלושה הליכים נוספים כנגד חברות סיעוד בעילות דומות.[4] לא די בכך, כלל הבקשות הוגשו על ידי באי כוחה של המערערת בטווח של שנה מיום הבקשה הנוכחית ואף לא הוזכרו בתצהיריהם. להגנתם טענו המערערים שמדובר בהליכים בגין עילות שאינן זהות במלואן, שהוגשו כולן לבית הדין האזורי בתל אביב ואף הגיעו לפתחם מידי עמותת קו לעובד, כך שאינם יוזמי ההליך.

הדיון שלהלן יתמקד בדרישת הייצוג בתום לב בתובענות ייצוגיות ונגזרותיה. תום הלב הינו סטנדרט, קרי, רקמה פתוחה אשר אליה יוצק ביהמ"ש תוכן בהתאם לרצונות נורמטיביים.[5] דוגמא בולטת לכך, ניתן לראות בחובות תום הלב החוזיות.[6] גם בחוק תובענות ייצוגיות, מצא לו תום הלב מקום ואף קיבל חשיבות מיוחדת מתוקפו של ההליך ותכליות החוק.[7] היות ומדובר בהליך ייצוגי, דרישת תום הלב מוגברת בשל הצורך להגן על הקבוצה והחשש הברור מבעיית נציג.[8] בשל כך, החוק קובע שבקשה לתובענה ייצוגיות תתקבל רק כאשר סביר להניח שעניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב.[9] כמו כן, מורחבת דרישת תום הלב ומועצמות חובותיו של בא כוח מייצג, שנדרש לפעול כאילו הייתה הקבוצה שלוחתו.[10]

שתיים מן החובות המרכזיות שמקים תום הלב לבאי כוח מייצגים הן חובת הרישום[11] וחובת היידוע.[12] חובת רישום הבקשה מחייבת את רישומו של ההליך בפנקס התובענות הייצוגיות.[13] בהמשך ישיר לכך קיימת חובת היידוע, אשר מקימה שתי דרישות מבא כוח מייצג; ראשית, בטרם הגשת הבקשה עליו לבדוק בפנקס התובענות הייצוגיות את קיומן של בקשות או תובענות ייצוגיות תלויות ועומדות אשר השאלות המהותיות של עובדה או משפט המשותפות לחברי הקבוצה המתעוררות בה, כולן או חלקן, זהות או דומות בעיקרן לשאלות המתעוררות בבקשתו לאישור. שנית, במידה ואכן נמצאו הליכים כאלו, עליו ליידע את בית המשפט בכך שיציין זאת בבקשת האישור. החובות הללו מתיישבות עם התפתחותה של התובענה הייצוגית מדיני היושר.[14] בהתאם לכך, מי שחפץ בסעד מכוח תובענה ייצוגית, חייב להיות נקי כפיים ולא להעלים עובדות חיוניות מעיני בית המשפט.[15] היבט מהותי נוסף של חובות אלה הוא היעילות המשפטית, שאף מוזכרת כאחת מתכליותיו המרכזיות של החוק.[16] לכן, לבית המשפט ניתנת הסמכות לאחד את הדיון בבקשות ובתובענות ייצוגיות אשר מעלות שאלות משותפות של עובדה או משפט,[17] וזאת על מנת למנוע השחתת זמן שיפוטי.

היקפן של חובות הרישום והיידוע והשלכות הפרתן נדונו בפסיקה לא בפעם, בהקשרים שונים. בעניין ש.א.מ.ג.ר[18] שמהווה דוגמא מובהקת לחוסר תום לב ייצוגי, שורטטו הקווים המנחים לבחינת הסוגייה. בפסק דין מכונן זה קבע בית המשפט העליון כי במקרים בהם הופרו חובת הרישום או חובת היידוע (וכמובן מקום שהופרו יחדיו) יעלה הדבר לכדי חוסר תום לב המטיל ספק בשאלת כשירותו של בא הכוח המייצג לניהול ההליך.[19] יתרה מכך, במקרים בהם חוסר תום הלב קיצוני,[20] רשאי בית המשפט לדחות את הבקשה על הסף והיא אינה תהווה מעשה בית דין.[21] במרוצת השנים, הרחיבה הפסיקה את תחולתה של חובת היידוע גם להליכים קודמים שנוהלו בידי אותם באי כוח (גם אם אינם "תלויים ועומדים").[22] אולם, אין לשכוח שנקודת המוצא היא אינה סנקציית הדחייה על הסף[23] וכי לבית המשפט קיים שיקול דעת חזק בקביעת הסנקציה הראויה להפרה במכלול נסיבות המקרה כדוגמת הפחתת שכר טרחה או החלפת בא כוח מייצג.[24]

לכן, השאלה המרכזית שנדונה בעניין מטב היא זהות הסנקציה כפועל יוצא של מידת חוסר תום הלב. מדובר בהחלטה בעלת השלכות רבות להמשך ההליך עבור הקבוצה. האפשרות של דחיית הבקשה על הסף (כמו בערכאה האזורית), בראי תכליות החוק[25] ובבחינת שיקולי מדיניות, תהווה את נשק יום הדין אשר יש לשמור למקרים חריגים.[26] ראשית, תוצאה כזו תוביל להרתעת חסר של מעוולים ותדחה או אפילו תמנע את מתן הסעד לחברי הקבוצה. מקריאת החוק, עולה כי הדגש העיקרי הוא לעניין טובת הקבוצה[27] אשר תפגע על לא עוול בכפה כתוצאה מייצוג שאינו הולם, כיוון שברוב המקרים אין בידי התובע המייצג כל אינדיקציה לכך שהופרה חובת היידוע.[28] סילוק הבקשה על הסף תוביל לסיום ההליך ואף תהווה אפקט מצנן לניהול מחודש של הבקשה על ידי תובעים ייצוגיים פוטנציאלים.[29] מנגד, דחיית הבקשה תרתיע באופן יעיל באי כוח ייצוגים מפעולות שלא בתום לב.

על כן, למרות שמצופה מבית המשפט לערוך מעין הפרדה בבחינת בקשת האישור לגופה אל מול החלטת הדחייה על הסף, ברור שאין הדבר אפשרי בפועל. אי לכך, נרצה שבית המשפט יערוך מספר הבחנות טרם הכרעתו. תחילה, וכפי שכבר מיושם בפועל, יש לבחון את מידת הפגיעה בעקרון תום הלב. פגיעה שאינה קיצונית לא תצדיק את סילוק ההליך, מה גם שתרתיע תובעים פוטנציאלים. בנוסף, על בית המשפט להתייחס לחשיבותה הציבורית של הבקשה ולמידת הפגיעה באינטרס הציבורי.[30] בקשות אישור בעלות חשיבות ציבורית רבה לא נרצה לצנן או לחסום ולכן, על בית המשפט להימנע במצבים כאלה מבחירת הסנקציה של דחייה על הסף. יתרה מכך, זהות חברי הקבוצה ועוצמת הפגיעה האינדיבידואלית בכל אחד מן חברי הקבוצה היא נדבך שיש לייחס לו חשיבות. חברי קבוצה בעלת גישה מצומצמת לערכאות או שמא פגיעה גדולה בכל פרט, תצדיק הגנה מפני דחיית הבקשה על הסף ופנייה לסנקציה אחרת.

לאור הסוגיות העולות בקביעת הסנקציה, קיימת חשיבות מיוחדת לתובענה שעניינה בדיני העבודה[31] בכלל, ובעניין מטב בפרט. דיני העבודה מגלמים אינטרס ציבורי חשוב בדמות הגנה על זכויותיהם של העובדים, מניעת ניצולם ומתן אפשרות אמיתית למימוש חופש העיסוק כזכות יסוד.[32] אולם, בתובענות בתחום דיני העבודה קיים קושי אינהרנטי הטמון בפערי הכוחות בין הצדדים להליך. כסדרו של עולם, תלותו של העובד במעביד ומערכת היחסים ביניהם מהווה אפקט מצנן להגשתן של תביעות. בהתאם לכך, יש לנקוט בחובת זהירות מוגברת בבחירת הסנקציה של דחייה על הסף.

בעניין מטב, חשיבותה של אי דחיית הבקשה אף גובר בהתייחס לנסיבות המקרה. עובדי הסיעוד, אינם אזרחי המדינה, כך שלרוב אינם דוברים את השפה המקומית ולא מכירים את זכויותיהם. לכן, אין עוררין שמדובר באוכלוסייה בעלת גישה מצומצמת לערכאות שההליך הייצוגי נועד עבורה.[33] זאת ועוד, לדעתי מידת חוסר תום הלב של באי כוח המייצג אינה מצדיקה את דחיית הבקשה. האחרונים עמדו בחובת הרישום, לא תרו אחרי התובעת בעוד התיקים התגלגלו לפתחם, מה גם ששתיים מתוך בקשות האישור שהוגשו על ידם אף אושרו. אני סבור שלא אלה המקרים החריגים שיצדיקו דחייה. כמו כן, הפגיעה בחברי הקבוצה רחבת היקף וניתן ללמוד זאת הן מהעילות והן מהיקף התביעה, היות ועילות כמו פנסיה או חישוב שגוי של אחוזי משרה מהוות פגיעה כלכלית נכבדת בפרט. יתרה מכך, חשוב לעמוד על ההבחנה בטיב הזכויות שנפגעו. ניתן להבחין בדיני העבודה בין זכויות קיבוציות מכוח הסכם קיבוצי לבין זכויות מגן קוגנטיות מתוקפו של החוק. שלושת העילות שבשמן הוגשה התובענה נוגעות לפגיעה בזכויות מגן של עובדים, כך שיש אינטרס ציבורי חשוב לבירורן עד תום. בהתאם לכל אלה, סבורני כי ערכאת הערעור הגיעה לתוצאה הרצויה אף אם לא עמדה על כלל ההבחנות הללו בהתייחסו להפרת חובת היידוע.


[1] עת"צ 2421-03-19 Svetlana Nuta נ' מטב, עמותה לשירותי טיפול ורווחה, ס'43 לפסק הדין (נבו, 14.9.2022) (להלן: עניין מטב). [2] חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006 (להלן: החוק). [3] ת"צ (תל אביב-יפו) 28571-03-17 מטב עמותה לשיכותי טיפול ורווחה (ע"ר) - Svetlana Nuta (נבו, 6.2.2019). [4] ת"צ (תל אביב-יפו) 44419-03-16 Maria Birsan נ' מתן חן שרותי סיעוד בע"מ (נבו,3.3.18); ת"צ (תל אביב-יפו) 37270-04-16 NELIA KUTNIAKOVA - דנאל אדיר יהושע בע"מ (נבו,29.11.20); ת"צ (תל אביב-יפו) 722-12-16 grosu nadejdaמנפאואר קר בע"מ (נבו,3.11.20). [5]איסי רוזן-צבי, הסיפור של שילה נ' רצקובסקי, מעשי משפט כרך י, 311-310 (2019). [6] סעיפים 12 ו39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973, הקובעים חובות תום לב כלליות במו"מ ובקיום חוזה הניתנות לפרשנות ושאינן מהוות כלל סגור. [7] בהתאם לס' 1 לחוק, תכליותיו מניחות בבסיסו את ההגנה על הקבוצה ומתן סעד הולם. [8] אלון קלמנט, פשרה והסתלקות בתובענות ייצוגיות 784-781 (2011). [9] ס'8(א)(4) לחוק, קובע כחלק מדרישות הסף לאישור תובענה ייצוגית את הצורך להניח באופן סביר כי עניינם של חברי הקבוצה נוהל בתום לב. [10] בראי ס' 17 לחוק, המעמיד דרישות ייחודיות לבא כוח מייצג בהליך בדמות נאמנות ומסירות. [11] ס' 6(א) לחוק. [12] ס' 5(א)(2) לחוק. [13]אופן הרישום ופרטיו הטכניים מוזכרים בס' 17, לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע – 2010. [14] אביאל פלינט, חגי וינצקי, תובענות ייצוגיות 257 (2017). [15] ת"צ (חיפה) 66312-07-17 אבדאח נ' בזק בינלאומי בע"מ, פס' 6.16 (נבו, 21.8.2018). [16] ס'1(4) לחוק, מבקש להבטיח ניהול יעיל וממצה של תביעות. [17] בהתאם לס' 7(א)(1) לחוק. [18] רע"א 3698/11 שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' ש.א.מ.ג.ר. שירותי אכיפה בע"מ (נבו, 6.9.2017) (להלן: עניין שלמה); בעניין זה, הופרו חובת הרישום וחובת היידוע בידי באי כוח מייצגים, בעוד מדובר באותם תובעים מייצגים אשר הגישו שלוש בקשות אישור דומות ביסודן לשני בתי משפט שונים מבלי ליידע את המותבים השונים. במקרה זה, נקבע שהנסיבות החריגות עולות לכדי חוסר תום לב קיצוני המצדיק דחייה על הסף ושורטטו הקווים המנחים לבחינת סוגיות מעין זו. [19] עניין שלמה, לעיל ה"ש 18, פס' לב לפסק דינו של המשנה לנשיאה בד' השופט רובינשטיין. [20] ת"צ (מרכז) 36086-07-11 עו״ד אסף חרסט נ' ידיעות אינטרנט (שותפות רשומה) ואח׳ (נבו, 19.9.2012) (להלן: עניין חרסט). [21] עניין שלמה, לעיל ה"ש 18, פס' נ לפסק דינו של המשנה לנשיאה בד' השופט רובינשטיין. [22] ת"צ (חיפה) 33094-07-17 זינאתי נ' אוניברסל פרטס א. ב. בע"מ (נבו, 11.7.2018). [23] עניין חרסט, לעיל ה"ש 20, פס' 23 לפסק דינו של השופט גרוסקופף. [24] ת"צ 49351-07-22 דהן נ' ס.ה. בסט קלין בע"מ, פס' 15 לפסק דינה של השופטת ברקאי (נבו, 9.10.2022). [25] ס' 1 לחוק. [26]עניין שלמה, לעיל ה"ש 18, פס' 8 לחוות דעתו של השופט ע' פוגלמן. [27] ע"א 5378/11 פרנק נ' אולסייל, פס' 92 לפסק דינה של השופטת ארבל (נבו, 22.9.2014). [28] עניין מטב, לעיל ה"ש 1 בפס' 43. [29] בג"ץ 5148/18 שחם נ' בית הדין הארצי לעבודה, פס' 26 (נבו, 11.7.2022). [30] אסף פינק, תובענות ייצוגיות ככלי לשינוי חברתי, מעשי משפט כרך ו, 158 (2014) [31] אלון קלמנט ושרון מרגליות, תובענה ייצוגית בדיני עבודההאם השתנו כללי המשחק?, עיוני משפט לא(2) 376-375 (2009). [32] חוק יסוד: חופש העיסוק. [33] ס' 1 לחוק, שם למטרה את מימוש זכות הגישה לבית המשפט, בייחוד לאוכלוסיות המתקשות כיחידים.

45 צפיות0 תגובות
bottom of page