המעקב עוסק בהחלטת רשמת בית המשפט העליון לקבל בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על דחיית בקשה לאישור ניהול תובענה כייצוגית לצורך השלמת קמפיין מימון המונים למימונה ודן בדרכים השונות שבאמצעותן ניתן לממן תובענה ייצוגית
בית המשפט העליון, מפי הרשמת שרית עבדיאן, קיבל בקשה להארכת המועד להגשת ערעור[1] על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים, בה נדחתה בקשה לאישור ניהול תובענה כייצוגית נגד עיריית תל אביב-יפו בעילת מפגע סביבתי.[2] בהחלטה נקבע כי המאמץ החדש של המבקשים לגייס את הכספים הנדרשים להגשת ערעור בדרך של מימון המונים מקים ״טעם מיוחד״ להארכת המועד,[3] בראי הקשיים הכלכליים העומדים בפני התובע הייצוגי בכלל והתובע הייצוגי הסביבתי בפרט.[4]
במרץ 2018 הוגשה בקשת המשיבים מכוח פרט 6 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות[5] (מפגעים סביבתיים). בבקשה נטען שהעירייה הזרימה לחוף אביב (הדולפינריום) מי גשמים הנושאים פסולת שהצטברה במהלך חודשי היובש באזור שוק הכרמל ותחנת האוטובוסים הסמוכה, הכוללים ״נוזלים שחורים עכורים ומסריחים, פסולת מוצקה, ובחלק מהמקרים גם פגרי חולדות״, וכך פגעה באוטונומיה ובריאות פוקדי החוף וכן גרמה להם עוגמת נפש.[6] השופטת אביגיל כהן דחתה את בקשת האישור תוך קביעה כי אין אפשרות סבירה שהתובענה תוכרענה לטובת הקבוצה[7] והורתה למבקשים לשאת בהוצאת משפט בגובה 35,000 ש״ח.[8]
לאחר פסק הדין הדוחה את בקשת האישור, המבקשים פתחו בקמפיין מימון המונים דרך פלטפורמת BeActive על מנת לגייס 70,000 ש״ח אשר יאפשרו לשלם את הוצאות המשפט שנפסקו ולהגיש ערעור לביהמ״ש העליון (אגרת משפט וערובת הוצאות).[9] הקמפיין הצליח לגייס רק 30,000 ש״ח ובשל אי-הגעה ליעד הגיוס הסכום הושב לתורמים, בהתאם למדיניות האתר. למרות כישלון הגיוס, המבקשים פנו לביהמ״ש ארבעה ימים לפני פקיעת המועד להגשת הערעור בבקשה לדחותו כך שיוכלו לצאת לסבב שני לגיוס סכום מופחת של כ-35,000 ש״ח בלבד, היות שבאי-כוחם, משרד עו״ד לוינסון-דרור,[10] הסכימו לשאת בהוצאת פתיחת הליך הערעור.[11]
ככלל, ערעור על דחיית בקשה לאישור הוא בזכות, וניתן להגישו בתוך 60 יום.[12] מועד זה ניתן להארכה ע״י בימ״ש בהתקיים ״טעם מיוחד״,[13] בהינתן בקשה לכך. בענייננו, החלטת הרשמת להאריך את מועד ההגשה נבעה הן מהחשיבות של תביעות ייצוגיות העוסקות בענייני איכות הסביבה והן מהקשיים הנציבים בפני תביעות מסוג זה. הרשמת ציינה את חשיבות התובענה הייצוגית ככלי לאכיפה אזרחית של דיני איכות הסביבה אל מול פעולות השלטון, המאפשרת להתגבר על הקושי באיתור נפגע אינדיבידואלי בעל אינטרס כלכלי לפתוח בהליך.[14] על אף יתרונותיה, ציינה הרשמת כי בפני התובענה הייצוגית הסביבתית עומדים מכשולים רבים, שכן לרוב מדובר בהליך ארוך ויקר, בתחום משפטי הנמצא בראשית דרכו כך שקשה להעריך את סיכויי ההצלחה של התובענה, מול גופים רבי עוצמה משפטית וכלכלית.[15] בהינתן נסיבות אלה, החליטה הרשמת שקשיי המימון של המבקשים מהווים ״טעם מיוחד״ שעל בימ״ש לקחת בחשבון, ולכן האריכה את חלון הזמן להגשת הערעור בחודשיים נוספים.[16]
ככלל, היכולת לממן תביעה מהווה תנאי מקדים שבלעדיו לא ניתן לפנות לבית המשפט. בתובענות ייצוגיות חברתיות, אתגר המימון[17] חמור כפליים: ראשית, בהיותן ייצוגיות, התובע המייצג נדרש לשאת במלוא ההוצאות (ואף להסתכן בפסיקת הוצאות הצד השני,[18] כמו בעניין וולנר) אך הוא צפוי לקבל רק אחוז מסוים מסעד הקבוצה.[19] שנית, בהיותן חברתיות, לעיתים לא נדרש פיצוי כספי אלא רק צו עשה או מניעה,[20] וגם כאשר נדרש פיצוי הוא פעמים רבות מורכב ויקר לכימות,[21] ולפיכך קיים סיכון כי הסעד הכספי שייפסק לא יכסה את הוצאות ההליך. להלן יוצגו שלוש דרכים אפשריות בהן תובענות ייצוגיות חברתיות יכולות להתמודד עם בעיית המימון – מימון על ידי המדינה, מימון על ידי חברות פרטיות ומימון המונים – תוך דיון ביתרונות ובחסרונות הקיימים בכל דרך.
הפתרון הראשון לאתגר המימון, מימון על ידי המדינה, מובנה בס׳ 27 לחוק: סיוע דרך הקרן למימון תובענות ייצוגיות, המוענק לתובענות בעלות חשיבות ציבורית.[22] הקרן מעניקה מימון להוצאות ההליך המקדמיות והשוטפות, בתוך כך תשלום על קבלת חוות דעת מומחה, החזר הוצאות במקרה של הפסד ואגרות בימ״ש.[23] לאורך השנים הקרן סייעה להליכים ייצוגיים חברתיים במגוון תחומים, ביניהם מיגור הפליה[24] והגנת הסביבה.[25] תפקידה המרכזי של הקרן בסיוע להגשתן של תובענות ייצוגיות חברתיות אף צוין פעמים רבות בפסיקת בימ״ש העליון.[26]
בבחינת יתרונות הקרן, העובדה שאינה מיועדת לעשיית רווח הופכת אותה לדרך מימון אטרקטיבית לתובענות ייצוגיות חברתיות, שפעמים רבות רווחיותן מוטלת בספק.[27] תכונה זו של הקרן באה לידי ביטוי בתנאיי מתן הסיוע (החזר הסיוע רק מתוך הרווחים וללא ריבית[28]), בהרכב הציבורי של הועדה המחליטה על הענקתו[29] ובשיקולים שחברי הועדה נדרשים אליהם, שאינם כוללים את התוחלת הכלכלית של התביעה.[30] יתרון נוסף של מימון על ידי הקרן הוא האיתות לערך התובענה שמימון זה שולח, שיכול להשפיע על שיקול הדעת של ביהמ״ש בהחלטתו אם לאשרה ובקביעת גובה הפיצוי.[31] אף נראה במחקרים ראשוניים כי טיעון זה נתמך אמפירית ומתקיימת קורלציה בין אישור מימון הקרן לבין הצלחת התובענה.[32] עם זאת, התקציב השנתי של הקרן מוגבל לכמיליון ורבע שקלים, ופחות ממחצית מבקשות הסיוע זוכות למענה.[33] ביישום לענייננו, למרות שכ-20% מהפניות שאושרו בשנת 2020 היו בנושאים סביבתיים,[34] נראה כי המבקשים בעניין וולנר לא קיבלו סיוע מהקרן, אף שלא ניתן לדעת לפי הדו״ח אם סורבו על ידי הקרן או שמא כלל לא פנו אליה.
פתרון שני העומד לרשות התובע המייצג הינו מימון ע״י קרן פרטית, המוצע בתנאים משתנים, שבדרך כלל כוללים השתתפות ברווחים בדמות החזר הלוואת נון-ריקורס עם ריבית גבוהה או אחוזים מרווחי התביעה.[35] שיטה זו זכתה להצלחה רבה בארה״ב, ואף שטרם הבשילה במשפט הישראלי נראה שקרנות העוסקות בתחום (כדוגמת קרן ליברה) החלו לקום בשנים האחרונות, ושהמגמה בפסיקה הכללית היא לאפשר הסדרים כאלו אם אינם פוגעים בטובת הציבור.[36]
מלומדים חלוקים באשר ליתרונות החלת מנגנון המימון החיצוני על התובענה הייצוגית. בהליכים ייצוגיים בעיית הנציג בין התובע ובא כוחו לבין הקבוצה המיוצגת מעודדת פעמים רבות פשרות נמוכות המסתיימות בתת-פיצוי לקבוצה.[37] לפיכך, יתרון אפשרי של שיטה זו הוא שמימון חיצוני שמוחזר ע״ב הצלחה בלבד מצמצם את הסיכונים אליהם חשופים התובע ובאי-כוחו, ולפיכך ממזער את בעיית הנציג.[38] יתרון אפשרי נוסף הוא שגם קבלת מימון זה עשויה להעיד שהמממן העריך (על בסיס חוות דעתם של מומחי משפט שאותם שכר) שהתביעה עתידה להצליח, והערכה זו עשויה לאותת לבימ״ש על איכות התובענה[39] עוד בשלבי בקשת האישור. מנגד, חיסרון אפשרי של שיטה זו הוא שבמקרים מסוימים הסכם המימון עשוי לכלול מתן יכולת שליטה והתערבות בניהול ההליך למממן,[40] באופן היוצר בעיית נציג חדשה. במצב כזה, הגורם המממן עלול לדחוף לפשרה מוקדמת או להעדיף פיצוי כספי על חשבון צו עשה.[41] בעניין וולנר לדוגמא, מממן חיצוני מעורב היה עשוי להסתייג מהסדר פשרה שבמסגרתו העירייה תתחייב לחדול מהזיהום בתמורה לוויתור על פיצוי הנפגעים (ובתוכם התובע המייצג), שכן בכך ייתכן שהשקעתו בתביעה תסתיים בהפסד או ברווח קטן, וזאת על אף שיתכן כי הסדר כזה ראוי חברתית. בעיית הנציג החדשה חמורה במיוחד, שכן מעורבות המממן לא כפופה לפיקוח בימ״ש כמו מעורבות התובע הייצוגי ובא כוחו הכפופים לחובות תום הלב והולמות הייצוג.[42]
פתרון שלישי להתמודדות עם קשיי מימון התביעה הוא פניה למימון המונים, כפי שעשו המבקשים בעניין וולנר דרך פלטפורמת BeActive. פלטפורמה זו ופלטפורמות נוספות מאפשרות לציבור הרחב לתרום למאבקים בשיטת ׳הכל או כלום׳, לפיה רק הגעה ליעד הגיוס תזכה את מובילי המאבק בכסף שגויס.[43] הסיוע הכספי הינו ללא צפי לרווח ממשי או החזר.[44] שיטת מימון זו חדשה ונמצאת בארה״ב וגם בישראל עוד בחיתוליה (בארה״ב מכונה השיטה Crowd Litigation Funding - CLF).[45] אומנם ישנם מיזמים בהם מוצע למשקיעים חלק ברווחי התביעה העתידיים, אך לרוב מדובר בתופעה אלטרואיסטית.
שיטת ה-CLF האלטרואיסטית מתכתבת ישירות, כמו הקרן לתובענות ייצוגיות, עם מטרתו של חוק תובענות ייצוגיות להרחיב את הגישה לבית המשפט,[46] לרבות לאוכלוסיות מועטות יכולת המתקשות לנהל הליכים משפטיים.[47] מקום שמדובר במימון המונים אלטרואיסטי המממנים אינם שוקלים את תוחלתה הכלכלית של התביעה ומתייחסים, ככל הנראה, לחשיבותה החברתית. לכן, אחד היתרונות של שיטה זו הוא ביכולתה לאפשר גיוס מימון לתובענות ייצוגיות חברתיות שאינן מכוונת להשגת פיצוים נרחבים, וזאת בניגוד למממן עסקי המונע מאינטרס להרוויח מהשקעתו.[48] מנגד, בהעדר אותו מממן המעריך את סיכוי התביעה, יתכן כי מימון ההמונים יובל להגשתן של תביעות לא ראויות לבתי המשפט, תוך הטלת עומס על המערכת. חשש זה חזק במיוחד שכן המימון מסיר את הסיכונים הכרוכים בפתיחה בהליך משפטי לנציגים,[49] במיוחד בתחום התובענות הייצוגיות בו סכום הפיצוי האפשרי הגבוה עשוי כשלעצמו לעודד הגשת תביעות סרק.[50] על אף ביקורת זאת, יתכן כי התמיכה הציבורית הנרמזת ממימון המונים מוצלח מהווה איתות מספק לכך שהתביעה ראויה.[51] יתרון נוסף הוא הסרת החשש מיצירת בעיית נציג נוספת מול הקבוצה המיוצגת, שכן אין לציבור המממנים השפעה על ניהול התביעה או אינטרס ברווחיה.[52] לחלופין, ייתכן שבעתיד פלטפורמות אלה יאפשרו לחברי הקבוצה עצמם להשתתף בעלויות ההליך ובניהולו, ובכך להתגבר על הקושי הבסיסי במנגנון הייצוג – העובדה שהתובענה הייצוגית מנוהלת עבור חברי הקבוצה ללא מעורבותם.
במעקב פסיקה זה נסקרו דרכי המימון העומדות בפני תובעים מייצגים, בעקבות הכרעת בית המשפט בעניין וולנר. ההחלטה להאריך את המועד להגשת ערעור סיפקה למבקשים הזדמנות נוספת לממן את תביעתם בדרך גיוס המונים. אם ישיגו את יעדם תהיה זו הצלחה תקדימית של מנגנון ה-CLF להביא להמשך בירור ההליך בפני בית המשפט העליון, ויתכן שבכך יתווסף מכשיר נוסף לארגז הכלים העומד לרשות התובע המייצג החברתי בהתמודדותו עם האתגרים הכלכליים הרבים העומדים בפניו.
[1] בש"מ 6450/21 וולנר נ' עיריית תל אביב-יפו (נבו 24.10.2021) (להלן: ״בקשת ההארכה״). [2] ת"צ (ת"א) 29279-03-18 וולנר נ' עיריית תל אביב-יפו (נבו 10.06.2021). [3] בקשת ההארכה, לעיל ה״ש 1, בפס׳ 9. [4] שם, לעיל ה״ש 1, בפס׳ 8-7. [5] פרט 6 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: ״החוק״). [6] עניין וולנר, לעיל ה״ש 2, בפס׳ 2-1. [7] עניין וולנר, לעיל ה״ש 2, בפס׳ 15. קביעת השופטת כי אין סיכוי סביר להכרעת התובענה לטובת הקבוצה ע״פ התנאים לאישור תובענה כייצוגית בסעיף 8(א)(1) לחוק, נבעה הן מכך שלא מצאה שמי הגשם המוזרמים מהווים שפכים הדורשים טיפול כהגדרתם בדין והן משום שלא שוכנעה כי קיים פתרון ישים אפקטיבי למנוע את גרימת הנזקים בחוף. [8] שם, לעיל ה״ש 2, בפס׳ 29. [9] ״יחד משנים מציאות״ BeActive https://beactive.co.il (2021) (להלן: אתר BeActive). [10] עניין וולנר, לעיל ה״ש 2, ״משפט סביבתי״ לוינסון-דרור | משרד בוטיק – עורכי דין לדיני סביבה ובטיחות https://www.environment.co.il/. [11] בקשת הארכה, לעיל ה״ש 1, בפס׳ 3. עם זאת, יצוין כי באופן עקרוני ס׳ 43 ו-44 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986 מטילים מגבלות על יכולת עורך הדין להשתתף בהוצאות ההליך. [12] ס׳ 41 לחוק בתי המשפט, התשמ״ד-1984; תקנה 137(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן ״תקסד״א״), החלה על הליכים ייצוגיים, בשינויים המחויבים, מכוח תקנה 19 לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010 (להלן ״התקנות״). [13] תקנה 176(ב) לתקסד״א. [14] בקשת ההארכה, לעיל ה״ש 1, בפס׳ 6. [15] שם, לעיל ה״ש 1, בפס׳ 7. [16] שם, לעיל ה״ש 1, בפס׳ 10-8. [17] אסף פינק ״תובענות ייצוגיות ככלי לשינוי חברתי״ מעשי משפט ו 157, 171 (2014). על אף שפינק אינו מגדיר במפורש אילו תובענות ייצוגיות מוגדרות כ-׳חברתיות׳, נראה כי מדובר בעיקר בתובענות מכוח ״פרטים המוגדרים כחברתיים בתוספת השנייה״. החוק אינו מגדיר ״פרטים חברתיים״, אך התקנות מעניקות פטור מאגרה בגין תובענות ייצוגיות מכוח פרטים 6, 7, ו-9, המאפשרים הגשת תובענות מכוח דיני איכות הסביבה, איסור הפליה ומוגבלויות. בנוסף, פינק מציין כי גם הליכים אחרים העוסקים בכספי הציבור הם ׳חברתיים׳. מכל וכל, קשה להגדיר באופן ברור אילו תובענות ייצוגיות מוגדרות כ-״חברתיות״ וקצרה היריעה מעריכת דיון ממצה בנייר זה. [18] שם, בעמ׳ 160. עם זאת, פינק מסתייג ומעריך כי ״בית המשפט יתחשב בעת פסיקת הוצאות בשיקול שלא להרתיע את הציבור״, ואכן הערכה זאת באה לידי ביטוי בשיקולים המביאה בחשבון השופטת אביגיל כהן בפסיקת ההוצאות בעניין וולנר, לעיל ה״ש 2, בפס׳ 60. בבחינת מכלול השיקולים השופטת חייבה את המבקשים לשאת בהוצאות העירייה, אך ״על פי הרף הנמוך״. [19] אלון קלמנט "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית" משפטים מא 5, 10 (2011). [20] פינק, לעיל ה״ש 20, בעמ׳ 161. [21] שם, בעמ׳ 160. [22] ס׳ 27 לחוק. [23] עלי בוקשפן ״תובענות ייצוגיות, תכלית החברה ותפיסת בעלי העניין״ משפט ועסקים כד 111, 155 (2021). [24] כגון רע"א 6897/14 רדיו קול ברמה בע"מ נ' קולך – פורום נשים דתיות (נבו 9.12.2015). [25] כגון ת"צ (מחוזי מר') 34564-05-15 עמותת אזרחים למען הסביבה נ' קומפוסט שלוחות (נבו 20.3.2018). [26] וראו לדוגמא: עע״מ 2978/13 מי הגליל-תאגיד והביוב האזורי בע"מ נ' יונס (נבו 23.07.15) בפס׳ יח׳ לפסק דינו של המשנה לנשיאה א׳ רובינשטיין; ע״א 7842/16 אדם טבע ודין - אגודה ישראלית להגנת הסביבה נ' פירסק (נבו 27.09.17) בפסק דינה של השופטת ע׳ ברון; בהם צוינה הקרן ככלי אשר הועמד לרשות התובע הייצוגי מתוך מטרה לקדם הגשה ובירור של תובענות ייצוגיות שיש בצידן ערך חברתי או ציבורי מיוחד. [27] פינק, לעיל ה״ש 20, בעמ׳ 161. [28] תקנה 8 לתקנות תובענות ייצוגיות (סיוע במימון בקשות לאישור ותובענות ייצוגיות), התש"ע-2010 (להלן: ״תקנות הקרן״). [29] ס׳ 27(ב) לחוק. [30] תקנה 3 לתקנות הקרן. [31] רונן אברהם "מימון התדיינויות על ידי צד שלישי" משפט ועסקים כ 131, 168 (2017); ועל אף עמדה זאת, רשמית, לפי ס׳ 3(א)(2) לתקנות הקרן, מימון לא יכול לשמש ראיה לעניין בחינת סיכויי הצלחתה של הבקשה לאישור. [32] שם; יתכן כי קורלציה זאת נובעת מכך שהקרן בעצמה בוחנת את סיכויי התביעה ומהווה סינון לתביעות חלשות. [33] משרד המשפטים דו"ח פעילות הקרן למימון תובענות ייצוגיות לשנת 2020 (2021) https://www.gov.il/he/Departments/General/representative_actions_fund. [34] שם. [35] Brian T. Fitzpatrick, Can and Should the New Third-Party Litigation Financing Come to Class Actions?, 19 Theoretical Inquiries L. 109, 112 (2018) (להלן: Fitzpatrick). הלוואת נון-ריקורס הינה הלוואה שנפרעת רק במידה שהתביעה מצליחה ונמחקת במידה שהיא נכשלת. ע״פ המאמר, הלוואות מסוג זה הן דרך מימון נפוצה יותר בתביעות אישיות על נזקים בינוניים, בעוד תביעות גדולות בין בעלי דין רבים בדר״כ ימומנו דרך קניית ׳אחוזים׳ ברווחי התביעה בתמורה לכיסוי חלק מסיכוניה. [36] ״מה אנחנו עושים״ קרן ליברה (2021) http://www.firstlibrafund.com/; אברהם, לעיל ה״ש 34, בעמ׳ 133, 153; יצוין שכל גורם פרטי יכול דה-פקטו להציע לממן את התובענה. פרקטיקה זו מגוונת ואין אפשרות למצות את הדיון בה במסגרת נייר זה. [37] קלמנט, לעיל ה״ש 22, בעמ׳ 12. [38] Fitzpatrick, לעיל ה״ש 39, בעמ׳ 120. [39] אברהם, לעיל ה״ש 34, בעמ׳ 154. [40] Aaseesh P. Polavarapu, Discovering Third-Party Funding in Class Actions: A Proposal for In Camera Review, 165 U.Pa.L.Rev.Online 215, 217 (2017). [41] שם, בעמ׳ 223-221. ראו פינק, לעיל ה״ש 20, על החשיבות המוגברת של צו עשה בהליכים חברתיים. [42] ראו לדוגמא, ס׳8(א)(4) לחוק, הבוחן את תום ליבם של התובע המייצג ועורך הדין המייצג וס׳ 19 לחוק, המציב מגבלות שונות על הסדרי פשרה כדי לוודא כי אינטרס חברי הקבוצה לא נרמס ע״י האינטרס המשותף של התובע המייצג, עו״ד המייצג והנתבע. [43] אתר BeActive, לעיל ה״ש 10. [44] שם, ולמעט מקרים בהם בעקבות אי-הגעה ליעד המימון הכספים מוחזרים במלואם. [45] Manuel Gomez, Crowdfunded Justice: On the Potential Benefits and Challenges of Crowdfunding as a Litigation Financing Tool, 49 U.S.F. L. Rev. 307, 307 (2015) (להלן: ״Gomez״). [46] ס׳ 1(1) לחוק. [47] Tara Q. Higgins, Bridging the Gap: Providing Access to Justice for Middle-Market Litigants, 51 Suffolk U. L. Rev. 289, 305. [48] שם. [49] Ronen Perry, Crowdfunding Civil Justice, 59 B.C. L. Rev. 1357, 1394. [50] עניין וולנר, לעיל ה״ש 2, בפס׳ 2-1. גם בעניין וולנר המבקשים דורשים פיצוי קבוצתי של כ-72 מיליון ש״ח מבלי לשאת בכל סיכון, שכן כלל הוצאות ההליך ימומנו על ידי מימון ההמונים ללא דרישת החזר, בין אם התביעה תסתיים בהפסד או בהצלחה. [51] Gomez טוען כי מודל גיוס של הכל-או-כלום מקטין את הסיכון של הציבור מפני מימוש יוזמות משפטיות במימון חסר. ר׳ Gomez, לעיל ה״ש 50, בעמ׳ 310. [52] שם.
Comments