מעקב פסיקה בעניין ע״א 5858/19 פסגות קופות גמל ופנסיה בע״מ נ׳ אופיר (5.7.2022)

המעקב עוסק בהכרעת בית המשפט העליון כי במקרים מסוימים ניתן לבטל הסדר פשרה מכוח עילות הביטול בדיני החוזים ובשיקולים העומדים בבסיס ההכרעה


ע"א 5858/19 פסגות קופות גמל ופנסיה בע"מ נ' אופיר (נבו 5.7.2022):


בית המשפט העליון מפי השופטת ברון קיבל את ערעורה של קופת הגמל ובית ההשקעות פסגות (להלן: המשיבות) ופסק כי בהליכים ייצוגיים, בדומה להליכים אזרחיים "רגילים", ראוי לאפשר לצדדים במקרים המתאימים לתקוף הסדר פשרה שאושר בפסק דין חלוט ולהביא לביטולו.[1]


הסדר הפשרה שנתקף בהליך הנדון התקבל במסגרת בקשה לאישור ניהול תובענה כייצוגית שהוגשה ע"י המבקש בשנת 2010 נגד המשיבות.[2] במסגרת הבקשה, נטען כי המשיבות הפרו את התחייבותן כלפי עובדי פז חברת נפט בע"מ לגבות מחברי הקבוצה דמי ניהול בשיעור מוגדר וקבוע, ללא הגבלה בזמן. עוד נטען כי המשיבות הפרו את תקנות מס הכנסה[3] ביחס לכלל לקוחותיהם, משום שביום 1.1.2010 העלו המשיבות את שיעור דמי הניהול, מבלי שנמסרה על כך הודעה מוקדמת מספקת. במהלך ההליך, הגיעו הצדדים להסדר פשרה, אשר אושר על ידי בית המשפט. בהסדר הפשרה נקבע, בין היתר, כי למשיבות היכולת להעלות את דמי הניהול, בהינתן הודעה מוקדמת כדין, ולאור זאת, נקבע כי המשיבות יפצו את חברי הקבוצה. עוד נקבע כי פסק הדין המאשר את הסדר הפשרה יחיל מעשה בית דין על עילות התביעה שצוינו לעיל (להלן: ההליך הראשון).[4]


במהלך שנת 2013, הגיש מר אופיר (להלן: המבקש) בקשה חדשה לאישור ניהול תובענה כייצוגית נגד המשיבות, במסגרתה ביקש מבית המשפט לבטל את הסדר הפשרה שהתקבל במסגרת ההליך הראשון. זאת, עקב גילויה של ראיה חדשה התומכת בטענת המבקש בדבר הפרת ההתחייבות, שאת קיומה הכחישו המשיבות.[5] לשיטת המבקש, ראייה זו מהווה הצדקה לביטול מלא או חלקי של הסדר הפשרה, בשל פגמים מהותיים שנפלו בשלב כריתתו בדמות הצגת מצג שאינו אמת על ידי המשיבות, אשר נופל תחת אחת העילות החוזיות: תרמית, הטעיה או טעות.[6] בית המשפט קיבל את טענות המבקש, ביטל בחלקו את פסק דין שאישר את הסדר הפשרה על יסוד עילות הטעות וההטעיה, ואישר את בקשתו להגשת תובענה ייצוגית בעילה זו.[7]


המשיבה ערערה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון קבע כי בעל דין המבקש לבטל פסק דין הנותן תוקף להסדר פשרה, שניתן בהסכמת הצדדים, יוכל לעשות זאת באמצעות עילות הביטול בדיני החוזים; כאשר ביטול ההסדר יגרור את ביטול פסק הדין שאישר אותו.[8] בית המשפט הגיע להכרעה זו לאור חשיבות מהימנות הפשרה הייצוגית לצדדים, לחברי הקבוצה, לציבור ולמערכת המשפט. אולם, בית המשפט סייג כי יש לעשות שימוש באפשרות זו במקרים חריגים בלבד.[9] בהינתן קביעה זו, התווה בית המשפט את הקווים המנחים לשימוש זה. בתוך כך, נקבע כי את הבקשה לביטול ההסדר יכולים להגיש הצדדים להליך הייצוגי: התובע, בא כוחו והנתבע, ובנוסף צוין כי ייתכנו מקרים שבהם חברי הקבוצה המיוצגת יוכלו להגיש בקשה חדשה לאישור תובענה כייצוגית; וזאת כאשר נפל פגם של ממש בייצוגם או כאשר הטבות הסדר הפשרה לא ניתנו בפועל.[10] עוד נקבע כי הבקשה לביטול תוגש לבית המשפט אשר דן בתביעה המקורית ואישר את הסדר הפשרה. בנוסף, נאמר כי החלטתו של בית המשפט בבקשה תיקבע על סמך השיקולים: האם הביטול ישרת את טובתם של חברי הקבוצה; עד כמה הפגם הנטען פגע בהם; עד כמה הביטול יפגע בנתבע; האם ניתן יהיה להחזיר לנתבע את הפיצוי שכבר שילם.[11]


לנוכח האמור, הפך בית המשפט בענייננו את פסק הדין של בית המשפט המחוזי, בקובעו כי כניסתו של המבקש להסדר הפשרה הייתה פועל יוצא של הערכת הסיכונים והסיכויים הכרוכים בהליך הייצוגי, ועל כן כי מדובר במצב של טעות בכדאיות העסקה ולא במצב של טעות או הטעיה המצדיקים את ביטולו של הסדר הפשרה.[12]


במעקב זה אדון ביכולת לבטל הסדר פשרה, תוך סקירת הכרעות בית המשפט, חוק תובענות ייצוגיות[13] והפסיקה. זאת ועוד, אביא בהרחבה את השיקולים הרלוונטיים לביטולו של הסדר פשרה במכשיר התובענה הייצוגית מכוח דיני החוזים אשר נקבעו בעניין פסגות.


היכולת לבטל הסדר פשרה אינה מפורטת באופן מפורש בחוק תובענות ייצוגיות, אך ניתן למצוא אינדיקציות בחוק לכך שאפשרות זו קיימת. סמכויותיו הכלליות של בית המשפט ואחריותו על הסדר הפשרה, כפי שהם מפורטים בסעיפים 18 ו-19 לחוק, מעידים על כך שניתנה לו היכולת לבטלו. שכן, ראשית כל, סעיף 18(א) לחוק קובע שהתקיימותו של הסדר הפשרה תלויה מלכתחילה באישורו של בית המשפט. בנוסף לכך, וכפי שציין ביהמ״ש בעניין פסגות, סעיף 19(ז) מציין כי "התקיימו הליכים לאישור הסדר פשרה, ולא אושר ההסדר על ידי בית המשפט או שבוטל אישור שניתן על ידי בית המשפט להסדר פשרה...." וניתן לראות בסעיף ככזה המכיר בסמכותו של ביהמ״ש להורות על ביטול הסדר פשרה שאושר על ידו בעבר. [14]


מעבר לאמור בחוק, בעניין פסגות בית המשפט ציין את ההצדקות המאפשרות את ביטולו של הסדר הפשרה. ההצדקה הראשונה היא הרצון להימנע מהסדרי פשרה חסינים מהתערבות, אשר מצדיקה את ביטול הסדר פשרה מכוח דיני החוזים במקרים מסוימים. רצון זה יכול לנבוע ממספר סיבות:


ראשית, בעיית הנציג. בעיית הנציג אינהרנטית למכשיר התובענה הייצוגית, והיא עשויה לבוא לידי ביטוי בהסדר פשרה ולהשליך על טיבו.[15] סכומי הכסף הכלולים בהסדר הפשרה עלולים לחזק את ניגוד הענייני הפוטנציאלי בין התובע הייצוגי ובא כוחו לבין הקבוצה המיוצגת. האינטרס של התובע הייצוגי ובא כוחו עלול להיות זכייה מהירה בגמול ובשכר טרחה באמצעות סיום ההליך במהירות בדרך של פשרה, באופן שיאפשר להם גם להשקיע פחות זמן משאבים וחשיבה בניהול ההליך לגופו. כל זאת, על חשבון הסעד או ההטבה לקבוצה המיוצגת בגדר הסדר הפשרה. יתר על כן, היות שהסדר הפשרה מגובש ע״י שני הצדדים, ושניהם מעוניינים באישורו ע״י ביהמ״ש, בהינתן שהסדר הפשרה הושפע לרעה מבעיית הנציג, הצד הנתבע לא יסב את תשומת ליבו של ביהמ״ש לכך. גם זהות האינטרסים בין הצדדים מביא חשש לפגיעה באינטרס של חברי הקבוצה, שאינם נוכחים בהליך וקולם לא נשמע.[16] אף שביהמ״ש כאמור מפקח ומנסה לאשר רק הסדרי פשרה ראויים, אין ביכולתו בהכרח לזהות את כלל הבעיות בהסדר פשרה במועד אישורו. לעמדת פרופ' קלמנט, מצב זה מצדיק את פתיחתו של הסדר פשרה, אך רק מחמת פגמים פרוצדורליים שנפלו בו בשלב אישורו או מימושו.[17] אולם, ניתן להרחיב עמדה זו, ולהצדיק במקרים מסוימים את התערבות בית המשפט בדיעבד גם מבחינה מהותית בהסדר הפשרה (כפי שצוין בעניין פסגות). כך, תתאפשר גם הרתעה מפני פשרות שאינן ראויות בעתיד.[18]


סיבה נוספת שבגינה לא נרצה לאפשר שההסכם פשרה יהיה סופי הינה המורכבות המובנית של מנגנון התובענה הייצוגית. דוגמה לכך היא חוסר הוודאות האפשרית ביחס לכמות חברי הקבוצה.[19] בשל חוסר הוודאות, ייתכן שהסדר פשרה לא יהיה מותאם לכמות חברי הקבוצה אשר קיימים במציאות, באופן שפוגע בחברי הקבוצה. כך למשל, בהסדר פשרה שהערכת חברי הקבוצה אינה נכונה, עשויה להיווצר פגיעה בסעד שמקבל כל חבר קבוצה מפני שהסכום מתחלק בין כולם. לאור האינטרסים המעורבים בהסדר הפשרה שצוינו לעיל, ייתכן שחוסר ההתאמה זה יתאים לאחת מעילות הביטול בדיני החוזים כדוגמת שינוי מהותי בנסיבות או טעות. במצב כזה, יש הצדקה להתערבות ביהמ״ש בהסדר מכוח דיני החוזים, כפי שנסקר בעניין פסגות.[20] מדוגמה זו ניתן להסיק, כי התובענה הייצוגית היא כלי מורכב וקיימות שאלות רבו שאינן מתבהרות במסגרתו עד הסוף, ולכן אין לחסום את האפשרות לביטול ההסדר במקרים חריגים. כתמיכה לטענה זו ניתן להביא את עמדת היועץ המשפטי לממשלה שהוגשה בעניין סופרגז,[21] שטרם הוכרע, לפיה במקרים שקיים כשל בייצוג חברי הקבוצה או כאשר קיימות הטבות שלא ניתנו בפועל יהיה ניתן להגיש תובענה ייצוגית חדשה למרות קיום פסק דין חלוט המאשר את הסדר הפשרה.[22]


שיקול נוסף, המהווה על פני הדברים סיבה למניעת אפשרות הביטול של הסדר פשרה הוא סופיות ההסכם. גם שיקול זה נדון בעניין פסגות. הנחת היסוד היא שלאחר שהסדר פשרה מאושר ע"י בית המשפט הוא סופי וחלוט, ומהווה מעשה בית דין המונע הגשת תביעות מאוחרות.[23] בהתאמה, הסדר פשרה יוכל לשמש ככלי יעיל להשגת המטרות שחוק תובענות ייצוגיות נועד לקדם רק בתנאי שהוא יאפשר לצדדים "לקנות" באמצעותו את הסיכון. שכן, אם הפשרה לא תבטיח לנתבע הגנה מפני תביעות נוספות ייפגעו זכויותיו והוא ייחשף לסיכון של התדיינות חוזרת בעתיד. כתוצאה מירידת ערכו של הסכם הפשרה יפגעו חברי הקבוצה, רוב התביעות לא יגיעו להסדר פשרה ויתנהלו עד לפסק דין והדבר עשוי להביא לבזבוז משאבים של מערכת המשפט והנתבעים[24].


אולם, בחינה רחבה יותר של שיקול זה מובילה גם היא למסקנה שבמקרים מסוימים ניתן להצדיק את ביטולו של הסדר פשרה. לפי הפסיקה והספרות, דוקטרינת מעשה בית דין גמישה ויש לביהמ"ש סמכות לסטות ממנה בהתאם לנסיבות המקרה ולשיקולי צדק.[25] בעיית הנציג והיעדר ההליך האדברסרי מצדיקה התערבות במקרים חריגים, כדוגמת מקרים שצוינו בפסק דין בעניין פסגות. יתרה מכך, אם ביהמ״ש יוכל להתערב בדיעבד בהסדר פשרה, הדבר עשוי להוות תמריץ לצדדים לראות לנגד עיניהם את חברי הקבוצה ולרסן את האינטרסים המנוגדים המעורבים בגיבוש ואישור ההסדר.


יצוין כי פרופ' קלמנט סבור כי האיזון בין הרצון להימנע מחסינות ההסכם לבין חשיבות סופיותו מצדיקה את אפשרות תקיפתו מחמת פגמים פרוצדורליים. [26] אולם, ביהמ״ש בעניין פסגות השאיר בצריך עיון את השאלה האם ראוי לתקוף הסדר פשרה בנסיבות שבהן נפל פגם פרוצדורלי בהליך אישורו, המשליך בצורה משמעותית על זכויות חברי הקבוצה, ובמקום זאת אפשר את ביטולו של הסדר הפשרה מטעמים מהותיים שמקורם בדיני החוזים.[27]


למען שלמות התמונה, יצוין כי ניתן למצוא בפסיקה תמיכה בביטול הסדר פשרה מחמת פגמים פרוצדורליים. כך, בענייןארי יוסי אבטחה ושירותים בע"מ[28] בית הדין האזורי לעבודה התיר הגשת תובענה ייצוגית מאוחרת מפני שהתנאים לאישור הסדר פשרה לא קוימו בתובענה הראשונה. משכך קבע בית המשפט כי ההסדר אינו הסדר פשרה וכי לא ניתן לבסס טענת מעשה בית דין, השתק פלוגתא או השתק עילה על פסק דין אשר אינו עומד בדרישות החוק, במיוחד כאשר מדובר בתובענה ייצוגית וההסכם אמור לחול על חברי הקבוצה.[29] זוהי דוגמה לתקיפה עקיפה של הסדר הפשרה בתובענה ייצוגית, ולניסיונו של בית המשפט להגן על האינטרסים של הצדדים.


לסיכום, במעקב הפסיקה הוצג כיצד בית המשפט העליון התווה את המסגרת לבחינת בקשות לביטול הסדרי פשרה בהליך ייצוגי. ראינו כי לפי ההלכה בעניין פסגות ניתן לבטל הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, אך רק במידה וקיימים טעמים כבדי משקל. קביעה זו התקבלה זאת תוך שימת דגש על הייחודיות של ההליך הייצוגי ותפקידו של בית המשפט בהליך; תפקיד פעיל ומשמעותי באישור הסדרי פשרה, שמירה על אינטרס חברי הקבוצה ואינטרס הציבור.[30] לאחר מכן, דן המעקב בשני השיקולים המרכזיים שנשקלו בפסק הדין – הימנעות מחסינות וסופיות ההסכם.

[1] ע"א 5858/19 פסגות קופות גמל ופנסיה בע"מ נ' אופיר (נבו 05.07.2022( (להלן: עניין פסגות). יצוין כי תלויה ועומדת בקשה לעריכת דיון נוסף בהליך (דנ"א 5154/22). [2] ת"צ (ת"א) 17626-11-10 אופיר נ' פסגות קופות גמל בע"מ (נבו 11.10.12). [3] תקנה 53(ב) תקנות מס הכנסה (כללים לאישור ו לניהול קופות גמל), התשכ"ד-1961. [4] ת"צ (מחוזי ת"א) 17626-11-10 אופיר נ' פסגות קופות גמל בע"מ פס' 4 )נבו 11.10.2012(. [5] עניין פסגות, לעיל ה"ש 1, בפס' 8. [6] ת"צ (מחוזי ת"א) 45368-12-13 אופיר נ' פסגות קופות גמל ופנסיה בע"מ (נבו 24.06.2019(. [7] שם, בפס' 14. [8] עניין פסגות, לעיל ה"ש 1, בפס' 27. [9] שם, בפס' 31. [10] שם, בפס' 33. [11] שם, בפס' 38. [12] שם, בפס' 50, 57. [13] חוק תובענות ייצוגיות,התשס"ו-2006 (להלן: החוק או חוק תובענות ייצוגיות). [14] עניין פסגות, לעיל ה"ש 1, בפס' 26. [15] אלון קלמנט "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית" משפטים מא 5, 8-5 (2011) (להלן: קלמנט "פשרה והסתלקות"). [16] אמיר ישראלי "פשרה בתובענה ייצוגית הפוגעת בתחרות החופשית" הארת דין ב(2) 113 (2005). [17] קלמנט "פשרה והסתלקות", לעיל ה"ש 15, בעמ' 93-92. [18]קלמנט "פשרה והסתלקות", לעיל ה"ש 15, בעמ' 92-91. [19]אלון קלמנט "גבולות התביעה הייצוגית בעוולות המוניות" משפטים לד 301, 320 (2004). [20] עניין פסגות, לעיל ה"ש 1, בפס' 27. [21] רע"א 2957/17 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' יעל שוורצמן (נבו 03.07.2022) בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בה אושרה בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שעניינה גביית דמי התראה מלקוחות שאינם משלמים את חובם במועד, בסכומים שעולים על הקבוע בצו הפיקוח על המצרכים. [22] ס' 35 לעמדת היועץ המשפטי לממשלה ברע"א 2957/17 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' יעל שוורצמן (נבו 03.07.2022) . בעמדת היועמ"ש קיימת התייחסות לשאלה המהותית העולה מפסק הדין: האם הסדר הפשרה בתובענה הייצוגית בעניין שאושר ע"י בית המשפט המחוזי בתל אביב קיים מעשה בית דין או מניעה אחרת המצדיק דחיית תובענה ייצוגית על הסף. [23] ס' 24 לחוק תובענות ייצוגיות. [24]קלמנט "פשרה והסתלקות", לעיל ה"ש 15, בעמ' 93-91. [25] נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי 22 (1991). [26] קלמנט "פשרה והסתלקות", לעיל ה"ש 15, בעמ' 93. [27] עניין פסגות, לעיל ה"ש 1, בפס' 30. [28]בש"א (עבודה ירושלים) 1498/09 ארי יוסי אבטחה ושירותים בע"מ - איוון צ'רטקובסקי (נבו 04.11.2009) הוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית. בתגובה, המשיבה הגישה בקשה לסילוק על הסף מחמת קיומו של השתק או מעשה בית דין בגין בקשה קודמת לאישור תובענה ייצוגית באותו עניין שהסתיימה בהסדר פשרה בין הצדדים. [29] שם, בפס' 6. [30] עניין פסגות, לעיל ה"ש 1, בפס' 12.

9 צפיות0 תגובות