מעקב פסיקה בעניין ת״א (מחוזי ת״א) 12597-01-21 איבגי נ׳ חברת קו צינור אילת אשקלון בע״מ (28.10.2021)

עודכן: 18 ביוני

המעקב עוסק בהחלטת בית המשפט לסלק על הסף שתי תביעות זהות שאוחדו לתביעה קבוצתית בשל קיומן של שתי בקשות לאישור תובענה ייצוגית זהות קודמות ודן במנגנונים האגרגטיביים השונים


ת"א (מחוזי ת"א) 12597-01-21 איבגי נ' חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ (נבו 28.10.2021):


בית-המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מפי כבוד השופטת אירית קלמן ברום, סילק על הסף שתי תביעות זהות שהוגשו בשם תובעים רבים – הראשונה הוגשה בשמם של 300 תובעים והשנייה הוגשה בשמם של 273 תובעים. שתי התביעות אוחדו לתביעה קבוצתית אחת (להלן: ״התביעה הקבוצתית״), כנגד חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ (להלן: "חברת קצא״א"), וכנגד המשרד להגנת הסביבה. התביעות סולקו בשל קיומן של שתי בקשות לאישור תובענות ייצוגיות זהות (למעט הסעד הנתבע) שהוגשו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כחודש וחצי לפני התביעה הקבוצתית. כל התביעות הנ״ל הוגשו בגין דליפת דלק במתקן קצא"א שעל פי הטענה היוותה מטרד ומפגע ריח עבור תושבי אשקלון.[1] התביעות הוגשו מכוח פריט 6 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות,[2] המאפשר הגשת בקשה לאישור בגין מפגע סביבתי נגד הגורם המפגע.[3]


דחייתו של בית המשפט את התביעה הקבוצתית ביחס לחברת קצא״א נבעה ראשית מטעמי יעילות: רצונו למנוע כפל הליכים שעלול להוביל להכרעות סותרות.[4] כמו כן, הדמיון בין המקרים של חברי הקבוצה, המספר הרב של חברי הקבוצה והיעדר חוות דעת אישיות, הצדיק את ניהול ההליך באמצעות תביעה ייצוגית.[5] במסגרת הדיון על אודות הדמיון בין המקרים, ציין בית-המשפט כי גובה הסעד השונה שצוין בתביעה הקבוצתית, לעומת גובה הסעד שצוין בתביעות הייצוגיות, אינו מבסס קיומו של הבדל בין המקרים משום שהוא לא בוסס כראוי.[6] שיקול משמעותי נוסף בהכרעתו של בית-המשפט היה מודעות מגישי התביעה הקבוצתית לקיומן של התובענות הייצוגיות בעת הגשתה ובחירתם במסלול הקבוצתי בשל כך. התנהגות זו הוגדרה על ידי בית המשפט ככזו הלוקה בחוסר תום לב ומהווה שימוש לרעה בהליכי משפט.[7]


בראי טעמים אלו, בית-המשפט הסיק שהתביעה הקבוצתית היא ״תובענה ייצוגית שהתחפשה״,[8] ולפיכך קבע כי הכללת המשרד להגנת הסביבה בתביעה מהווה ניסיון לעקוף את ההגנה שניתנה למדינה בס׳ 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות. סעיף זה קובע כי כאשר נגרם נזק ע"י צד שלישי המפוקח ע"י המדינה, לא ניתן להגיש נגד המדינה תובענה ייצוגית, ואילו בענייננו נטען שהנזק נגרם במישרין על ידי קצא״א.[9]


בשל קיומה של זכות יציאה מתביעה ייצוגית לטובת ניהול תביעה אישית, מכוח ס׳ 11 לחוק תובענות ייצוגיות,[10] בית-המשפט נדרש לבחינת היכולת של חברי התביעה הקבוצתית בענייננו לצאת מן התובענות הייצוגיות לטובת ניהול עניינם במסגרת התובענה הקבוצתית. נקבע, שלמרות שבית-המשפט אינו יכול לכפות על חבר קבוצה לקחת חלק בקבוצה בניגוד לרצונו, ביכולתו להגביל את התנהלותו החלופית, בענייננו היכולת לנהל תביעה קבוצתית, בדרכים שונות וביניהן – עיכוב ההחלטה בהליך החלופי עד להכרעה בתובענה הייצוגית או מחיקת ההליך החלופי. עוד צוין שבענייננו לא הובאו ראיות למחויבות של חברי התביעה הקבוצתית לצאת מהתביעה הייצוגית בשלב הנוכחי, ושגם מסיבה זו אין לאפשר את ניהול ההליך הקבוצתי.[11]


ההחלטה בעניין איבגי עשויה לעורר קושי נוכח דחייתו של בית-המשפט את התביעה הקבוצתית בשל קיומה של התביעה הייצוגית, חרף זכות הגישה לערכאות שהוכרה כזכות חוקתית.[12] במסגרת רשימה זו, אציג את מסלולי ההתדיינות השונים שהובאו בעניין איבגי תוך דיון בהבדל מרכזי ביניהם- דרך ההצטרפות להליך.


בשאלת הבחירה בהליך אגרגטיבי על פני הליך אישי, על בעל הדין להביא בחשבון את מאפייני ההליך: קיומו של בעל דין משותף; קיומו של ייצוג משותף; מיהות יוזם הצירוף; אופן הצירוף – כפוי או וולונטרי, וקיומו לאורך זמן; ומהם חלקי ההליך המתנהלים במשותף.[13] כמו כן, עליו להביא בחשבון את מימוש מטרות ההליך האזרחי. אותם ניתן לחלק למטרות המתקיימות לאחר פרוץ הסכסוך (אקס פוסט) ולמטרות שקיומן נבחן בטרם פרוץ הסכסוך (אקס אנטה).[14] לבסוף, על בעל הדין לבחור בהליך האגרגטיבי המתאים, בשים לב לנסיבות המקרה, למימוש מטרות ההליך האזרחי ולמאפייני ההליך. ככל שמשקלן של השאלות המשותפות בתביעות אישיות גדול יותר, כך גדלים היתרונות של הליכים אגרגטיביים בהשוואה להליכים אינדיבידואלים.[15]


מלבד מנגנון התובענה הייצוגית, נתונות כמה דרכים אפשריות להכרעה במחלוקת בין הצדדים. ראשית, תביעה אישית; שנית, תביעה אישית בצירוף תובעים מכוח הוראת תקנה 21 לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן: תקנה 21).[16] בתביעה מסוג זה, התובע מצרף צדדים נוספים לתביעתו עקב הדמיון המשותף המתעורר מהשאלות המשותפות , ערך התביעה המצטבר גדול, ושיעור נזקו של התובע היחיד משמעותי;[17] שלישית, ביחס למפגעים סביבתיים, קבע המחוקק מנגנון תובענה קבוצתית מכוח סעיף 10 לחוק מניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות),[18] אשר מאפשר למי שנפגע או הולך להיפגע ממפגע סביבתי, לתבוע הוצאת צו מניעה או צו לתיקון המצב בשם קבוצת אנשים.[19]


בישראל, בדומה להסדר האמריקני, אימץ המחוקק הסדר ייצוג כפוי במנגנון שעיקרו Opt-out. לפיו, יראו כל מי שנמנה עם הקבוצה שהגדיר בית-המשפט בהחלטתו לאשר את התביעה כייצוגית כמי שהסכים להגשתה אלא אם הודיע לבית-המשפט על רצונו שלא להיכלל בקבוצה.[20] בשל מאפיינים ייחודים אלה הנוטלים את זכות התביעה האישית מהתובע ומן החשש לפגיעה בו, נקבעו בחוק שתי נקודות יציאה מהקבוצה שתאפשרנה לחבר קבוצה להחליט האם להימנות על הקבוצה בטרם יצירת מעשה בית-דין אשר ימנע את מימוש זכותו האישית.[21] לפי סעיף 11 לחוק, נקודת היציאה הראשונה היא במועד אישור התובענה הייצוגית, ועל חבר הקבוצה שאינו מעוניין להיות חלק מהקבוצה להודיע על רצונו לביהמ"ש תוך 45 ימים מיום פרסום החלטת אישור התובענה כייצוגית או מועד מאוחר יותר שנקבע על-ידי ביהמ"ש. נקודת היציאה השנייה קמה כאשר הוגש לבית-המשפט הסדר פשרה, כשהיציאה בפועל נעשית לאחר אישורו. סעיף 18(ו) לחוק קובע, [22]כי חבר קבוצה אשר אינו מעוניין שיחול עליו הסדר הפשרה רשאי לבקש מבית-המשפט, בתוך המועד שנקבע להגשת התנגדויות, להתיר לו לצאת מהקבוצה שעליה יחול ההסדר. על פי סעיף זה, זכות היציאה מהקבוצה אינה אוטומטית, ובית-המשפט נדרש לאזן בין אינטרס הנתבע לסיים את התביעה נגדו בהליך אחד, לבין הפגיעה האפשרית בעיקרון סופיות הפשרה.[23] כמו כן, קיימת גישה נוספת הרואה שלוש ״נקודות יציאה״ מהקבוצה: לאחר אישור התובענה כייצוגית; לאחר גיבוש הסדר פשרה וטרם אישורו; ולאחר אישור הסדר הפשרה.[24] למעט הסדר הייצוג הכפוי, ניתן לצרף צדדים באופן וולונטרי בהסדר מסוג Opt-in. בהסדר זה, על כל תובע להודיע בפתיחת ההליך על רצונו להיכלל בקבוצה המיוצגת.[25] כזה הוא למשל מנגנון צירוף תובעים מכוח תקנה 21.[26]


כאמור, נוכח הייצוג הכפוי בתובענה הייצוגית ומידת השליטה הנמוכה של התובע בהליך, זכות היציאה מהקבוצה שנקבעה בסעיף 11 לחוק, מהווה "זכות אוטומטית" של חבר קבוצה, כך שבית-המשפט פועל ללא הפעלת שיקול דעת ומקנה עדיפות לזכות המימוש האינדיבידואלית.[27] זאת מחשש שמא יחול מעשה בית-דין אשר יסכל את מימוש זכותו האישית.[28] למרות נקודות היציאה הקבועות בחוק, בעניין דרורי[29] נקבע כי חבר קבוצה יכול לפרוש מקבוצת התובעים עוד בטרם ההכרעה בבקשת האישור, בפרט נוכח זכות הגישה לערכאות.


בעניין איבגי אמנם נפגעה זכות הגישה האינדיבידואלית כאשר נדחתה התובענה הקבוצתית, תוך שלא התקבלה הצהרתו של התובע המייצג לפיה אם ביהמ"ש יאשר את בקשת האישור, הוא יבקש מבית-המשפט להחריג את זכותו להיכלל בקבוצה הנמנית על התובענה הייצוגית. עם זאת, ייתכן שיש הצדקה להחלטה לאור מאפייניה של תביעת איבגי, אשר הוגשה בשם מספר רב של תובעים בעלי נזק אחיד, ולאור קיומה של שאלה עובדתית ומשפטית זהה.


בהתאם לאמור, בבחירת מנגנון ההתדיינות, על בעל הדין להתחשב במטרות ההליך האזרחי לצד מאפייני ההליך עצמו. אופן הצירוף הכפוי במועד פתיחת ההליך בתובענה הייצוגית מאפשר ריכוזן של תביעות רבות במועד אחד אשר היו עשויות להיות מוגשות במועדים שונים וכך לממש את התכליות הקבועות בחוק[30] - יעילות והרתעה, תוך שמירה על מימוש זכות הגישה ע"י מתן זכות יציאה מהקבוצה. מנגד, צירוף תובעים בשלב מאוחר להליך עלול להביא לתופעת free riding של בעלי דין המחכים להתפתחות ההליך כדי להחליט אם להצטרף או לא. החשש מתגבר בפרט בצירוף וולונטרי בשלב מאוחר להליך.[31] כאשר הצירוף כפוי רק ביחס לתביעות שהוגשו, תובעים עלולים להימנע מלהגיש את תביעתם בשלב מוקדם כדי למנוע צירוף שאינם מעוניינים בו.


בהתאם לכך, בעניין איבגי הגשת הבקשה ליציאה מהקבוצה לצד הגשת התביעה הקבוצתית, יתכן שנעשתה מטעמים אסטרטגיים כדי למנוע את חסימת ההליך הקבוצתי בשל קיומה של בקשות האישור. בנוסף, בעוד שבעניין דורי התובע ביקש לצאת מהקבוצה בטרם ההכרעה בבקשת האישור, בטענה כי נגרם לו נזק אישי המובחן מהנזק הנטען בבקשה, ומחשש כי יוקם מעשה בית דין שיחסום את זכות הגישה האישית, בעניין איבגי בקשת התובעים לפרוש מהקבוצה לצורך בירור קבוצתי נפרד בזמן שמתנהלות בקשות אישור הזהות לתביעה הקבוצתית, לא מעלה חשש כי זכות הגישה האישית וזאת לאור הזהות בין התביעה הקבוצתית לייצוגית.


על פי האמור, החלטת בית-המשפט לנהל את ההליך תחת התביעה הייצוגית מממשת את מטרות ההליך האזרחי, וביניהם, מימוש מטרת היעילות הדיונית תוך שימור זכות הגישה. בנוסף, בקשת היציאה מהקבוצה לאור השוני בשיעור הנזק, לא הצדיקה דיון בנפרד מהתביעה הייצוגית. באופן עקרוני, לתביעה אישית יש יכולת קיום עצמאית בשל כדאיות כלכלית להגישן. בתביעות אלו הנזק האישי גבוה [32] ובהתאם, גם מידת האוטונומיה והשליטה בתביעה של התובע היחיד תהיה גבוה יותר. אולם, שיעור הנזק בתביעה הקבוצתית הוערך באופן זהה לכל אחד מהתובעים מבלי שהוכח, והתביעה הקבוצתית לא הבדילה את רשימת התובעים מחברי הקבוצה הנטענת בבקשת האישור, למעט גובה הנזק (הנמוך) שננקב ללא כימות ממשי. לפיכך, מידת האוטונומיה של התובע היחיד קטנה ואין בכוחה להסיט את נקודת האיזון לטובת בירור הקבוצה במסגרת ההליך הקבוצתי.


לסיכום, בעניין איבגי עמד בית-המשפט על ההבחנה בין מנגנונים אגרגטיביים שונים תוך שהוא הקנה עדיפות לניהול ההליך במסגרת התובענה הייצוגית, לאור אופיו של המנגנון הייצוגי ומימוש תכליות ההליך האזרחי אשר ניתן להשיג במסגרתו. ביניהם, יעילות הדיון ומניעת הכרעות סותרות, תוך הבטחת זכות הגישה לערכאות. כמו כן, בית-המשפט התווה את השיקולים הנבחנים בין תביעה אישית בצירוף תובעים לבין התביעה הייצוגית בשים לב לאופן הצירוף ולמידת השליטה של בעל הדין בהליך.

[1] ת"א (מחוזי ת"א) 12597-01-21 איבגי נ' חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ (נבו 28.10.2021) (להלן: ״עניין איבגי״). [2] חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: ״החוק״). [3] כתוארו בחוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), התשנ"ב-1992. [4] עניין איבגי, לעיל ה״ש 1, בפס׳ 10, 26, 34. [5] שם, בפס׳ 26. [6] שם, בפס׳ 28-27. [7]שם, בפס׳ 41. [8] שם, בפס׳ 10, 34. [9]פס׳ 38-35. [10] סעיף 11 לחוק תובענות ייצוגיות. [11] עניין איבגי, לעיל ה"ש 1, בפסקה 34-30. [12]קלמנט "התדיינות אגרגטיבית", כדלקמן בה"ש 14. [13] אלון קלמנט "התדיינות אגרגטיבית- מודל אלטרנטיבי בהליך האזרחי" מחקרי רגולציה ה 139, 152 (2022). (להלן: קלמנט "התדיינות אגרגטיבית"). [14]שם, בעמוד 157; לדעת קלמנט, מטרות אקס-פוסט כוללות את זכות הגישה לביהמ"ש והזכות להליך ראוי; מתן סעד הולם לנפגע; אכיפת החוק; שוויון וסופיות הדיון. במטרות אקס-אנטה ישקלו שיקולי הרתעה וביטוח. [15] שם, בעמוד 167. [16] תקנה 21 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984; צירוף תובעים להליך קבוע כיום בתקנה 26 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט- 2018. יוער, כי המבחן לצירוף הצדדים הקבוע בתקנה 26 (א), שלפיו צריך שהצירוף יהיה נדרש "לצורך הכרעה ביעילות ובשלמות בתובענה". זאת להבדיל משני התנאים המצטברים לצירוף צדדים אשר נקבעו בעבר בתקנה 21: ראשית, שהסעד נתבע בשל מעשה אחד או עסקה אחת, או סדרה של מעשים או עסקאות, או כתוצאה של אחד מאלה; שנית, שאילו הוגשו תובענות נפרדות נגד כל הנתבעים הייתה מתעוררת בהן שאלה עובדתית או משפטית משותפת. תנאים אלו פורשו בפסיקה בצורה מקילה. ראו למשל רע"א 560/94 שושנה נ' חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ, פ"ד מח (4) 63 (1994); ע"א 2392/19 עוזרי נ' מדינת ישראל (נבו 24.12.2019). [17] סטיבן גולדשטיין וטליה פישר "יחסי הגומלין בין תביעות המוניות לתובענות ייצוגיות: היבטים בסדרי דין" משפטים לד 21, 27-26 (2004). [18] סעיף 10 לחוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות), התשנ"ב-1992. [19] לדיון בסעיף ראו ת"מ (מנהליים חי') 25857-06-12 סער נ' עיריית נהריה, פס׳ כד-כה (נבו 21.10.2013). מחד גיסא, ההסדר שנקבע כולל הוראות דומות לאלו הקבועות בחוק תובענות ייצוגיות, באשר לגודל הקבוצה הדרוש, לייצוג ההולם של חברי הקבוצה ולהגבלת הסתלקות מן הקבוצה. מאידך גיסא, לא נדרש הליך נפרד ומקדמי לאישור התובענה, ולא ניתן לדרוש פיצויים במסגרת ההליך הקבוצתי. [20] אלון קלמנט "גבולות התביעה הייצוגית בעוולות המוניות" משפטים לד 301, ה"ש 63 (2004). [21] אלון קלמנט ''פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית'' משפטים מא 5, 53 (2011) (להלן: קלמנט ״פשרה והסתלקות״). [22] סעיף 18(ו) לחוק תובענות ייצוגיות. [23] תא (ת"א) 12099-08-16‏ חשין ואח' נ' קלאב אין אילת החזקות בע"מ, עמ׳ 10 (נבו 28.8.16). [24] קלמנט "פשרה והסתלקות", לעיל ה"ש 21, בעמ' 54; ראו למשל ת"צ (מחוזי מרכז) 16584-10-11 פלג נ' פריגו ישראל סוכנויות בע"מ, פס׳ 56 (6) (נבו 29.11.2018). במסגרת אישור הסדר הפשרה, קבע השופט גרוסקופף כי חברי קבוצה אשר אינם מעוניינים שהסדר הפשרה יחול עליהם יוכלו להגיש בקשת יציאה מהקבוצה בתוך 28 ימים ממועד פרסום ההודעה השנייה אודות הסדר הפשרה. [25] שם. [26]קלמנט "התדיינות אגרגטיבית", לעיל ה"ש 13, בעמ' 143. [27] עניין חשין, לעיל ה"ש 24, בעמ' 6. [28] קלמנט "פשרה והסתלקות", לעיל ה"ש 16. [29] רע"א 225/16 פולק נ' קבוצת א' דורי בע"מ, עמ' 5 (נבו 4.5.2016). שם הוגשה לביהמ"ש העליון בר"ע על החלטת ביהמ"ש המחוזי בה הורה על עיכוב ההליכים בתביעה האישית שהגיש המבקש נגד המשיבה, עד להכרעה בתביעה הייצוגית כנגד המשיבה שאישורה מתבקש במסגרת מספר בקשות אישור שהדיון בהן אוחד. [30] סעיף 1 לחוק תובענות ייצוגיות. [31] קלמנט "התדיינות אגרגטיבית", לעיל בה"ש 13, בעמ' 154. [32] תביעות אלו מכונות תביעות PEV (Positive Expected Value ); להרחבה ראו: אלון קלמנט "התביעה הייצוגית כמכשיר לנטרול יתרונותיו של נתבע יחיד על פני תובעים רבים" מחקרי משפט כא 387 396-393 (2004).

86 צפיותתגובה 1