המעקב עוסק בהחלטת בית הדין האזורי לדחות בקשה לאישור תובענה כייצוגית נוכח קיומו של ארגון עובדים פעיל בחברת גלובל סקיורטי, ודן בהשפעת קיומו של ארגון עובדים ככלל על היכולת להגיש תובענה ייצוגית
בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, מפי השופט טל גולן, דחה בקשה לאישור תובענה כייצוגית בגין ניכוי שלא כדין משכר העובדים. זאת, נוכח קיומם של ארגון עובדים פעיל בחברת גלובל סקיוריטי ד.ו. בע״מ (להלן: המעסיקה או המשיבה) והסדר אכיפה והשבה של הניכוי, שנחתם בין הארגון לבין המעסיקה.[1] הבקשה לאישור ניהול התובענה כייצוגית הוגשה ע"י עובדים לשעבר של המעסיקה בטענה שזו ניכתה משכרם שלא כדין 25 ₪ מדי חודש בגין ביצוע העברה בנקאית של שכר העבודה אל חשבונות הבנק שלהם.[2] עילות הבקשה היו בעיקרן שתיים – נזק ממוני שנגרם לחברי הקבוצה בגין הסכום שנוכה כמו גם נזק לא ממוני בשל פגיעה באוטונומיה וטעמים נוספים.[3] בעקבות הגשת הבקשה, הסתדרות העובדים הלאומית (להלן: ארגון העובדים) ביקשה להצטרף להליך וכן ביקשה כי הבקשה תסולק על הסף.[4] זאת, בשל קיומם של יחסי עבודה קיבוציים בין ארגון העובדים לבין המעסיקה, המהווים חסם סטטוטורי מפני הגשתה של תובענה ייצוגית, לפי פרט 10(3) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות.[5] בית הדין דחה את הבקשה של ההסתדרות לסילוק על הסף,[6] אולם כאמור, דחה את בקשת האישור.
במסגרת פסק הדין, בית הדין ציין שני טעמים מרכזיים לדחייתה של בקשת האישור. הטעם המרכזי הראשון הוא צידודו של בית הדין בעמדה לפיה יש לפרש את היקף המניעות הסטטוטורית כך שתינתן עדיפות לפתרון סכסוכים בין עובדים למעסיקים באמצעות הנתיב הקיבוצי על פני נתיב התובענה הייצוגית. זאת, כאשר ארגון העובדים מייצג את העובדים הלכה למעשה אל מול המעסיקה. בתוך כך, קבע בית הדין כי פעילות הארגון אינה צריכה להיות אופטימלית, אך היא חייבת להתקיים הלכה למעשה ולא רק "כהצגה". בענייננו, נקבע כי ארגון העובדים ייצג את העובדים כהלכה לא רק במקרה הנדון אלא גם במקרים נוספים בהם הופרו זכויותיהם.[7] על אף התוצאה הסופית, קבע בית הדין כי נוכח תרומתם של התובעים המייצגים להעלאת המודעות לניכוי שבוצע משכרם של עובדי המעסיקה, ישולם גמול לתובעים המייצגים בסך של 1,500 ₪ ושכ"ט לבא כוחם בסכום של 7,500 ₪.[8]
הטעם המרכזי השני בו דן בית הדין למעלה מן הצורך,[9] הוא כי בנסיבות העניין התובענה הייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת, כנדרש לפי סעיף 8(א)(2) לחוק. זאת, בשל הסדר ההשבה שגובש בין ארגון העובדים למעסיקה ויתרונותיו על פני ההסדר שהיה יכול להתגבש במסגרת התובענה הייצוגית, ביניהם טיבו, יסודיותו – ובכלל זה הגעת הארגון לכלל חברי הקבוצה, והעובדה שיצירתו לא הייתה כרוכה בעלות לחברי הקבוצה.[10]
ההחלטה בעניין טגן התבססה על ההלכה שנפסקה בעניין בג"ץ ארגוני מפעלי השמירה,[11] לפיה סעיף 10(3) אינו מהווה מחסום בלתי חדיר להגשתן של תובענות ייצוגיות אף במקום עבודה שבו חל הסכם קיבוצי, אך במקרה כזה שומה לבחון האם אכן הופקרו זכויות העובדים גם על ידי ארגון העובדים המייצג אותם. בית המשפט העליון קבע כי באותם מקרים שבהם ההסכם הקיבוצי אינו כולל מנגנון של פיקוח ואכיפה של זכויות העובדים וארגון העובדים אינו ארגון מתפקד, קרי אינו ארגון הפועל הלכה למעשה לאכיפת זכויותיהם של העובדים, סעיף 10(3) לא יהווה מחסום לאישורה של בקשה לתובענה ייצוגית.[12]
עפ"י קביעה זו בעת שתוגש בקשה לאישור תובענה ייצוגית השאלה שביה"ד לעבודה יידרש לה תהא האם ארגון העובדים פעל לקידום זכויות העובדים והאם פעילות זו מבססת דרך אפקטיבית לאכיפתן של הזכויות הנתבעות. פעולה זו אינה חייבת להיות אופטימאלית, אך היא חייבת להתקיים ולא רק כ"הצגה" במידה ויתברר כי הופקרו זכויות העובדים על ידי ארגון העובדים המייצג אזי יש מקום לאפשר לעובדים הגשת תובענה ייצוגית.[13]
נדמה כי עד לפסיקת בית המשפט העליון בעניין ארגוני מפעלי השמירה היו שתי גישות מרכזיות ביחוס לפרשנותו של פרט 10(3) לחוק – הגישה המצמצת לפיה סעיף זה חוסם תובענות ייצוגיות מצד עובדים המיוצגים על ידי ארגון עובדים יציג, והגישה המרחיבה המכירה באפשרות לאשר תובענה ייצוגית במקרים בהם הופרו זכויות עובדים, גם כאשר חל הסכם קיבוצי במקום עבודתם.
הגישה המרחיבה החלה בפסיקתה של סגנית הנשיא א' ברק-אוסוסקין (באותה עת בדעת יחיד[14]) בפס"ד כץ - שירותי בריאות כללית ואח' והפכה לגישה הנוהגת בפס"ד וירון[15] על ידי כב' השופטת וירט-ליבנה. ההנמקה אשר שימשה בסיס לפסיקתה הייתה כי לבית הדין מסור שיקול דעת לאשר תובענה ייצוגית גם ביחס להפרת זכויות במקום עבודה מאורגן, בשים לב למכלול נסיבות העניין ולתכלית חוק תובענות ייצוגיות, למשל כאשר ארגון העובדים לא פועל לאכיפה מלאה של זכויות העובדים.[16]הגישה המקלה והמרחיבה בעניין וירון אומצה ואף הורחבה בעניין בוסקילה[17] ,שם נקבע כי הסייג לא יחול במקום בו המעסיק העלה טענה בדבר קיומו של הסכם קיבוצי רק במסגרת ההליך כדי "להתחמק" מן התובענה הייצוגית או כאשר המעסיק לא הכחיש קיומו של ההסכם הקיבוצי אולם נמנע במשך שנים מהחלתו בפועל. בפסק הדין בעניין מפעלי השמירה אמנם אומצה הגישה המרחיבה אך ניתן לראות מחלוקת בין השופטים בעניין האבחנה באשר לאי-תחולת הסייג בס' 10(3) לתוספת השנייה, בין הפרת זכויות קוגנטיות שמקורן בחקיקת המגן לבין הפרת זכויות הנובעות מההסכם הקיבוצי.
השופטת ד' ברק-ארז סבורה כי פרשנותו של סעיף 10(3), לפיה יש לאפשר הגשת תובענה ייצוגית במקום שבו ארגון העובדים אינו מתפקד, מתיישבת עם מטרות החוק.[18] שכן הנחת המוצא של משפט העבודה הקיבוצי היא כי העובד הינו צד מוחלש שמתקשה בשמירה על זכויותיו ואכיפת הדין ומשכך נדרש לעזרת ארגון העובדים ולכן כאשר הארגון אינו מתפקד יש לפנות למסלול חלופי בשמירה על זכויותיו - הליך התובענה הייצוגית.לשיטתה מבחינת תחולת סעיף 10(3) אין להבחין בין תובענה בנוגע לזכויות מכוח חוק (חקיקת מגן) ובין תובענה בנוגע לזכויות מכוח הסכם קיבוצי והאבחנה רלבנטית רק לצורך בחינת אופי פעילותו של הארגון - כאשר הארגון אינו פועל להגנה על זכויות קוגנטיות שאינן ניתנות לוויתור חזקה שהארגון אינו מתפקד, ולכן אין מניעה לאשר תביעה של עובד כתובענה ייצוגית.[19]
מנגד, כאשר הארגון אינו פועל להגנה על זכות הסכמית אין בכך כדי ללמד בהכרח כי אינו מתפקד שכן ייתכן כי הארגון עושה זאת מתוך ראיה רחבה של יחסי העבודה עם המעסיק ויש לראות בכך כהפעלת שק"ד.[20]
השופט מלצר, לעומת זאת, סבר כי המניעות הסטטוטורית חלה ככלל אך ורק ביחס לזכויות מכוח הסכם קיבוצי ובאופן גורף לא חלה על זכויות הקוגנטיות, אשר בשל חשיבותן אין כל מניעה להגשת התובענה הייצוגית.[21]
גישתו מתיישבת ועולה בקנה אחד עם גישתם של אלון קלמנט ושרון רבין-מרגליות אשר במאמרם מחזקים את הגישה המרחיבה.[22] לשיטתם, יש צורך לתת פירוש מצמצם לסייג 10(3) כאשר העיקרון המנחה הוא שזכויות שנקבעו בחקיקת מגן אינן ניתנות לוויתור - לא מראש ולא בדיעבד , במצבים שבהם ויתר עובד על זכויותיו באופן מודע.
לעומתם השופט זילברטל מציג את העמדה השמרנית, שהיתה מקובלת בבג”ץ בנושא התערבותו בהחלטותיו של בית הדין לעבודה ובעולם העבודה בכלל, לפיה הוא מעדיף שמידת התערבותו של הבג”ץ בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בסוגיה תהיה מצומצמת, שמורה למקרים נדירים יחסית, בהם מדובר בשגגה משפטית מהותית ובולטת או בנושא בעל חשיבות ציבורית, חברתית או כלכלית, שהובילה לאי צדק אשר לא ניתן להתעלם ממנו.[23]
חרף מחלוקות השופטים, נראה כי ישנה הסכמה שבכדי לבחון את תחולתו של החסם הסטטוטורי בפרט 10 (3), הבחינה אינה האם קיים הסכם קיבוצי אלא יש לבחון האם ארגון העובדים פועל לקידום זכויות העובדים והאם פעילות זו מבססת דרך אפקטיבית לאכיפתן של הזכויות הנתבעת, תוך בחינת מכלול נסיבות המקרה ואמות המידה שנקבעו בפסיקה לבחינת פועלו של ארגון העובדים.
בעניין טגן אומצה ההלכה המבקשת לבחון את פעילותו של ארגון העובדים ונקבעו פרמטרים מפורטים וברורים לאופן שבו יש לבחון ארגון עובדים מתפקד ויעיל: האם ארגון העובדים פועל באופן מיטיבי ויעיל;קיומן או היעדרן של הפרות זכויות שיטתיות; נגישותו של הארגון לטיפול בפניות פרטיקולריות של עובדים; תפקודו הכללי של הארגון בכל הנוגע לשמירה על זכויותיהם של עובדים; יכולת הארגון להביא לאכיפת זכויות העובדים בפועל באופן שיזכו לקבל את המגיע להם מהמעסיק וכן יכולת הארגון לפעול גם לאכיפת זכויות עבר ולא רק לפעול לתיקון כשלים לעתיד.[24]
בעניין טגן, האכיפה והשמירה על זכויות הקוגנטיות מצד ארגון העובדים, העובדה כי הארגון הקים ועדת אכיפה שתכליתה לבדוק שזכויותיהם של עובדי המעסיקה ניתנות ומשולמות להם, כנדרש על פי חוקי המגן, צווי ההרחבה וההסכמים הקיבוציים החלים אצל המעסיקה[25] כל אלו הקימו חזקה שהעידה על ארגון עובדים פעיל המצדיק את הפעלת החסם הסטטוטורי בפרט 10 (3).
הפסיקות, המגמות והמדיניות הנהוגה בשנים האחרונות בזירת התובענות הייצוגיות, אשר הגיעו לשיאן עם פרסומו של פסק הדין בענין חברות השמירה, משקפות שינוי מעניין של עמדת בית המשפט העליון בהתייחסותו לטיבו של מודל יחסי העבודה בארץ ולנכונותו להתערב בהחלטותיו של בית הדין הארצי לעבודה. אמנם המחסום להגשת תובענה ייצוגית במקום בו קיים ארגון עובדים אינו סטטוטורי ובית המשפט העליון קיים ניסיון לבצע איזון ראוי בין התכליות השונות, אך נראה כי במצבים בהם קיים ארגון עובדים מתפקד תינתן בכורה ועדיפות לארגון העובדים. בפסיקות מאוחרות ניתן לראות כיצד בתי הדין האזוריים מיישמים את בג"ץ ארגוני השמירה ומכירים בחשיבות שמירה על כוחו של הארגון:
בעניין קסטוריאנו [26] נדחתה הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית בנימוק כי ארגון העובדים עשוי לוותר על זכויות כלכליות או משפטיות מסוימות, שאינן קוגנטיות, למען הישגים במקומות אחרים והדבר אינו מעיד על כך שאינו מתפקד, שכן יש לארגון מקום להפעיל שק"ד, בעל ראיה על מכלול ההסכם שנחתם בינו לבין המעסיקה או ההסכמים שנחתמו ויחתמו ולא על סעיף ספציפי בהסכם.[27]
גם בעניין שקולניק[28] אנו רואים לראות כיצד מתקיימת בחינה של פעילות ארגון העובדים לפי מכלול הנסיבות והקריטריונים אשר נקבעו בפסיקה [29] ואף למדים על אימוץ גישתה של השופטת ברק ארז בבגץ מפעלי השמירה בעניין הבחנה בין הזכויות, שכן בעניין זה התובע אישר בעדותו כי לא מצא פגם נוסף כלשהו באיזה מהתשלומים של הזכויות הקוגנטיות עובדה שכשלעצמה תומכת בטענת המשיבה בדבר קיומה של מערכת אכיפה אפקטיבית המבטיחה את תשלום זכויות העובדים.[30]
[1] בר"ע (ארצי) 52319-06-19 אבטחה מבצעית - גלובל סקיוריטי ד.ו. בע"מ - טגן ואח' (29.12.2021)החלטה על בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי חיפה בגדרה נדחתה בקשת המבקשת (חברת האבטחה) לסילוק התובענה על הסף. [2] ת"צ (אזורי חי') 27725-09-18 טגן - אבטחה מבצעית - גלובל סקיוריטי ד.ו. בע"מ (נבו 29.12.2021) (להלן עניין טגן). [3] הטעמים הנוספים שצוינו הם הפרת הסכם העבודה על ידי המעסיקה, עשיית עושר ולא במשפט, חוסר תום לב מצד המעסיקה והפרת חובה חקוקה. שם, בפס' 1, 12. [4] שם, בפס' 3-2, 5. [5] פרט 19(3) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: החוק). [6] ת"צ (אזורי חי') 27725-09-18 טגן - אבטחה מבצעית - גלובל סקיוריטי ד.ו. בע"מ, פס' 37 (נבו 23.06.2019) (להלן: החלטה על דחיית בקשה לסילוק על הסף). [7] עניין טגן, לעיל ה״ש 2, בפס׳ 33, 37-34. [8] שם, בפס' 22-19. [9] שם, בפס׳ 61. [10] שם, בפס׳ 61-38. [11] בג"ץ 1893-11 הארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה (30.08.15). (להלן: עניין מפעלי השמירה) עתירות הנסבות על פרשנות סעיף 10(3) לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות המגביל את האפשרות להגיש תובענות ייצוגיות . בפסקי הדין נקבע כי יש לפרש את הס' כך שאינו חל בכל מצב, ועל כך עתרו. [12] שם, בפס' 76. [13] שם, בפס' 76. [14] ע"ע (ארצי) 1537-04 חוה כץ - שירותי בריאות כללית – קופת חולים כללית (נבו 9.1.2007). [15] ע"ע (ארצי ) 629/07 יגאל וירון - תבל אבטחה ניקיון ושירותים בע"מ (נבו 03.01.2011) (להלן: עניין וירון) נסב על בקשה לאישור תובענה כייצוגית בגין אי-הפרשה של סכומים המגיעים לעובדים לקרן הפנסיה שלהם. המעסיקה, תבל אבטחה ניקיון ושירותים בע"מ, טענה כי היא חברה בארגון המעסיקים ולפיכך חל על העובדים בה ההסכם הקיבוצי הכללי משנת 1972, ולכן אין לאשר את התובענה הייצוגית. בית הדין הארצי קבע כי התובענה הייצוגית עומדת בתנאים השונים הקבועים בחוק להגשתה וכי יש לפרש את פרט 10(3) לתוספת השנייה באופן שאינו חוסם את הגשתה. [16] עניין וירון, לעיל ה"ש 19, בפס' 28-23; באותו עניין נקבע כי היות שמדובר היה בעובדי ניקיון ושמירה מוחלשים הייתה פגיעה ממושכת בזכויותיהם, אשר לא זכתה להגנה מצד הארגון וכמו כן כי ההצטרפות לארגון מעסיקים נעשתה רק לאחר הגשת התביעה, ומכאן כי אין תחולה לסייג. [17] ע"ע (ארצי ) 53083-10-10 בוסקילה - סער בטחון בע"מ (נבו 03.09.2012) (להלן: עניין בוסקילה). [18] עניין מפעלי השמירה, לעיל ה"ש 11, בפס' 65 לפסק הדין של השופטת ברק-ארז. [19] שם, בפס' 82. [20] שם, בפס' 106. [21] עניין מפעלי השמירה, לעיל ה"ש 11 , בפס' 4 לפסק הדין של השופט מלצר. [22] אלון קלמנט ושרון רבין-מרגליות "תובענות ייצוגיות בדיני עבודה – האם השתנו כללי המשחק?" עיוני משפט לא 369, 399 (2009). [23] עניין מפעלי השמירה, לעיל ה"ש 11 , בפס' 3 לפסק הדין של השופט זילברטל. [24] עניין טגן, לעיל ה"ש 1, בפס' 22. [25] שם, בפס' 34. [26] תצ (ת"א) 9898-09-18 קסטוריאנו - אל-על נתיבי אויר בע"מ (נבו 21.12.2021) ("עניין קסטוריאנו") ביה"ד דחה בקשה לאישור תובענה ייצוגית לתשלום הפרשי שכר מינימום ותנאים סוציאליים נלווים הקשורים להפרשי שכר לאנשי צוות דיילי אוויר מ"דור המשך קבוע" זאת, נוכח כך שיש במשיבה ארגון עובדים פעיל, ומשלמבקשת אין עילת תביעה אישית שכן בהסכמים הקיבוציים אין תוספת ותק. [27] שם, בפס' 22. [28]ת"צ (אזורי ת"א) 22984-08-19 שקולניק - טי. אנד. אם סער בטחון בע"מ (29.12.2021) דחיית בקשה לאישור תובענה ייצוגית בשל החסם הסטטורי בס' 10(3) שכן נקבע כי לא הוכח שארגון העובדים אינו מתפקד. [29] שם, בפס' 44. [30] שם, בפס' 61.
Commentaires