מעקב פסיקה בעניין ת״צ (מחוזי ת״א) 40883-03-20 דקל נ׳ סקי-דיל בע״מ (27.2.2022)

המעקב עוסק בהחלטת בית המשפט לדחות בקשה לאישור תובענה ייצוגית, בין היתר בשל אי-קיומה של קבוצה שבשמה ניתן לנהל את ההליך


ת"צ (מחוזי ת"א) 40883-03-20 דקל נ' סקי-דיל בע"מ (נבו 27.2.2022):


בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו, מפי השופטת אסתר נחליאלי חיאט, דחה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד סקי-דיל בע"מ (להלן: המשיבה), חברה בענף התיירות המשווקת חבילות סקי וסנובורד ברחבי העולם.[1] הבקשה הוגשה בעניין ביטול חופשות סקי וחופשות אחרות על ידי המשיבה בעקבות השינויים התכופים במדיניות הטיסות, הבידוד והכניסה למדינות שונות בתקופת מגפת הקורונה.[2] בבקשה נטען כי ביטול החופשות עולה לכדי ביטול חוזה שכרתה המשיבה עם חברי הקבוצה,[3] ומשכך הם זכאים להגנת אינטרס ההסתמכות שלהם, קרי להשבת הסכום ששולם לסקי-דיל עבור החופשות.[4]


כבר בפתח ההחלטה ציין בית המשפט כי בכוונתו לדחות את הבקשה. עוד צוין שחזית המחלוקת בין הצדדים סבבה סביב שאלה דיונית הקשורה בטבורה למהותה של התובענה הייצוגית. שאלה זו, הנידונה במרכזה של ההחלטה מזוויות שונות, היא מה דינה של בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה בשם קבוצה שהרוב המוחלט של חבריה מעוניין לסיים את המחלוקת בינם לבין המשיבה בדרכי יישוב סכסוך אלטרנטיביות שאינן תובענה ייצוגית.[5] כך, במקרה דנן מרבית חברי הקבוצה בחרו לסיים את המחלוקת בינם לבין המשיבה באמצעות קבלת אחת משלוש חלופות אשר הוצעו על-ידיה: ביטול בתנאים מקלים, ביטול כנגד החזר כספי של מחצית הסכום או יציאה לחופשה שהייתה כרוכה בבידוד. בנוסף, חלק מחברי הקבוצה נקטו בהליכים משפטיים אישיים כנגד המשיבה, לרבות הליך תביעה קטנה.[6]


במסגרת פסק הדין, ציין בית המשפט שלושה טעמים לדחיית הבקשה. הטעם הראשון והמרכזי הוא אי-עמידתה בתנאי ס' 8(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות.[7] העובדה כי כ99% מחברי הקבוצה הסכימו לחלופות אשר הציעה המשיבה, סתרה את טענת המבקש לקיומה של קבוצה אשר ניתן לנהל בשמה תובענה ייצוגית, ומשכך נקבע שניהול ההליך כייצוגי לא יהיה הוגן הן כלפי המשיבה אשר הגיעה מיוזמתה להסכמה פרטנית עם מרבית חברי הקבוצה, והן כלפי חברי הקבוצה אשר בחרו מפורשות לנקוט בהליכים אישיים או בדרכים חלופיות שאינן תובענה ייצוגית לפתרון הסכסוך. בהמשך לכך נקבע שניהול ההליך במצב דברים זה אף אינו יעיל, מאחר שמשאבים רבים הושקעו זה מכבר בפתרון ההליכים האינדיבידואלים, ולכן אין הצדקה לניהול תובענה ייצוגית שהיא "ההליך היקר ביותר במונחי זמן שיפוטי".[8] הטעם השני הוא אי-עמידתה של הבקשה בתנאי ס' 8(א)(1) לחוק, מכיוון שחוזי המשיבה כללו סעיף ״כוח עליון״ הפוטר אותה מאחריות כלפי צרכנים במקרים כדוגמת מגפה עולמית. משכך, נקבע שלא סביר כי התובענה תוכרע לטובת הקבוצה.[9] הטעם השלישי הוא התנהלותו של המבקש במסגרת ההליך. נקבע שבחירתו להגיש הבקשה בטרם הספיקה המשיבה להציב בפניו חלופות והתעלמותו מבקשתה להמתין ולראות את ההתנהלות העולמית בעקבות נגיף הקורונה, סותרות את חובת תום הלב הדיונית. עוד נקבע שעמידתו הדווקנית של המבקש על הגשת הבקשה בעת שרוב לקוחות המשיבה יישבו המחלוקת בדרך פרטנית, גרמה לבזבוז משאבים ומהווה בקשת סרק. בהתחשב בכך נפסקו לחבות המבקש הוצאות בסך 50,000 ש"ח.[10] ביום 28.4.2022 הגיש המערער ערעור על פסק הדין, אשר טרם ניתנה בו הכרעה נכון לכתיבת רשומה זו.[11]


ס' 8(א)(2) לחוק, אשר ניצב במרכזו של עניין דקל, קובע את אחד התנאים המהותיים שעל המבקש לאשר ניהול תובענה כייצוגית לצלוח. לפיו, על תובענה ייצוגית להיות הדרך היעילה וכן הדרך ההוגנת להכרעה בנסיבות העניין.[12] בעניין דקל, נידונו שלושה היבטים שונים העולים מתנאי זה; היבטי היעילות, היבט הוגנות ההליך כלפי הנתבעת והיבט הוגנות ההליך כלפי הקבוצה המיוצגת. בנסיבות אלה, הקביעה כי בקשת האישור אינה עומדת בשלושת התנאים הנ"ל על-פניו נראית מוצדקת בהתחשב באופן פעולתם של רוב חברי הקבוצה מול המשיבה ובהתנהלות התובע המייצג כמוזכר לעיל.[13] זאת ועוד, בית-המשפט הסיק מעצם אי-קיומה של קבוצה בפועל שניהול הליך ייצוגי במצב דברים זה יהא בלתי הוגן ויעלה כדי "פטרוניזם משפטי" כלפי חבריה, ועל בית-המשפט לתמוך בתכלית התובענה הייצוגית המשרתת את האוטונומיה ולהימנע מלאשרו.[14] בהקשר זה יוער כי על-אף שאי-קיומה של קבוצה היוותה בפסיקות עבר עילה לדחיית בקשה לאישור, מדובר היה במקרים בהם לא הוכחה קבוצת נפגעים מלבד התובע.[15] בניגוד לכך, בעניין דקל ניתן לתהות על הקביעה לפיה לא קיימת קבוצה, שהרי קיימים נפגעים נוספים, ואין העובדה שהם יישבו את עניינם בדרכים חלופיות מעידה בהכרח על אי-רצונם להיות חלק מקבוצה. ייתכן, לדוגמא, שהתנהלותם נבעה מחוסר ברירה בעקבות לחץ מטעם המשיבה, או מסיבה בלתי-רצויה אחרת.


על כל פנים, בעניין דקל הוצגו שיקולים שונים, מעבר לאי-קיומה של קבוצה בפועל, העשויים להצביע על כך שניהולה של תביעה כייצוגית יהא בלתי הוגן כלפי חבריה. ברשומה זו אסקור סוגיה זאת, את השיקולים הכלכליים והאחרים הנשקלים במסגרתה, ואת הקשיים שעשויים להתעורר בהקשר זה.


השיקול הראשון הנוגע לבחינת ההוגנות ביחס לחברי הקבוצה, אשר הוזכר אף בעניין דקל, הינו שיקול כלכלי הנוגע בסכום התביעה האינדיבידואלי.[16] בארצות הברית מקובל לראות בתביעה של סכום אישי גבוה כאינדיקציה לכך שזוהי תביעת PEV, תביעה בה ערך הנטו הצפוי לתובע הוא חיובי.[17] משכך רואים בה ככזו שלא יהיה הוגן לברר בהליך ייצוגי בשל האינטרס המוגבר של כל אחד מהנפגעים לנהל תביעה אינדיבידואלית.[18] במצב זה אף עולה החשש שהתובענה הייצוגית תידחה ויקום מעשה בית דין שימנע מנפגעים פיצוי משמעותי.[19] בישראל, עצם היות סכום התביעה האישית גבוה לא ימנע בהכרח את אישור הבקשה.[20] עם זאת, בעניין ברוט נקבע שסכום תביעה אישי גבוה מהווה נסיבה רלוונטית, אשר תשקל בעת בחינת בקשה לאישור תובענה ייצוגית, ואף הוחלט כי בנסיבות המקרה סכום התביעה הגבוה מצריך רגישות מיוחדת בבחינת האיזון עם האינטרסים של חברי הקבוצה הפוטנציאליים.[21]


שיקול נוסף העשוי להטות את הכף כנגד אישורה של תובענה כייצוגית מטעמי אי-הוגנות לחברי הקבוצה, עולה במקרים בהם לקבוצה מטען רגשי חזק לגבי העניין נשוא התביעה. כך, בעניין קרווה נדחתה בקשה לאישור אשר נגעה בקבורת יקיריהם של חברי הקבוצה. שיקול מרכזי בדחיית הבקשה היה הספק לגבי הוגנות ניהול הליך כה רגיש בכלים קולקטיביים, אשר יכפה על חברי הקבוצה "להעיר" את כאבי העבר מבלי להתחשב ברצונם הפרטי, או ימנע מהם זכות גישה אישית להשגת צדק כפי שהם רואים לנכון.[22] מקרה דומה עלה בפסיקה האמריקאית בעניין Hobbs, כאשר הוחלט שלא לאשר תובענה שעניינה פיצויים לקורבנות התרסקות מטוס בשל היותה בעלת משמעות מרכזית מדי בחייו של כל אחד מחברי הקבוצה, עד כדי כך שיהא זה בלתי הוגן ליטול מהם את החופש להתדיינות משפטית אישית בעניין האובדן שחוו [23]


בעניין דקל, התבססה השופטת על רציונליים דומים לאלו שעלו בהכרעה בעניין קרווה, כאשר באמצעות עקרונות מכתיבתם של פרופסור דגן ופרופסור דורפמן (להלן: המאמר) ביקשה לצקת תוכן בדרישת ההוגנות הקבועה בתנאי שבס' 8(א)(2) לחוק.[24] במסגרת המאמר הוצעו שיקולי אוטונומיה, כבוד ושוויון כאמות מידה לבחינת התאמת עילת התביעה האישית של חברי הקבוצה להתברר בהליך ייצוגי.[25]בפסק הדין התמקד בית המשפט בשיקולי האוטונומיה, במסגרתם הוצע לבחון האם עילת התביעה קשורה בחבל טבורה ל"כתיבת סיפור החיים" של חברי הקבוצה, כאשר ככל שתמצא ככזו, תיטה הכף שלא לאשר את ההליך כייצוגי משיקולי הוגנות כלפיהם. לעומת זאת, אם עילת התביעה רחוקה מסיפור החיים האישי של חברי הקבוצה, תיטה הכף לאישור ההליך כייצוגי. בהקשר זה ניתן לטעון שבמקרים בהם נושא התביעה קשור ל"כתיבת סיפור חייהם" של חברי הקבוצה, אך מדובר בתביעת NEV שאין זה משתלם לנהל פרטנית,[26] ראוי לאשר ניהולה כייצוגית דווקא בשם ההוגנות לחברי הקבוצה וכדי לאפשר להם השגת צדק בנושא הקרוב לליבם.


מהסקירה לעיל עולה כי בפסיקה נעשה שימוש בסכום התביעה האינדיבידואלי ובחשיבות עילת התביעה האישית כשיקולים עיקריים לבחינת הוגנות ההליך כלפי חברי הקבוצה בהתאם לתנאי בסעיף 8(א)(2) לחוק. עם זאת, עשויים להתקיים מקרים בהם חרף שיקולים אלה בית-המשפט יאשר את הבקשה. כך למשל, בעניין דוידי נקבע כי למרות סכום התביעה האישית הגבוה, ראוי לנהל את ההליך כייצוגי. החלטה זו נומקה בכך שבמקרה זה, ניהול ההליך כייצוגי יקנה יתרון לחברי הקבוצה שהינם מקבלי ביטוח סיעודי ומהווים אוכלוסיה מוחלשת מטבעה, בכך שתמנע העמסת משאבים נפשיים וכלכליים על חבריה.[27] ניתן להסביר רציונל זה ע"י בחינת המטרה הראשונה הקבועה בס' 1(1) לחוק תובענות ייצוגיות: מימוש זכות הגישה לערכאות, לרבות לסוגי אוכלוסיה המתקשים לפנות לערכאות כיחידים.[28] נקודה זו עולה גם בכתיבתם של וינשל-מרגל וקלמנט,[29] אשר מצביעים על כך שככל שבעניין התביעה חשיבות אישית לפרט או שסכומה האישי גבוה, הסיכוי שהאינדיבידואל יממש את תביעתו גדול ובהתאמה השימוש בתובענה ייצוגית אינו נחוץ לשם מימוש זכות הגישה לערכאות. לצד זאת הם מדגישים כי קיימים מקרים, למעשה כמו עניין דוידי, בהם חרף קיומה של חשיבות כזו לתובע, הוא אינו יכול לממש את זכות הגישה האישית מסיבות שונות כגון העדר אינפורמציה או משאבים, חשש מהנתבע ועוד.[30] כך, בתביעות בהן עניין התביעה או סכומה מעידים כביכול על שניהולה כייצוגית יהא בלתי הוגן לחברי הקבוצה, שיקול זכות הגישה לערכאות הוא שעשוי להטות הכף לאישורה.[31]


ככל שבית-המשפט מאשר ניהול תובענה כייצוגית במצב דברים כמתואר מעלה, עשויות להתנהל תביעות בהן חלק מחברי הקבוצה מעוניין בניהול תביעתם כייצוגית בעוד חלק אחר רואה בה כבלתי הוגנת. ס' 12 לחוק מציג מענה אפשרי לכך. לפי סעיף זה, בכפוף לנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, הכוללות בין היתר קיום אפשרות סבירה שיוגשו תובענות בעילת התביעה נשוא התובענה הייצוגית בידי חלק ניכר מחברי הקבוצה וכן כי סכום התביעה או שווי נושאה האינדיבידואלי ניכר, ניתן לאשרה על דרך ההצטרפות ("opt in"). בהתאם לכך ההכרעה בתביעה תחול רק על חברי קבוצה המבקשים במפורש להצטרף אליה. מנגנון זה מאפשר איזון בין זכויות הצדדים; מחד הוא חוסם אפשרות הגשת תביעה ייצוגית נוספת כנגד הנתבע וכן את ניהול התביעה כייצוגית לחברי הקבוצה החפצים בכך, ומאידך אינו פוגע באלו אשר חפצים בניהול תובענות אישיות ומאפשר להם להגיש תביעה אינדיבידואלית כרצונם.[32] כמו-כן, מתאפשר לחברי הקבוצה לבחור שלא לפנות לערכאות כלל וליישב את הסכסוך בדרכים חלופיות, כפי שאירע בעניין דקל.[33] יצוין שכמעט ולא נעשה שימוש במנגנון זה בישראל מאז חקיקת החוק ועד היום, על-אף שהשימוש בו הוצע בפסיקה מספר פעמים, וכן טרם נעשה בו שימוש כלל לפתרון מקרים כמתוארים לעיל.[34]


לדעתי, כפי שהציעו פלינט וויניצקי בכתיבתם, ראוי לבחון שימוש במנגנון לפתרון המקרים שתוארו לעיל. בכך יתאפשר להגשים את זכות הגישה לערכאות של חברי הקבוצה המתקשים לממשה כאינדיבידואלים, ובד בבד לוודא את הוגנות ההליך כלפי אלו שאינם מעוניינים בניהול תביעתם בהליך ייצוגי.[35] כך אף בעניין דקל, אילו היה בית-המשפט מכריע כי קיימת עילת תביעה וכי הבקשה לאישור עומדת בתנאים המבוקשים בחוק, ובשים לב לשאלת קיומה של קבוצה, ייתכן שהיה מקום לאשרה בדרך של הצטרפות על פי ס' 12.

[1] ת"צ (מחוזי ת"א) 40883-03-20 דקל נ' סקי-דיל בע"מ (נבו 27.2.2022). [2] שם, בפס׳ 8-2. [3] ס' 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970. [4] עניין דקל, לעיל ה"ש 1, בפס׳ 13. [5] שם, בפס' 1. [6] שם, בפס' 27. [7] חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: החוק או חוק תובענות ייצוגיות). [8] עניין דקל, לעיל ה"ש 1, בפס' 29. [9] שם, בפס׳ 34-30. [10] שם, בפס' 42 . [11] ע"א 2864/22 דקל נ' סקי- דיל בע"מ (נבו 10.5.2022). [12] עניין דקל, לעיל ה"ש 1, בפס' 22. [13] שם, בפס' 27-23. [14] שם. ראו גם: ת"צ (מחוזי ב"ש) 24362-07-11 רונן נ' אגן יצרני חימיקלים, פס' 11 (נבו 8.12.2013) בעניין זה נדחתה בקשה לאישור כנגד אגן יצרני כימיקלים בעילת מטרד ריח ורעש, בין היתר משום שחלק מחברי הקבוצה ניהלו הליכים אזרחיים פרטניים כנגד המשיבה בעבר ולגבי חלקם לא הוכח כי נפגעו מהמשיבה. [15]ת"צ (מחוזי ת"א) 27578-08-15 דהרי נ' מנקס אונליין טריידינג בע"מ (נבו 22.1.2017) בעניין זה נדחתה בקשה לאישור כנגד אונליין טריידינג בעילת ספאם, בין היתר משום שהתובע לא הוכיח קיומה של קבוצה, ומכך נגזר כי התובענה אינה עומדת בתנאי שבס' 8(א)(1). ראו גם: ע"ע (ארצי ) 16988-11-11 לסרי – ברק גדעון בע"מ (נבו 18.2.2015). [16] עניין דקל, לעיל ה"ש 1, בפס' 26. [17] אלון קלמנט "התביעה הייצוגית כמכשיר לנטרול יתרונותיו של נתבע יחיד על פני תובעים רבים" מחקרי משפט כא 387, 396 (2004). [18] Frahm v. Equitable Life Assurance Soc'y of the United States, 137 F.3d 955, 957 (7th Cir. 1998). הוזכר בעניין דקל, לעיל ה"ש 1, בפס' 25. [19] אביאל פלינט וחגי ויניצקי תובענות ייצוגיות 204 (2017). [20] רע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עמוסי, פס׳ 16 (נבו 5.7.2012) בעניין זה התקבלה באופן חלקי בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד הפניקס, חרף היותו של סכום התביעה האישי גבוה. [21] ע"ע (ארצי ) 34972-07-18 ברוט - קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים אגודה שיתופית בע"מ, פס' 12-11 (נבו 2.7.2020) בעניין זה נדחתה בקשה לאישור כנגד קרן מקפת. בין הנימוקים לדחיית הבקשה נמנה סכום התביעה האישי הגבוה והיות הקבוצה המיוצגת קטנה, ונקבע שבמקרה כזה, חרף הימנעותו של המחוקק מקביעת סכומי תביעה אינדיבידואלית מקסימליים, מתן כוח לאדם לתבוע בשם חברי הקבוצה מצריך רגישות מיוחדת מבחינת האיזון עם האינטרסים של חברי הקבוצה הפוטנציאליים. [22] ת"צ (מחוזי י-ם) 20007-06-16 קרווה נ' חברה קדישא גחש"א קהלת ירושלים (נבו 11.10.2020) בעניין זה נדחתה בקשה לאישור כנגד חברה קדישא בגין כיסוי קברי קרוביהם של חברי הקבוצה באופן שאינו מאפשר את זיהוי מקום הקבורה. דחיית הבקשה נגעה בין היתר בכך שניהולו של ההליך כקולקטיבי תפגע בחברי הקבוצה בשל היותו של עניין התביעה רגיש. [23] Hobbs v. Ne. Airlines, 50 F.R.D. 76 (E.D. Pa. 1970). הוזכר בעניין דקל, לעיל ה"ש 1, בפס' 25. [24] שם, בפס' 26. [25] Hanoch Dagan & Avihay Dorfman, The Value of Rights of Action: From Civil Recourse to Class Action 1, 10 (20 Apr. 2020) (unpublished) (available at https://papers.ssrn.com/sol3/papers.cfm?abstract_id=3566438). [26] קלמנט, לעיל ה"ש 17, בעמ' 396. [27] ת״צ (מחוזי ת"א) 55012-05-14 דוידי נ' דקלה - חברה לביטוח בע"מ (נבו 24.12.2018) בעניין זה אושרה בקשה לאישור כנגד דקלה חברה לביטוח, בעניין צמצום זכויות המבוטח בביטוח סיעודי בעת אישפוזו בבית חולים. בין הנימוקים לאישור הבקשה, נקבע שבשל היותה של הקבוצה מוחלשת מטבע הדברים, קיים יתרון בניהול התובענה כייצוגית כדי למנוע העמסת משאבים נפשיים וכלכליים על חבריה. זאת, חרף היותו של סכום התביעה האישי גבוה. ראו גם: עניין עמוסי, לעיל ה"ש 20. [28] ס' 1(1) לחוק תובענות ייצוגיות. [29] קרן וינשל-מרגל ואלון קלמנט "יישום חוק תובענות ייצוגיות בישראל – פרספקטיבה אמפירית" משפטים מה 709 (2016). [30] עניין דוידי, לעיל ה"ש 27 . [31] וינשל-מרגל וקלמנט, לעיל ה"ש 29, בעמ' 716. [32] פלינט וויניצקי, לעיל ה"ש 19, בעמ׳ 232-231. [33] עניין דקל, לעיל ה"ש 1, בפס' 1. [34] ת"צ (מחוזי חי') 36568-07-19 עמותת אזרים למען הסביבה (ע"ר) נ' אלקון מרכז מיחזור (2003) בע"מ, פס' 108 (נבו 4.2.2021) בעניין זה הוגשה בקשה לאישור כנגד אלקון ומפעלים נוספים בעילת הפצת זיהום אוויר אשר גרם לתחלואה בקרב חברי הקבוצה המיוצגת. השימוש בס' 12 הוצע כפתרון אפשרי לקשיים הנובעים מניהול תובענה ייצוגית בגין נזקי חשיפה המונית לזיהום. ראו גם: סע"ש (אזורי ת"א) 64521-12-18 יריחוב – ת.א. טלקום בע"מ, פס' 16 (נבו 29.7.2020). [35] פלינט וויניציקי, לעיל ה"ש 19, בעמ׳ 232.

7 צפיות0 תגובות