top of page

סעד הצהרתי שלילי במסגרת תובענה ייצוגית, בעקבות ע"א 6979/20 חנוכה נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

בנייר העמדה אבחן האם לאור מטרות חוק תובענות ייצוגיות, ראוי לאפשר לתבוע סעד הצהרתי שלילי במסגרת תובענה ייצוגית.



בית המשפט העליון, מפי כבוד השופט שטיין, קיבל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, אשר סילק על הסף בקשה לאישור תובענה ייצוגית במסגרתה התבקש סעד הצהרתי שלילי.[1] סעד הצהרתי שלילי הוא סעד שבמסגרתו התובע מבקש מבית המשפט להצהיר על היעדרה של זכות הנתבע כלפיו.[2] בית המשפט העליון קבע כי יש להחזיר את הדיון לבית משפט קמא, כדי שזה יכריע בבקשת האישור לגופה.[3] נכון למועד כתיבת רשומה זו, התיק טרם נדון בשנית בבית המשפט המחוזי.

מדובר בבקשה לאישור תובענה ייצוגית בה בית המשפט התבקש לאפשר הגשת תובענה ייצוגית הגנתית,[4] כלומר תובענה ייצוגית במסגרתה מבוקש באופן בלעדי סעד הצהרתי שלילי. עניין הבקשה הוא זכותה של חברת הביטוח "הראל" (להלן: "המשיבה"), לדרוש השבת חלק מתגמולי הביטוח ששולמו למבוטחים ביתר, משום שבשוגג לא ניכתה מס במקור כחוק. המבקש טען בין היתר להתיישנות, להשבה בלתי צודקת בנסיבות העניין לפי דיני עשיית עושר ולא במשפט ולחוסר תום לב מצד המשיבה, וביקש להגדיר את הקבוצה המיוצגת כמבוטחי הראל שקיבלו דרישה לתשלום החוב הנטען וטרם שילמו אותו. הסעד שהתבקש ביחס לחברי הקבוצה הוא צו הצהרתי, לפיו המשיבה אינה זכאית לקבל את הכספים, או לחילופין להגדיר מהו שיעור ההשבה לו זכאית החברה. בתגובה לבקשת האישור, המשיבה הגישה בקשה לסילוק על הסף וטענה בין היתר כי בחוק תובענות ייצוגיות[5] נדרש כי המבקש בבקשת האישור יהא אדם שיש לו עילת תביעה, ובמקרה זה למבקש אין עילת תביעה, אלא לכל היותר טענת הגנה.[6]

כאמור, בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה לסילוק על הסף וקבע שהחוק אינו מתיר הגשת בקשה לאישור שתכליתה התגוננות מפני תביעה עתידית, בהסתמך על סעיף 3(א) לחוק, אשר קובע כי "לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה" ועל סעיף 4(א)(1) אשר קובע כי רשאי להגיש בקשה לאישור "אדם שיש לו עילה בתביעה".[7] בערעור, בית המשפט העליון דחה פרשנות זו ופסק כי כל הליך העולה כדי "תביעה" במובנה הטכני, הוא בגדר "תביעה" לעניינם של שני סעיפי חוק אלה. בנוסף, קבע כי החוק אינו מגביל את הסעדים שניתן לתבוע במסגרת תובענה ייצוגית ואינו שולל את האפשרות של הגשת תובענה ייצוגית למתן סעד הצהרתי הגנתי, כלומר סעד הצהרתי שלילי.[8] בעניין חנוכה, השאלה שעלתה היא לגבי הדין המצוי: "האם דיננו מאפשר הגשת...תובענה ייצוגית שהסעד האופרטיבי המבוקש בה הינו הגנה מפני תביעה עתידית אשר יכול שתוגש על ידי הנתבע נגד חברי הקבוצה המיוצגת?",[9] על כך בית המשפט העליון ענה בחיוב. בהמשך לכך, ברצוני לבחון להלן: האם ראוי לאפשר מתן סעד הצהרתי שלילי תוך שימוש במנגנון התובענה הייצוגית?

כללי סדר הדין האזרחי לתביעות אישיות, קובעים כי "כל בית משפט הדן בעניין אזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי, צו עשה, צו לא-תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו."[10] סעד הצהרתי שלילי הוא מקרה פרטי של תביעה לסעד הצהרתי ואחת האפשרויות העומדות לרשות פרט או תאגיד, הסבורים כי הם צפויים להיתבע ומעוניינים לשלוט בעיתוי התביעה. כך, ניתן לעקוף את כלל הבלעדיות או להתמודד עם הקשיים שהוא יוצר בכך שהוא מעניק לתובע שליטה מוחלטת בקביעת עיתוי התביעה.[11] נראה כי בית המשפט מסרב במיוחד להכיר ברצונו של אדם להשתחרר מעולו של איום בתביעה עתידית אשר גורם לו נזק או עלול לגרום לו נזק בעתיד, כאינטרס לגיטימי המצדיק מתן סעד זה.[12] מהפסיקה עולה כי יש לתת סעד הצהרתי שלילי לעיתים נדירות בלבד, אם התובע מצביע על אינטרס לגיטימי. בפועל, בתי המשפט דוחים את רובן המכריע של הבקשות לסעד הצהרתי שלילי.[13]

באשר לתביעות ייצוגיות, פלינט וויניצקי טוענים בספרם כי המטרה הראשונה במעלה של החוק היא קידום אינטרס אכיפת החוק, ולכן יש לאפשר הגשת תביעות ייצוגיות למתן סעד הצהרתי.[14] אך שאלת סעד הצהרתי שלילי במסגרת תובענה ייצוגית כמעט ולא נדונה בפסיקה ובספרות עד היום. מבחינת הרקע החקיקתי של החוק עולה, כי המחוקק התייחס לאפשרות של בית המשפט לפסוק סעד הצהרתי בתובענה ייצוגית כמובנת מאליה. כך, באחת הישיבות נאמר: "בסוף הדרך הוא (בית המשפט) יחליט אם הוא ייתן פיצוי, איזה פיצוי, סעד הצהרתי, צו מניעה".[15] יחד עם זאת, במהלך הדיונים הרבים על הצעת החוק, לא נרשמה התייחסות לסעד הצהרתי שלילי. בישיבה נוספת נאמר: "החוק...לא נועד ליצור דין מהותי חדש במדינת ישראל. הדין המהותי צריך להישאר כמות שהוא...". [16] מכך ניתן להסיק בזהירות, שבהיעדר הוראות ספציפיות אחרות, החוק נועד להיות דיוני ולפיכך מה שמתאפשר בתביעות אישיות, מתאפשר אף בתובענות ייצוגיות ובהתאמה, סעד אשר בית המשפט נותן לעיתים נדירות בתביעות אישיות, כפי שנראה להלן לגבי סעד הצהרתי שלילי, יינתן לעיתים נדירות גם בתובענות ייצוגיות. מסקנה זו מתכתבת עם פסיקת בית המשפט העליון בעניין חנוכה: "הדין הכללי מאפשר את הגשתן של תביעות כאלה ברמה אינדיבידואלית, ובאין הוראה אחרת בחוק תובענות ייצוגיות, ניתן להגיש תביעה כזאת גם כתובענה ייצוגית".[17]

לדעתי, בראי מטרות החוק, לא בהכרח ראוי לאפשר מתן סעד הצהרתי שלילי בתובענות ייצוגיות. אבאר את דעתי להלן.

מקובל לומר כי התובענה הייצוגית מקדמת הן את אינטרס הציבור והן את אינטרס הפרט. אינטרסים אלה מעוגנים במטרות החוק המפורטות בסעיף 1; אינטרס הפרט עוגן בשתי מטרות - מימוש זכות הגישה לבית המשפט ומתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין. אף אינטרס הציבור עוגן בשתי מטרות נפרדות - אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו, וניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות.[18]

מימוש זכות הגישה לבית המשפט - מטרת זו מתאימה למנגנון תובענות ייצוגיות מפני שהמנגנון מעניק תמריצים ומאפשר התפתחותן של תביעות שאף כי קיים אינטרס חברתי בבירורן, ייתכן ולא היו יוצאות לפועל בהעדרו.[19] נראה כי האפשרות למתן סעד הצהרתי שלילי אינה הכרחית על מנת להבטיח את מימוש זכות הגישה לבית המשפט. זאת, משום שאם אכן תיפגע זכות הקבוצה, חברי הקבוצה יוכלו לממש את זכות הגישה לערכאות לקבלת סעד אחר, הצהרתי או אופרטיבי, באמצעות התובענה הייצוגית. מתן סעד הולם לנפגעי הקבוצה - "התובענה הייצוגית נועדה לשרת את אינטרס הפרט על ידי מתן תרופה לנזקו. היא נועדה להקנות סעד לחברי הקבוצה התובעת".[20] אך אם נבחן הליך תובענה ייצוגית שבה מתבקש סעד הצהרתי שלילי, נראה כי כמעט אין קשר למטרה זו, משום שלכאורה עוד לא נגרם שום נזק לחברי הקבוצה, עליו יש לתת תרופה לחברי הקבוצה.

אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו - התובענה הייצוגית מסייעת באכיפה יעילה של החוק משום שמפרי החוק יודעים כי לניזוקים יכולת פעולה נגדם ובכך היא מרתיעה גופים כלכליים גדולים, אשר לעיתים סומכים על הפסיביות של היחיד.[21] מצד אחד, לא נראה כי מתן סעד הצהרתי שלילי בתובענות ייצוגיות עשוי לסייע להגשמת מטרה זו, משום שממילא קיימת אפשרות לנפגעים לדרוש סעד אופרטיבי, שכאמור אותו החוק והפסיקה מעדיפים, במידה ואכן התממשה הפגיעה. אך מנגד, ניתן לטעון כי עצם האפשרות לסעד זה, מרחיבה את מנעד הסעדים שיכולים להתקבל בתובענות ייצוגיות ומאיימת בסנקציה במקרה של תביעה לא מוצדקת מצד הנתבעת, ובכך מסייעת להגברת ההרתעה. ניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות - היענות לתביעה לסעד הצהרתי שלילי עלולה לגרום בחלק מהמקרים לניהול הליכי סרק ובזבוז משאבים פרטיים וציבוריים במקרים בהם אדם חושש כי הוא וחברי קבוצה נוספים עומדים להיתבע אך כלל לא מתכוונים להגיש נגדם תביעה. בנוסף, אם תעמוד האפשרות לתביעה לסעד הצהרתי שלילי, עלול להיווצר "מרוץ לבית המשפט" שבו כל אחד מהצדדים יזדרז להגיש תביעה על מנת להקדים את יריבו. עיוותים אלה הקיימים גם במנגנון התביעה האישית, מתעצמים כשמדובר בתביעה ייצוגית שמתנהלת בשם מספר גדול של אנשים.[22]

לדעתי, מניתוח המטרות עולה כי התשובה לשאלה האם ראוי לאפשר סעד הצהרתי שלילי בתובענות ייצוגיות אינה חד משמעית, כאשר זה אינו מסכל את מטרות החוק אך בה בעת, עולה כי מתן סעד הצהרתי שלילי אינו נגזר בצורה מפורשת מהמטרות או מאפשר יישום מיטבי יותר שלהן. נראה שפסק דינו של השופט שטיין מתמודד עם התובנות לעיל בכך שקבע שעל אף שניתן לתתו, סעד הצהרתי שלילי לא יינתן כדבר שבשגרה וכי "במסגרת זו, יהא על בית המשפט לשקול את העלות והתועלת שבניהול ההליך כתובענה ייצוגית בהתחשב בייחודיותו של סעד הצהרתי שלילי ובהיותו סעד חריג".[23]

[1]ת"צ (מחוזי מרכז) 39261-02-19 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' חנוכה (נבו 4.9.2020) (להלן: "פסק המחוזי"). [2]ע"א 6979/20 חנוכה נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 78, (נבו 30.1.2023) (להלן: "עניין חנוכה"). אציין, במאמר מוסגר, כי אני סבורה שהתייחסות בית המשפט העליון לבקשה לאישור כאילו התבקש בה סעד הצהרתי שלילי בלבד היא שגויה, וזאת משום שבבקשה לאישור המבקש הציג גם סעד אופרטיבי חלופי עבור חברי הקבוצה ובנוסף סעד אופרטיבי לתת-הקבוצה שהוא מציע. [3]שם, פסקה 110. [4]שם, פסקה 38. [5] חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "החוק"). [6]עניין חנוכה, לעיל ה"ש 2, פסקאות 8-11. יצוין כי בבקשה לאישור, בית המשפט התבקש להגדיר גם תת-קבוצה ולגביה התבקשו סעדים נוספים, אך לא אעסוק בהם במסגרת רשומה זו. [7]פסק המחוזי, לעיל ה"ש 1, בעמ' 10. [8]עניין חנוכה, לעיל ה"ש 2, פסקה 29. [9] עניין חנוכה, לעיל ה"ש 2, פסקה 1. [10]סעיף 75 לחוק בתי המשפט, תשמ"ד-1984. [11] שרון חנס, יששכר (איסי) רוזן-צבי, תביעה ביוזמת הנתבע, עיוני משפט מ, עמ' 197 (2017) (להלן:"חנס ורוזן-צבי"). [12] שם, עמ' 199. ראו גם: ע"א 460/63 שדדי, ו־6 אח׳ נ' יכיני מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע״מ, פסקה 4, (נבו 16.1.1964). בית המשפט העליון דחה ערעור שהוגש על החלטת בית המשפט המחוזי למחוק כתב תביעה, בו התבקש סעד הצהרתי שלילי. כבוד השופט זוסמן קבע גם כי הדין הוא שאדם החושש לחיוב אינו צריך להקדים רפואה למכה ועליו להמתין עד שייתבע ואז להתגונן. רק בנסיבות יוצאות מן הכלל, בית המשפט ידון בתביעת הצהרה כזאת. [13] שם, עמ' 198. ראו גם: ה"פ (מחוזי ירושלים) 154/98 בן אבו חברה לבנין ולפתוח בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון, פסקה 11, (נבו 3.9.1998). כבוד השופטת יהודית צור קבעה כי על פי מאזן הנוחות, הכרעה בתביעה לסעד הצהרתי שלילי לא תביא לבירור מלא ולסיום הסכסוך בין הצדדים ועל כן הורתה למחוק את התובענה שהוגשה למתן סעד זה. [14]אביאל פלינט, חגי ויניצקי, תובענות ייצוגיות, עמ' 72 (2017) (להלן: "פלינט וויניצקי"). [15]פרוטוקול מס' 14 מישיבת ועדת משנה של ועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בהצעת חוק תובענות ייצוגיות, הכנסת ה-16 (5.1.2006). [16]פרוטוקול מס' 15 מישיבת ועדת משנה של ועדת החוקה, חוק ומשפט לדיון בהצעת חוק תובענות ייצוגיות, הכנסת ה-16 (11.1.2006). [17]עניין חנוכה, לעיל ה"ש 2, פס' 84. [18]פלינט וויניצקי, לעיל ה"ש 157, עמ' 65-66. [19]ע"א 345/03 רייכרט נ' יורשי המנוח משה שמש ז"ל, פס' 2 לפסק דינה של השופטת ארבל (נבו 7.6.2007). [20]שם, פסקה 9 לפסק דינה של הנשיאה ביניש. [21]שם, עמ' 70. [22]חנס ורוזן-צבי, לעיל ה"ש 11, עמ' 199-200. [23]עניין חנוכה, לעיל ה"ש 2, פס' 85.

74 צפיות0 תגובות

Comments


bottom of page