top of page

תרומת מוצרים לעמותות גג במסגרת הסדרי פשרה והסתלקות בתובענות ייצוגיות

רשימה זו תעסוק ביתרונותיה וחסרונותיה של תרומה ל"עמותות גג" ביחס לתרומה לעמותות ספציפיות ובהשוואה להעברת הפיצויים לקרן לניהול ולחלוקת כספים שנפסקו כסעד בראי ת"צ (ירושלים) 8275-09-20 חן חורש נ' מעדני יחיעם (1993) בע"מ




ביהמ"ש המחוזי בירושלים, אישר הסדר פשרה שהוגש בעקבות בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד חברת מעדני יחיעם, בה נטען כי החברה שיווקה מוצרים במשקל שונה באריזות ובמחירים זהים, באופן שהיווה ייקור מוסווה של מחיריהם. על רקע הסכמתה של יחיעם להבליט את ציון משקל המוצרים על גבי אריזותיהם, גיבשו הצדדים הסדר פשרה במסגרתו הסכימו על פיצוי בסך 300,000 ₪ הכולל, בין היתר, תרומת מוצרים לעמותה מסוימת (בסך 50,000 ₪) ותשלום לקרן לניהול ולחלוקת כספים שנפסקו כסעד (בסך 25,000 ₪).[1] בהחלטתה לאשר את הסדר הפשרה, ציינה השופטת רפפורט כי פרטי ההסדר מגשרים במידה מסוימת על הקשיים הכרוכים בתרומה לעמותות אשר נזכרו בפסיקה קודמת[2] וזאת, בין היתר, בשל היקף התרומה לעמותות שהוסכם במסגרתו. עם זאת, קבעה השופטת כי ישנו קושי לאשר תרומה לעמותה מסוימת במסגרת הסדר הפשרה, וציינה כי קיים יתרון להפנייתו ל"עמותת גג" (עמותה המאגדת את כלל העמותות מסוג מסוים הפועלות בישראל), שתחלק את התרומה בין מספר עמותות הקשורות אליה. בהתאם, נקבע כי על הצדדים להציע עמותה מתאימה.[3]

רשימה זו תעסוק בעמדות הפסיקה והספרות באשר לניתוב פיצויים לטובת הציבור במסגרת הסדרי פשרה והסתלקות לתרומה לעמותות גג, וכן ביתרונות ובחסרונות של מתווה זה לעומת העברת הפיצויים לקרן לניהול ולחלוקת כספים שנפסקו כסעד.

לפי סעיף 20(ג)(1) לחוק תובענות ייצוגיות (להלן: החוק),[4]במקרים בהם ביהמ"ש מוצא כי פיצוי כספי לחברי הקבוצה אינו מעשי, רשאי הוא לפסוק כל סעד אחר לטובת הקבוצה או לטובת הציבור, כפי שימצא לנכון בנסיבות העניין. בהתאם לכך, במקרים מסוימים פסק ביהמ"ש סעד לטובת הציבור בדרך של מתן תרומה. עם זאת, לצד ההכרה בדרך זו בהלכה הפסוקה, ביהמ"ש התייחס לכך שמדובר בסוגייה המעוררת שורת שאלות וקשיים שטרם לובנו בפסיקה.[5]

בעניין שרייר, נמנו הקשיים הכרוכים בניתובם של כספי פיצוי לטובת הציבור לעמותות. בין קשיים אלו הוזכרו, בין היתר, החשש שהצדדים עשויים להשתמש במתן התרומה לקידום אינטרסים פרטיים, תוך הצנעת העובדה שאין מדובר בתרומה פילנטרופית; החשש בדבר קיום קשר בין הצדדים להליך לבין הגוף הנתרם, שיאפשר קבלת טובות הנאה מגוף זה כנגד בחירה בו; והחשש שבחירת גוף נתרם שלא נבחנה התאמתו ושלא נערך עליו פיקוח תוביל לכך שייעשה בתרומות שימוש החורג מייעודן.[6]ביהמ"ש קבע שהתממשותם של חששות אלו עלולה לרוקן את הסדר הפשרה מתוכן ולפגוע בתכליות החוק, ועל כן, הסדר פשרה שלא כולל ניסיון לצמצם את חומרת החששות איננו "הסדר ראוי כנדרש בסעיף 19(א) לחוק".[7]

ואכן, במספר מקרים התממשו חששות אלו. כך למשל, בעניין שטראוס, התממש החשש בדבר קיום קשר בין הצדדים להליך לבין הגוף הנתרם שעשוי להפחית את עלות הסדר הפשרה עבור הנתבעת, כאשר לאחר אישור ההסדר הודיעו הצדדים על העברת הפיצוי לידי עמותה בה תומכת הנתבעת באופן שוטף.[8] בדומה לכך, בעניין גילמן הוסכם בהסדר הפשרה על העברת תרומה לבתי חולים, שחלקם עשויים להיות לקוחותיה של הנתבעת, הצורכים שירותים הניתנים על ידה.[9]

כפתרון אפשרי לכך, בעניין שרייר הוצע אמצעי שראוי לשקול במסגרת צמצום החששות שהוזכרו לעיל, בפרט כאשר סכום הפשרה משמעותי ובא כוח הקבוצה המיוצגת מתקשה לאתר עמותות בעלות ניסיון מוכח. אמצעי זה הינו התניית האישור בבחירתן של עמותות גג. עוד צוין כי הליך בחירת העמותות הספציפיות על-ידי עמותות הגג אמור להתבצע בשקיפות, תוך בחינת כשירותם של הנתרמים והתאמתם, לצד יצירת מנגנוני פיקוח על אופן השימוש שיעשה בתרומות. משכך נפסק כי כל עוד לא הוסדרה סוגיית התרומות על ידי המחוקק, העברת הפיצוי לעמותות גג עשויה להיות דרך הפעולה העדיפה, וכי בחירה בעמותות גג שמחילות מנגנוני פיקוח על מקבלי הכספים עשויה לייתר את הצורך להטיל על בא כוח הקבוצה את האחריות לפקח על הגשת דו"ח השימוש בתרומה ולהתנות בכך חלק משכר טרחתו, שכן ניתן להניח שעמותות הגג יבצעו את הפיקוח.[10] בהמשך לקביעה זו, ניתנו במקרים נוספים קביעות דומות.[11]

במאמרו של שי נ' לביא, נטען כי משמעות המתווה שהוצע בעניין שרייר היא החלפת שיקול הדעת של ביהמ"ש בנוגע לבחירת יעדי התרומות בשיקול דעתה של עמותת הגג. כמו-כן לתפיסתו, מתווה זה שנראה כעדיף על בחירת העמותות הנתרמות ישירות ע"י ביהמ"ש, מעלה אף הוא קשיים דומים באשר לבחירה בין עמותות הגג, כדוגמת השאלה מדוע החלטתה של עמותת גג אחת בנוגע לחלוקת הפיצויים עדיפה על החלטתה של עמותת גג אחרת. כמו-כן, המתווה איננו פותר את החשש מפני הסדרים שייטיבו עם הנתבעת, למשל לאור קיומו של קשר קודם בינה לבין עמותת הגג.[12]

מדברים אלה ניתן להסיק כי ישנם יתרונות לתרומה לעמותות גג ביחס לתרומה לעמותות ספציפיות, אך המתווה מעורר הסתייגויות שונות. כמו-כן, מהפסיקה והספרות עולה עמדה לפיה על כל פנים, ישנה עדיפות לניתוב כספי הפיצויים לקרן לניהול ולחלוקת כספים שנפסקו כסעד.

כך למשל, בהחלטה בעניין שרייר (שניתנה טרם התקבל תיקון מס' 10 לחוק[13] מכוחו הוקמה הקרן לניהול ולחלוקת כספים שנפסקו כסעד), צוין שלמרות שיש לכבד את הסכמתם העקרונית של הצדדים לנתב את הפיצוי לעמותות,[14]הדרך המרכזית להפגת החששות שהוזכרו לעיל היא להימנע מניתוב הפיצוי לעמותות, ולהורות על העברתו לגוף ציבורי הפועל על פי דין, שיחולק על ידו בהתאם לאמות מידה גלויות, סבירות ושוויוניות, ובגדרי המטרה הציבורית שעבורה ייעד ביהמ"ש את הפיצוי. לעמדה זו, היו שותפים גם היועמ"ש והמועצה לצרכנות שהזכירו את הצעת החוק להקמת קרן ייעודית שאליה יועברו הכספים המיועדים להפסק כפיצוי לטובת הציבור (שאושרה מאז במסגרת תיקון מס' 10 לחוק).[15]בתוך כך, נראה כי מתווה התרומה לעמותות הגג הוצג בהחלטה כחלופת ביניים המאפשרת להפיג את החששות הכרוכים בתרומה לעמותות ספציפיות, וזאת עד להקמתה של הקרן.

עמדה דומה מוצגת גם בספרם של אביאל פלינט וחגי ויניצקי.[16] לשיטתם, פרשנות ביהמ"ש לפיה כאשר מדובר בפיצוי שאיננו כספי, דוגמת תרומת מוצרים, לא חלה חובה להעבירו לידי הקרן אלא ביהמ"ש רשאי להורות כיצד לחלקו, ספק אם תואמת את כוונת המחוקק. מסקנה זו מבוססת, בין היתר, על דברי ההסבר לתיקון מס' 10 לחוק, לפיהם מטרת החוק לפתור בעיות הנוגעות למטרות התרומה ואופן חלוקתה ובכלל זה החשש בדבר קשר קודם בין מקבל התרומה לנתבעת (הגם שתרומת מוצרים איננה נזכרת בהם במפורש).

ואכן, ניתן לטעון שלהעברת כספי הפיצויים לקרן יתרונות רבים, ביניהם העובדה שמדובר בגוף ציבורי הפועל על פי דין; שסמכותו לניהול וחלוקת כספי פיצויים נקבעה בחוק; ושהעברת הפיצויים על ידו יוצרת הפרדה בין הגוף התורם לבין הגוף הנתרם ולכן חשופה פחות לבעיות הנלוות להעברת הפיצויים לעמותות (שחלקן חלות גם במקרים של תרומות לעמותות גג). על כל פנים, גם לאחר הקמתה של הקרן לניהול ולחלוקת כספים שנפסקו כסעד, נראה כי במקרים מסוימים, ביהמ"ש מוסיף לאשר ניתוב תרומת מוצרים לעמותות גם כאשר חלק מסך הפיצויים שנפסקו מועבר לקרן.[17]

ניתן להסביר את ניתוב הפיצויים לעמותות גג בכך שכפי שהקרן נתפסת כצינור לחלוקת כספי התובענות הייצוגיות לעמותות פרטיות, עמותות הגג ממלאות פונקציה דומה ביחס לתרומת מוצרים.[18]בהמשך לכך, לאור יתרונות אפשריים של תרומה לעמותות גג על פני העברת כספי הפיצויים לקרן, ייתכן כי מתווה זה עשוי במקרים מסוימים להיות שווה ערך ואף עדיף על חלוקת הפיצויים באמצעות הקרן.

כך למשל, בעניין קליין[19] נפסק כי על אף שפיצוי על דרך תרומת מוצרים לעמותות מעורר קשיים מסוימים, בעניין הנידון, פיצוי כספי לחברי הקבוצה איננו מעשי, ומשכך תרומת מוצרים לעמותות המחלקות את המוצרים לנזקקים הולם את נסיבות העניין. בהתייחס לדברי בא כוח היועמ"ש כי לא הוצגה הצדקה לפיצוי על דרך תרומת מוצרים, ולא על דרך תשלום כספי לקרן, נפסק כי לא קיימת עדיפות מובהקת לשיפור רווחת נזקקים באמצעות הקרן, וכי אין לשלול מתווה של תרומת מוצרי יסוד הדומים לאלו שבבסיס התובענה ומיועדים לאוכלוסייה רלוונטית.[20]

בנוסף, בהחלטה שהתקבלה באחרונה, נפסק כי לצד היתרונות שבהעברת הטבה לציבור באמצעות הקרן, לתרומת מוצרים לעמותות יתרונות אחרים, וביניהם, נכונות לתרומה בשווי כספי גבוה יותר.[21]זאת, בין היתר כאשר קיים פער בין שווי התרומה לבין עלותה לנתבעת, כך שהיא נושאת בעלויות נמוכות יחסית ולכן נכונה לספק פיצוי בעל שווי כספי גבוה יותר. פער מסוג זה אמנם מעורר קושי משום שהוא עלול לפגוע בהרתעת הנתבעת, אך עם זאת, הוא איננו בהכרח גובר על התועלת הנגרמת לציבור בעקבות התרומה.[22]

לסיכום, נראה שישנם מקרים בהם ניכרת עדיפות לניתוב פיצויים לטובת הציבור לעמותות על פני ניתובם לקרן לחלוקת כספים שנפסקו כסעד. במקרים אלו, ניתוב הפיצויים לעמותות גג מאפשר להפיג, ולו באופן חלקי, את החששות שהוזכרו ביחס לתרומה לעמותות ספציפיות, ועשוי להיות הסעד הראוי ביותר בנסיבות העניין.

[1]ת"צ (ירושלים) 8275-09-20 חורש נ' מעדני יחיעם (1993) בע"מ, פסקאות 1, 7, ו-11, (נבו 31.10.2022), (להלן: "עניין חורש"). [2] ת"צ (מחוזי ת"א) 22236-07-11 שרייר נ' שירותי בנק אוטומטיים בע"מ (נבו 16.9.2014),(להלן: "עניין שרייר"). [3] עניין חורש, לעיל ה"ש 1, בפסקה 16. [4] חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "החוק"). [5] עניין שרייר, לעיל ה"ש 2, בפסקאות 8-9. [6] שם בפסקה 10. [7] שם בפסקה 11. [8] ת"צ (מחוזי ת"א) 2335-07 לזר נ' שטראוס מחלבות בע"מ, פס' 11, (נבו, 18.2.2010) (להלן: "עניין שטראוס"). [9] ת"צ (מחוזי ת"א) 11207-03-11 גילמן נ' Johnson & Johnson , פסקה ה', (נבו 5.12.2013) (להלן: "עניין גילמן"). [10] עניין שרייר, לעיל ה"ש 2, בפסקה 28. [11] עניין חורש, לעיל ה"ש 1, בפסקה 16; ת"צ (ירושלים) 14602-12-12 קוליאן נ' תנובה בע"מ, פסקה 13, (נבו 19.7.2015) (להלן: "עניין תנובה"). [12] שי נ' לביא, "גלגל המזל: כיצד לחלק את קופת הפיצוי בתובענות ייצוגיות"? עיוני משפט מ 321, 348 (2017) (להלן: "גלגל המזל"). [13]חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 10), התשע"ו-2016 ,ס"ח 1079 (להלן: "תיקון מס' 10 לחוק"). [14] עניין שרייר, לעיל ה"ש 2, בפסקה 15. [15] שם, בפסקה 12. [16] אביאל פלינט, חגי ויניצקי, תובענות ייצוגיות, עמ' 665 (2017) (להלן:פלינט וויניצקי תובענות). [17] עניין חורש, לעיל ה"ש 1, בפסקה 11. [18] "גלגל המזל", לעיל ה"ש 12. [19] ת"צ (ירושלים) 31011-08-15 קליין נ' מאפית דוידוביץ ובניו בע"מ, (נבו 1.9.2019). [20] שם, בפסקאות 31, 32, 34 ו-35. [21] ת"צ (ירושלים) 40942-01-21 שמשון נ' ירוטקס טקסטיל בע"מ, פסקה 11, (נבו 6.12.2022). [22]פלינט וויניצקי תובענות, לעיל ה"ש 16, בעמ' 619.

91 צפיות0 תגובות

Comments


bottom of page