חוק תובענות ייצוגיות מעגן מנגנונים פרוצדורליים המסדירים את היחסים בין ההליך הקבוצתי לבין זכויותיהם הדיוניות של חברי הקבוצה. [1] אחד ממנגנונים אלה הינו זכות היציאה מהקבוצה ("opt out"), המעוגנת בסעיף 11, ומאפשרת לחבר קבוצה להתנתק מההליך הייצוגי. [2]  מימוש הזכות עשוי להוביל להגשת תביעה אישית מקבילה, העוסקת בשאלות דומות. מצב זה, מעורר את שאלת תחולתה של  דוקטרינת ״תלוי ועומד״ ואת הצדקת עיכוב הליך התביעה האישי. נייר העמדה יבחן סוגיה זו תוך התמקדות בתביעות נזקי גוף, ויציע מסגרת נו

חוק תובענות ייצוגיות [1] (להלן: החוק ) יוצר הבחנה מכוונת בין תובענה ייצוגית מול רשויות המדינה לנתבעים פרטיים. החוק מכיר במעמדה המיוחד של המדינה כבעל דין, לכן מעניק הגנות מסוימות למדינה ורשויותיה. עם זאת, ההליך הייצוגי משרת תפקיד חשוב בהיותו כלי לאכיפה אזרחית, בכך שהוא מאפשר זכות גישה לבית המשפט, אכיפת דין והרתעה מפני הפרתו, מתן סעד הולם לנפגעים וניהול יעיל, הוגן וממצה של התביעות. [2]  בנייר עמדה זה אציג את ההתנגשות בין האינטרסים הללו, דרך תיקון מס' 15 לחוק, [3]  ואעמוד על הש

ההתפתחות המואצת של טכנולוגיות בינה מלאכותית מבוססת נתונים מציבה אתגר יסודי לדיני הפרטיות ולאמצעי האכיפה העומדים לרשות הנפגעים, בייחוד כאשר מידע אישי נאסף, מעובד ומנוצל גם ביחס לאנשים שאין בינם לבין התאגיד כל זיקה חוזית או צרכנית. פסק דינו של בית המשפט המחוזי   בת"צ 42145-05-24 כהן נ' Open AI LLC ואח [1]  מדגים קושי זה וממחיש את גבולותיו המצומצמים של ההליך הייצוגי כאמצעי אכיפה בענייני פרטיות, מקום שבו הפגיעה מופנית כלפי מי שאינם לקוחות ישירים של העוסק. בקשת האישור הוגשה כנגד

נייר עמדה זה בוחן את השפעתן של חבויות מס הכנסה ומע"מ על הגמול לתובע המייצג מנקודת מבט תמריצית-כלכלית. הדיון אינו מופנה לעצם קביעת החבות המיסויית, אלא לאופן שבו תחולת המס משליכה על תמריצי התובע, על תכליות ההליך הייצוגי ועל יעילותו כמנגנון אכיפה פרטית. אף שהשפעתן של חבויות המס על התנהגות הצדדים ותוצאות ההליכים הייצוגיים מחייבת בחינה אמפירית, בעבודה זו תנותח השפעתן הכלכלית במישור התאורטי. [1] ראשית, יוצגו הגמול לתובע המייצג ותכליותיו; שנית, יוצגו חבויות מס הכנסה ומע"מ בהתאם לפס

ההליך הייצוגי מתאפיין בפערי מידע משמעותיים בין התובעים לנתבעים. [1]  בשלב אישור התובענה כייצוגית, המבקשים נדרשים להציג תשתית ראייתית ראשונית, [2] אך לעיתים אין להם גישה למידע רלוונטי. פערי מידע אלו עלולים לגרום לכך שבקשות אישור מוצדקות לא יאושרו. [3]  מצב זה מעורר את השאלה באילו נסיבות מוצדק יהיה להקל על המבקשים בנטל ההוכחה. בנייר עמדה זה, אבחן את השיקולים העומדים בבסיס האפשרות להגמיש או להפוך את נטל ההוכחה, כפי שעלו בפסיקה ובספרות. בנוסף, אציג מודל ביניים שלפיו ניתן יהיה לא

על אף שחוק תובענות ייצוגיות, התשס״ו–2006 (להלן: ״ החוק "), הסדיר את תחולת מעשה בית דין על חברי הקבוצה בלבד, [1]  וקבע מנגנוני 'אופט-אוט', [2] בתי המשפט קבעו כי חברי קבוצה שיצאו מהסדר פשרה לא יוכלו להגיש בקשה לאישור תובענה כייצוגית באותן עניין, אלא אם יוכיחו טעמים ממשיים המצדיקים זאת. בנייר עמדה זה אציע גישת חשיבה שונה מזו שנקטו בתי המשפט, שלפיה יש לבחון את חסימתן של תביעות ייצוגיות באמצעות ההיגיון של כלל השתק העילה. ת"צ (תל אביב-יפו) 56923-10-20  יעקב בנימין השקעות ואחזקות ב