הגנה על התובע הייצוגי – תובענות ייצוגיות בראי דיני עבודה
- סיון אלמשנו
- 1 בינו׳
- זמן קריאה 7 דקות
הסיכונים הכרוכים בניהול תובענה ייצוגית הם רבים, ואחד החששות המובנים במנגנון זה הוא שהנתבע יפעיל לחץ על התובע הייצוגי להסתלק מתביעתו,[1] או שתובעים פוטנציאליים יירתעו מהגשת תביעות מלכתחילה.[2] הדין הייצוגי כיום אינו מספק לתובע הגנות ממשיות מפני התנכלות מצד הנתבע, ובכך נוצר תמריץ שלילי להגשת תביעות. נייר העמדה עוסק בצורך בהגנה על התובע הייצוגי מפני התנכלות, ובוחן פתרונות ראויים לכך באמצעות השוואה לעולם דיני העבודה.
בשנת 2020 הגיש מר עבד אל קאדר, בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד עיריית טייבה, בגין גבייה שלא כדין. כשנה לאחר מכן, הוחלף המבקש הייצוגי במבקש חלופי – מר גבאלי.[3] לאחר מתן פסק דין בתיק, הגיש התובע הייצוגי בקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה.[4] במסגרתה, טען התובע כי הנתבעת נקטה מגוון מהלכים לא חוקיים בעליל כנגד התובע הראשון, כדי להלך עליו אימים ולגרום לו לחזור בו מתביעתו. במסגרת הדיון שהתקיים בתיק, פורטו האיומים, ובהם כי ביתו ייהרס אם לא יחזור בו מתביעתו. ב"כ הנתבעת טען, כי לא ידוע לו מדוע התובע קיבל מכתב התראה לפני הריסה לביתו, אך הודה כי קיבל שיחה מראש העיר שמסר לו שהתובע רוצה לחזור בו מהתביעה.[5] כבוד השופטת מיכל נד"ב קבעה כי נוכח התנהלות הנתבעת בכל הנוגע לתובע הייצוגי הראשון, ברור כי התובע הייצוגי השני לקח על עצמו סיכון רב, שהנתבעת תתנכל לו, כפי שהתנהלה לכאורה כלפי התובע הראשון, ופסקה גמול ושכ"ט גבוהים בהתאם.[6]
מעבר לפסיקת גמול גבוה, לא קיים בדין הייצוגי מנגנון שמגן על התובעים מפני התנכלות. פסיקת גמול היא תרופה אקס-פוסט לתובעים שהצליחו לעמוד בלחץ ולהגיע לסיום התובענה. מר אל קאדר למשל, לא זכה לתרופה המדוברת, ורק בזכות באת כוח נחושה שמצאה תובע חלופי, התובענה הגיעה לפסק דין.[7] החוק אומנם קובע מנגנון להגנה על חברי הקבוצה מפני הסתלקות מתביעה ראויה, והוא שאישור בקשת ההסתלקות נתון לשיקול דעת ביהמ”ש,[8] ואף לביהמ”ש הסמכות להורות על מציאת תובע חלופי.[9] אך ביהמ”ש כמעט ולא דוחה בקשות להסתלקות,[10] וגם מנגנון החלפת התובע לא חף מקשיים. ראשית, הוא תלוי בכך שביהמ”ש ישתכנע כי לפניו תביעה הראויה להתברר, ושנית, במציאת תובע חלופי, הליך לא פשוט בפני עצמו בשל הסיכונים העומדים בפני תובע ייצוגי, שלעיתים נגמר במחיקת התיק.[11] הסיכונים מחזירים אותנו לבעיית היעדר ההגנה, כשמובן כי התנכלות תיצור תמריץ שלילי לתובעים אחרים. בנוסף, הסתלקות אומנם אינה מונעת פורמלית הגשת בקשה נוספת,[12] אך תיצור תמריץ שלילי, זאת, בנוסף לחסמים העומדים ממילא בפני הגשת בקשה מחודשת באותו עניין.[13] בתובענה ייצוגית, בעלי האינטרס בתוצאות התביעה - חברי הקבוצה - אינם שותפים לניהול התובענה ועורך הדין והתובע המייצג נושאים בכל עלויות הסיכון הכרוכות בניהול התובענה. בעיה זו ידועה בספרות בתור "בעיית הנציג".[14] היעדר ההגנה אקס-אנטה על התובע הייצוגי מחריף בעיה זו, כשקיים חשש שהוא יסתלק מתביעה "ראויה" בשל חשש לחייו או לפרנסתו. לכן, קיים צורך מוגבר במנגנונים שמגנים על התובע ודואגים שהוא מייצג את האינטרס של קבוצה.
לטעמי, ההשראה לפתרונות הראויים מצויה בדיני העבודה, אשר חולקים עם דיני התובענות הייצוגיות מאפיינים מבניים ותכליתיים. ראשית, בתביעות עובדים נגד מעסיקים קיימים פערי כוחות מובנים בין התובע לנתבע,[15] זאת בדומה לפערי הכוחות הקיימים לרוב בין תובע ייצוגי לרשות, תאגיד או חברה נתבעת.[16] בנוסף, התארגנות עובדים היא מנגנון בעל מאפיינים ורציונלים דומים לאלו שבתובענה ייצוגית, כאשר ההתארגנות מאפשרת לעובדים להיות מיוצגים כקבוצה אל מול המעסיק.[17] עקב דמיון זה, בדיני העבודה קיימים כשלים אינהרנטיים דומים שהצריכו פיתוח מנגנוני הגנה על התובע הפרטי או על עובדים המנסים להתארגן, כאשר מטבע הדברים בדיני העבודה לנתבע יכולת מוגברת להפעלת לחץ על התובע.[18]
בדיני העבודה קיימים מספר סעיפי חוק שתכליתם הגנה על התובע. חוק הגנה על עובדים, חוק הגנת שכר וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, כולם קובעים איסור על הרעת תנאי העבודה או פיטוריו של עובד בשל תביעה נגד המעסיק.[19] עוד קובעים חוקים אלו, כי בסכסוך בעניין, יהיה נטל ההוכחה על המעסיק להצדיק את פעולותיו.[20] לעניין הגנה על התארגנות עובדים, קובע חוק הסכמים קיבוציים - איסור על פיטורי עובד או פגיעה בתנאי העסקתו בשל פעילותו לצורך הקמת ארגון עובדים.[21] בצד האיסור כאמור, נקבעה בחוק זה סמכותו של בית הדין לעבודה ליתן צו למניעת פיטורים וכן לפסוק פיצויים אף ללא הוכחת נזק.[22]
בעניין הוט טלקום,[23] נשיא בית הדין הארצי סטיב אדלר עמד על כך שפיטורים של מובילי ההתארגנות הוא בד"כ כלי מרכזי בו נוקט המעביד לסיכול ההתארגנות, וכי לעיתים קרובות המטרה האמיתית של הפיטורים, מוסווית ולובשת מראית עין של פיטורים עניינים.[24] על רקע המאפיינים המיוחדים לפיטורים אלו, והתכלית הציבורית שבמניעתם, קבע בית הדין הארצי כי מקום שמועלית טענה בדבר "פגיעה בהתארגנות", יעבור נטל השכנוע ביחס לעילת הפיטורים לכתפי המעביד.[25] עוד נקבע, שסעד של מניעת פיטורים, נועד לשרת הן את האינטרס הפרטי של מוביל ההתארגנות והן את האינטרס הציבורי בהגנה על ההתארגנות.[26] בפסק דין הורן את ליבוביץ קבע הנשיא אדלר בנוסף, כי הגנה אפקטיבית על זכותם של העובדים להתארגן מחייבת ליתן סעדים אשר הופכים את הפגיעה בהתארגנות לבלתי כדאית מבחינה כלכלית.[27]
אני סבור כי על דיני התובענות הייצוגיות לאמץ הגנות דומות להגנות הקיימות בדיני העבודה. ראשית, יש צורך באיסור מפורש בחוק על התנכלות לתובע הייצוגי. התנכלות יכולה להיות ישירה[28] או עקיפה,[29] ובנוסף, יכולה לעטות מראית עין לגיטימית.[30] נוסף על כך, מוצע לאמץ מנגנון של העברת נטל ההוכחה, אך במתכונת דו שלבית, בשל חשש לפגיעה באינטרסים לגיטימיים של הנתבע. התובע יידרש להראות ראשית ראייה להתנכלות,[31] ואם ישתכנע ביהמ”ש, יועבר נטל ההוכחה לנתבע להוכיח שהתנהל בתום לב. אם לא יעמוד הנתבע בנטל ההוכחה, יוכל ביהמ”ש לתת צו ביניים. כיום, גם כאשר התובענה עוסקת בדיני עבודה, המסגרת הדיונית נעדרת מנגנון להענקת סעדי משפט העבודה כסעד ביניים בתוך ההליך הייצוגי. המצב מאלץ את התובע להגיש תביעה נפרדת – דרישה שמכבידה במיוחד בדיני עבודה, בהן לרוב מדובר באוכלוסייה שאין ביכולתה לנהל חזית משפטית נוספת. לכן, נדרש שינוי במדיניות השיפוטית, כך שבתי המשפט יחלו ליישם את סמכותם הטבועה למתן צווי ביניים,[32] לשם הגנה על התובע הייצוגי, וזאת ללא צורך בהליכים נפרדים. עם זאת, בשל הכוח הרב שבתובענה ייצוגית, אציע לאמץ מבחנים למתן צו ביניים. למשל, דרישת ראשית הראייה שהוזכרה, דרישה לקושי ממשי לתיקון בדיעבד, או לחילופין, מתן סעד מידתי כמו צו מניעה זמני.
פתרון נוסף יכול להיות, תיקון החוק כך שבסוגי תביעות בהם יש חשש מוגבר להתנכלות,[33] תבוטל דרישת הקושי הנדרשת להגשת בקשת תובענה בידיי ארגונים.[34] למשל, בתביעות ייצוגיות נגד מעסיקים, יש מקום לעודד ארגונים חברתיים להגיש תביעות בשם עובדים במקום בו הם אינם מיוצגים בידיי ארגון עובדים.
לבסוף, לדעתי בסוגי תביעות בהם יש חשש מוגבר להתנכלות, יש צורך בתמריצים להגשת תובענות. לכן, אני סבור כי שיטת קביעת הגמול בהתאם לסיכונים שלקח על עצמו התובע, ביניהם התנכלות שחווה או היה עלול לחוות מצד הנתבע, כפי שאומצה בעניין גבאלי נ' טייבה,[35] היא ראויה וחיובית. עם זאת, כפי שעולה מנייר העמדה, דיני התובענות הייצוגיות זקוקים להגנה על התובע אקס-אנטה, וזאת בשל הכשל המשמעותי הקיים כיום בדין והתמריצים השליליים שהוא יוצר. לכן, שיטת הגמול אינה ראויה כפתרון יחיד, אלא כחלק מסל פתרונות, כמו צווי ביניים והיפוך נטל הראייה, המגנים ומתמרצים את התובע הייצוגי.
[1] אלון קלמנט "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית" משפטים מ 777, 34-33 (2011).
[2] ראו למשל, הצעתו של קלמנט שלא לפסוק הוצאות נגד תובע ייצוגי שהפסיד בתביעה כדי לא להרתיע תובעים פוטנציאליים מהגשת תובענות ייצוגיות. אלון קלמנט "קווים מנחים לפרשנות חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006" הפרקליט מט 131, 164 (2006).
[3] ת"צ (מינהליים מרכז) 8805-01-20 מאמון גבאלי נ' עירית טייבה, פס' 1 (נבו 13.2.2022) (להלן: עניין גבאלי נ' טייבה).
[4] שם, בפס' 9.
[5] שם, בפס' 11.
[6] שם, בפס' 29-28.
[7] שם, בפס' 28.
[8] ס' 16 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: החוק).
[9]במקרה של הסתלקות לפני אישור בקשת התובענה, ביהמ”ש רשאי להורות על פרסום הודעה להחלפת התובע (ס' 16(ד)(1) לחוק, לעיל ה"ש 8). ובמקרה של הסתלקות לאחר אישור בקשת התובענה, חייב ביהמ”ש להורות על פרסום ההודעה (ס' 16(ד)(2) לחוק, לעיל ה"ש 8).
[10] קלמנט, לעיל ה"ש 1, בעמ' 36-35.
[11] רונן עדיני "גם זו דרך לסיים – על הסדרי הסתלקות בתובענה ייצוגית" הפרקליט נא, 8-7 (2012).
[12] קלמנט, לעיל ה"ש 1, בעמ' 69.
[13] לעניין מחסומים בפני הגשת בקשה נוספת לתובענה ייצוגית באותו עניין, ראו קלמנט, לעיל ה"ש 1, בעמ' 72-69.
[14] קלמנט, לעיל ה"ש 1, בעמ' 10.
[15] גיא דוידוב "פרשנות תכליתית בדיני עבודה: מיהו עובד" ספר סטיב אדלר 261, 267 (2016).
[16] ע"א 10085/08 תנובה - מרכז שיתופי נ' עזבון המנוח תופיק ראבי ז"ל, בפס' 23 לפסק דינה של השופטת חיות (נבו 4.12.2011): בפסק דין תקדימי זה (פרשת "הסיליקון בחלב"), קבע ביהמ”ש העליון כי תנובה הטעתה את הצרכנים בכך שלא גילתה שהוסיפה סיליקון לחלב, וכי עצם הפגיעה באוטונומיה של הפרט מהווה נזק בר-פיצוי גם בהיעדר נזק בריאותי גופני. פסיקה זו ביססה את עילת ה"פגיעה באוטונומיה" כראש נזק עצמאי ומרכזי בתובענות ייצוגיות צרכניות, והובילה לחיוב התאגיד בפיצוי הציבור בגין תחושות הגועל, הכעס ושלילת זכות הבחירה.
[17] רות בן ישראל דיני עבודה כרך: ג 835-831 (האוניברסיטה העברית 2002).
[18] דוידוב, לעיל ה"ש 10, 266-265.
[19] ס' 2 לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997, ס' 28א לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, ס' 6 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988.
[20] ס' 3א לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997, ס' 9 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988.
[21] ס' 33י לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957.
[22] ס' 33יא לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957.
[23] עס"ק (ארצי ) 24/10 הוט טלקום בע"מ - הסתדרות העובדים הלאומית (נבו 16.3.2010): בפסק דין זה, קבע בית הדין הארצי לעבודה כללים נוקשים להגנה על התארגנות ראשונית, ואסר על המעסיק להתערב בבחירת העובדים להתאגד או להשהות את ההכרה בארגון היציג בחוסר תום לב.
[24] שם, בפס' 14 לפסק דינו של הנשיא אדלר.
[25] שם, בפס' 18 לפסק דינו של הנשיא אדלר.
[26] שם, בפס' 22 לפסק דינו של הנשיא אדלר.
[27] עס"ק (עבודה ארצי) 1008/00 הורן את ליבוביץ בע"מ - הסתדרות העובדים הכללית החדשה, לה(2000) 145, פס' 17 לפסק דינו של הנשיא אדלר (2000): בפסק דין זה, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי פיטורי עובדים וסגירת מחלקה במפעל, שנעשו ממניעים של סיכול התארגנות עובדים, הם פעולות בלתי חוקיות הפוגעות בזכות יסוד חוקתית. בית הדין הדגיש כי חובה להעניק סעדים אפקטיביים (לרבות צו עשה להחזרת עובדים), כדי להבטיח שפגיעה בהתארגנות לא תהיה "כדאית כלכלית" למעסיק ולא תהפוך את זכות ההתארגנות לאות מתה.
[28] למשל כפי שעולה מעניין גבאלי נ' טייבה, לעיל ה"ש 2.
[29] התנכלות עקיפה היא התנכלות שמכוונת כלפי משפחה, עסק וכו'.
[30] למשל אכיפה בררנית או "צמצומים", כפי שציין הנשיא אדלר בעניין הוט טלקום, לעיל ה"ש 24.
[31] ראשית ראייה יכולה להיות למשל מכתב ההתראה לפני הריסת ביתו של מר אל קאדר.
[32] ס' 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.
[33] תביעות כאלו הן תביעות בהן יש מערכת יחסים ממושכת בין הצדדים המייצרת תלות של התובע בנתבע. רשימה לא סגורה של תביעות כאלו תכלול: תביעה נגד מעסיק, תביעה נגד רשות, תביעות צרכניות מסוגים מסוימים ועוד.
[34] ס' 4(א)(3) לחוק, לעיל ה"ש 8, קובע דרישה לשכנוע ביהמ”ש כי קיים קושי להגשת הבקשה בידיי אדם בעל עילת תביעה אישית. ראוי לציין שבס' 29 להצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 16), התשפ"ד-2024, ה"ח הממשלה 1272, 1305, הוצע לבטל את דרישת הקושי, אך רק לארגונים שקיבלו את אישור השר לכך, מה שמעלה את השאלה אילו ארגונים יקבלו אישור זה.
[35] עניין גבאלי נ' טייבה, לעיל ה"ש 2, בפס' 28.
The rhythm of the road finds its pulse in every turn of drift boss game where the simple grace of a slide defines the journey.
Understanding the procedure for replacing plaintiffs in class action lawsuits under Article 16 of the Code of Criminal Procedure is crucial knowledge for those pursuing a career in law. In particular, the Tnuva case regarding "silicon in milk" established a historical precedent by recognizing the infringement of individual autonomy as a type of damage that warrants compensation, even without physical injury. In-depth analyses by scholars such as Klement and Guy Davidov on the definition of workers and equal rights also open up many new perspectives in modern justice. To keep my mind sharp after studying this extensive legal material, I often choose to relax by playing Drift Boss in my browser. This game is really great and helps me train…
yjהמאמר מצביע על כשל מהותי בדיני התובענות הייצוגיות בישראל – היעדר הגנה אפקטיבית על התובע הייצוגי מפני התנכלות מצד הנתבע, מצב היוצר תמריץ שלילי להגשת תביעות ראויות ופוגע באינטרס הציבורי. באמצעות ניתוח פרשת גבאלי EZPassNY נ’ עיריית טייבה והסתמכות על עקרונות מדיני העבודה, נטען כי בדומה להגנה הניתנת לעובדים ולמובילי התארגנות, יש לאמץ בדין הייצוגי מנגנונים של איסור מפורש על התנכלות, היפוך נטל הראיה, מתן צווי ביניים והרחבת האפשרות להגשת תביעות בידי ארגונים. פתרונות אלה, לצד פסיקת גמול המשקללת את הסיכון שנטל התובע, נדרשים כהגנה אקס־אנטה על התובע הייצוגי, כדי להבטיח ייצוג נאמן של הקבוצה ולחזק את האכיפה האזרחית וההרתעה מפני הפרת הדין.