בקשות לאישור תובענה ייצוגית, העוסקות באותן שאלות משותפות או בשאלות דומות במהותן, מוגשות לעיתים על ידי קבוצות תובעים בעלות מאפיינים דומים ומכוונות כלפי אותם משיבים או כלפי משיבים המצויים במעמד דומה. מקרים שכאלו עלולים להכביד על יעילות ההליך הייצוגי וליצור חשש להכרעות סותרות. לפיכך, סעיף 7(א) לחוק תובענות ייצוגיות מעגן מנגנון לניתוב בקשות כאמור לדיון והכרעה בפני מותב אחד. [1]  נייר עמדה זה יבחן את הסיכון לניצול אסטרטגי של מנגנון הניתוב הקבוע בסעיף 7(א) לחוק בידי "שחקנים חוזרים"

חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו- 2006 (להלן: "החוק" ) מחייב קיומה של עילת תביעה אישית עבור התובע הייצוגי כנגד הנתבע. [1]  כאשר אחד מיסודות העילה הוא נזק, די בכך שהמבקש יצביע על פגיעה לכאורה שנגרמה לו, כבר בשלב הגשת בקשת האישור. [2]   דרישה זו נועדה לשמש מנגנון סינון מוקדם, שמטרתו למנוע הגשת תביעות סרק, לצמצם את בעיית הנציג, ולהבטיח כי ההליך אינו מונע משיקולי רווח עצמי גרידא. [3] נייר עמדה זה בוחן את ההצדקה לדרישת העילה האישית בתובענות ייצוגיות שעניינן עוולות המוניות, ומציע עמדה

סוגיית סילוק על הסף בתובענות ייצוגיות מעוררת מתח מובנה בין השאיפה לצמצם תביעות סרק, לבין הצורך לשמור על זכות הגישה לערכאות [1]  ועל יעילות המנגנון הייצוגי ככלי לאכיפה אזרחית והרתעה. [2]  לאחרונה, דן בית המשפט העליון בסוגיית הסילוק על הסף בהליכים אזרחיים [3] ובמקביל, מונחת בפני הכנסת הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס׳ 16) (להלן: תיקון 16) המבקשת להרחיב את סמכות בית המשפט למחיקת בקשות על הסף. [4]  המפגש בין פסיקה עדכנית בהליך האזרחי לבין הצעת החוק מעלה את השאלה: האם ההליך הי

מימון תובענות ייצוגיות בידי גופים למטרות רווח, היא סוגייה מורכבת, שאינה מוסדרת בחקיקה ראשית ואף כמעט ולא נידונה בפסיקה. לאחרונה, עלתה סוגייה זו לדיון בעניין פירט [1] , שם קבעה השופטת יסכה רוטנברג כי פרקטיקה זו פסולה [2] . ארבעה חודשים לאחר מכן, נידונה הסוגייה בשנית בעניין לוטונט [3] . שם, נקטה השופטת תמר בזק-רפפורט בגישה ההפוכה, וקבעה כי אין לקבוע איסור על מימון הליכים ייצוגיים בידי גופים פרטיים [4] . בנייר עמדה זה, אציג את הקונפליקט בין שתי החלטות אלו. אטען, כי מימון פרטי של

נייר עמדה זה בוחן את הקושי ביישומו של חריג ההטעיה שבסעיף 7 לחוק ההתיישנות (להלן: החוק ) במסגרת הליך הייצוגי, על רקע פס"ד בעניין ע"א 2272-02-25 אריק יולדה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ , [1] הנייר טוען כי דרישת קש"ס סובייקטיבי בסעיף 7 לחוק כמעט מסכלת את יישומו ולכן במקרים של הטעיה אחידה יש לאמץ מבחן אובייקטיבי מותאם להליך הייצוגי ששומר על הרציונל שבבסיס הסעיף. ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי שאישר את ניהולה של תובענה ייצוגית נגד חברת מגדל בטענה לתשלום פיצוי חסר למבוטחי פוליסת "ביטוח