הגנת זוטי הדברים ותובענות ייצוגיות: פסולה מושרשת וניסיון להחייאה

נייר זה עוסק בהחלת הגנת זוטי הדברים בתובענות ייצוגיות – וטוען כי אין להחילו, לא בדרך פרשנות שיפוטית ולא באמצעות תיקון חקיקה כפי שהצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 16), מבקש לעשות. החייאת ההגנה שנזנחה, כפי שנעשה בפרשת פרייפלד, עומדת בניגוד להלכה מחייבת, חותרת תחת תכליות ההליך הייצוגי, ומאיימת לשוב ולחסום את הגישה לערכאות במקרים של פגיעות רחבות-היקף ונזק אינדיבידואלי נמוך.

ת"צ (מחוזי מרכז) 10324-03-22 פרייפלד נ' הבית להחזרי מס שבח בע"מ (נבו 13.3.2025):

עסקינן בהחלטת כב' השופט אבי גורמן, בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, אשר קיבלה את בקשת אישור התובענה הייצוגית שהוגשה נגד חברה ששלחה מסרוני פרסומת בניגוד לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982 ("חוק הספאם"). במסגרת ההליך, החברה הנתבעת טענה כי יש לדחות את בקשת האישור משום שמדובר בפגיעה מזערית - בבחינת זוטי דברים (De Minimis).[1] טענתה התבססה על כך שהיקף המשלוח היה קטן, התקופה קצרה, והנזק - לטענתה - שולי.[2] אף שבית המשפט דחה את הטענה בהחלטת האישור, הוא נדרש אליה בהרחבה, כאילו מדובר בטענה רלוונטית שיש לבחון את משקלה לגופה.[3] בכך נוצר הרושם כי מדובר בהגנה אפשרית, הנתונה לשיקול דעת שיפוטי - על אף שמדובר בטענה שנפסלה במפורש על ידי בית המשפט העליון בהלכת זליגמן.[4]

בעניין זליגמן, נקבע כי אין מקום להחיל הגנה זו[5] שכן התובענה הייצוגית נולדה כפתרון לסיטואציה ההפוכה: מקרים שבהם ההפרה רחבת-היקף והנזק האישי קטן, ולכן אין תמריץ להגשת תביעה. במילים אחרות, המקרים שעליהם מבקשת הגנת זוטי דברים לחול הם אותם מקרים שבהם ההליך הייצוגי נדרש יותר מכל, שכן בלעדיו - לא יינתן סעד לנפגעים, והפרות החוק יוותרו ללא אכיפה.[6] במובן זה, הגנת זוטי הדברים חותרת תחת יסודות ההליך הייצוגי. עוד הוטעם כי חוק תובענות ייצוגיות יצר מנגנון סינון פנימי, מפורש ומובנה בדמות מספר דרישות פרוצדוראליות.[7] כך שקיים מנגנון מווסת, אפקטיבי ומבוסס, המכוון התנהגות ומרתיע תובעים קנטרניים או חסרי תום לב - מבלי להיזקק לטענת זוטי דברים, מבלי לפגוע באופיו הייחודי של ההליך הייצוגי. בהתאם, אין מקום לייבוא חיצוני של הגנת זוטי דברים - אין כל צורך - ואף לא הצדקה - להוסיף הגנות שמקורן בדין הכללי, שעה שהמחוקק יצר מסגרת ייעודית לתובענות ייצוגיות.

אולם, תזכיר חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 16), התשפ"ד-2024 מציע להוסיף אפשרות לסילוק בקשות ייצוגיות שמהוות "תביעה טרדנית או קנטרנית שגרמה לפגיעה מזערית" שלהם אין חשיבות ציבורית או תועלת ממשית.[8] בכך מבקש התזכיר לבטל במפורש את הלכת זליגמן[9] ולהשיב למרכז הבמה שיקולים כמותיים של גובה הנזק, להשיב את המצב הנורמטיבי לעמדתה של השופטת וילנר ברע"א זליגמן, כפי שנקבעה טרם ההלכה המחייבת בדיון הנוסף. לפי עמדתה, שאלת היות ההליך "עניין קל ערך" או בגדר "זוטי דברים" נבחנת לפי מבחן קבוצתי: האם רוב חברי הקבוצה היו מוותרים על הגשת תביעה אישית, בשל מיעוט הנזק והיעדר כדאיות כלכלית.[10] ואולם, אם זהו אכן המבחן, הרי שמדובר בדיוק בסוג המקרים שבעטיים נוצר ההליך הייצוגי -במטרה להסיר חסמים של עלות מול תועלת, ולאפשר גישה אפקטיבית לערכאות מקום שבו קיימת פגיעה נרחבת, אך זעירה מבחינה אישית. אם כך, קשה להלום את הרציונל של ההליך הייצוגי עם סינון תובענות דווקא מסוג זה.

בפרשת פרייפלד, לנוכח הלכת זליגמן, דומה כי היה מקום לדחות את טענת זוטי הדברים על הסף, מבלי להיזקק לנסיבות הקונקרטיות. הכרעת בית המשפט לדון בטענה לגופה משקפת גישה שאינה מתיישבת, לטעמי, עם ההלכה הפסוקה,[11] ומעוררת חשש ממשי ל"החייאה" של ההגנה בדלת האחורית - לא דרך מנגנוני הסינון הסטטוטוריים הברורים שנקבעו בחוק, אלא כטענה עצמאית שנבחנת לגופה. החוק והפסיקה מציידים את בית המשפט בכלים מגוונים לסינון תובענות ייצוגיות שאינן ראויות, אך הגנת זוטי דברים אינה נמנית עימם. החזרתה לשיח הדיוני מערערת את הוודאות המשפטית, מטשטשת את גבולות ההלכה המחייבת, ועלולה לעודד העלאת טענות שנדחו בפירוש.

פרשת פרייפלד ממחישה את הסכנה שבשימוש בפרשנות מרחיבה להחייאת הגנות שנזנחו מן הדין. הגנת זוטי הדברים הוצאה מגדר התובענות הייצוגיות - הן במישור הפורמלי, בהלכה מחייבת של בית המשפט העליון, והן מטעמים מהותיים הנוגעים לטיבה ולתכליתה של התובענה הייצוגית. אין זה מתפקידו של בית המשפט המחוזי להשיב לחיים הגנות שנפסלו, ואף לא ליצור חריגים למנגנון חקיקתי סגור ומובנה. ככל שמתעורר חשש לשימוש לרעה בהליך הייצוגי, חוק תובענות ייצוגיות מצייד את בית המשפט בכלים יעילים וברורים לסינון ולבקרה.[12] די בכלים אלו כדי להרתיע תובעים קנטרניים ולכוון התנהלות דיונית תקינה - מבלי לפגוע ביציבות ההליך ובאפקטיביות שלו. הטמעתה מחדש של הגנת זוטי הדברים בהליך הייצוגי עלולה לפגוע בליבת ייעודו: מתן מענה אפקטיבי לעוולות רחבות-היקף שגרמו לנזק אינדיבידואלי נמוך אך מצטבר ובעל חשיבות ציבורית. החייאת הגנה זו, גם אם תיעשה במסווה של שיקול דעת שיפוטי או בדרך של חקיקה, עלולה לרוקן את ההליך מתכליתו ולפגוע הן בנגישות לערכאות והן באכיפה פרטית יעילה של הדין. לפיכך, דין הגנת זוטי הדברים שלא לחול  במסגרת תובענה ייצוגית – לא כחריג, לא כאיזון, ולא כאמצעי דיוני עקיף.

[1] הגנת זוטי דברים נועדה לסנן תביעות על נזקים זניחים שאין להן חשיבות ממשית, מתוך רצון לחסוך משאבים שיפוטיים. דוקטרינה זו מוכרת בדיני הנזקין ודיני העונשין ונגזרת מס' 4 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] וס' 34יז לחוק העונשין, התשל״ז-1977).

[2] שם, בס' 10 להחלטת האישור.

[3] שם, בפס' 13.

[4] בדנ"א 4960/18 זליגמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (נבו 4.7.2021) (להלן: "הלכת זליגמן" או "עניין זליגמן"), אשר הפכה את ההלכה שנקבעה ברע"א 9778/16 זליגמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (נבו 31.5.2018) (להלן: רע״א זליגמן).

[5] טענת זוטי דברים בתובענה ייצוגית נפסלה קודם לכן בע"א 10085/08 תנובה - מרכז שיתופי נ' עזבון המנוח תופיק ראבי ז"ל (נבו 4.12.2011).

[6] שם, בפס' 151. 

[7] ראו את עניין זליגמן, לעיל ה"ש 4, בפס' 142-141 לפסק דינו של המשנה לנשיאה (בדימ') מלצר: הדרישה ליעילות והוגנות ניהול התובענה כייצוגית (ס' 8(א)(2) לחוק), הדרישה בדבר תום לב והלימות הייצוג (ס' 8(א)(3)-(4) לחוק), ואפשרות סבירה שהתובענה תוכרע לטובת חברי הקבוצה (ס' 8(א)(1) לחוק). מנגנונים אלה מאזנים את החשש מהליכי סרק, ולכן אין הצדקה להחיל מסננות נוספות מחוץ למסגרת התחיקתית הייחודית ומקיפה לסינון הליכים בלתי-ראויים. יצוין כי מעבר למנגנונים שהוזכרו בעניין זליגמן, קיימים מנגנונים נוספים בחוק הנועדים להכווין את התנהגותם של תובעים ולמנוע הליכי סרק, כגון ס' 22-23 לחוק, המקנים לבית המשפט שיקול דעת רחב בקביעת הגמול לתובע ושכר הטרחה לבא כוחו, תוך התחשבות בהתנהלותם, בתרומתם ובמשמעות הציבורית של ההליך.

[8] ס' 4 בדברי ההסבר בתזכיר החוק מציע להוסיף את אפשרות זו בסעיף 3ג לחוק.

[9] עצם הצורך בתיקון חקיקה ממחיש את התוקף המחייב של ההלכה הקיימת. כל עוד לא שונה החוק, פרשנותו המחייבת על ידי בית המשפט העליון נותרת בתוקף.

[10] רע"א זליגמן, לעיל ה"ש 4, בפס' 49 ו-52 לפסק דינה של השופטת וילנר.

[11] זאת ועוד, במקרה של פיצוי סטטוטורי, בהתאם לס' 30א(י) לחוק הספאם, לא נדרשת כלל הוכחת נזק. מטרת הפיצוי הינה הרתעתית ואכפתית ולכן עצם שליחת המסרון בניגוד לדין מקימה את עילת התביעה ואת הזכות לפיצוי. ראו מקרה דומה שבו נדחתה טענת זוטי דברים בתובענת ספאם מן הטעם שמטרת ניהול התובענה בעילה זו בעיקרה הרתעתית ונועדה למנוע את תופעה טרדנית זו: רע"א 1621/16 Mega Advanced Mathematical System Ltd נ' עו"ד זילברג (נבו 14.6.2016), בפס' 10 לפסק דינה של השופטת (כתוארה אז) חיות. מכאן שהטענות עליהם מבקשת ההגנה להתבסס בדבר גרימת נזק זניח או היעדר נזק (שמשמשות בסיס להגנת זוטי דברים) אינן רלוונטיות, ונעדרות נפקות משפטית משום שהגנת זוטי דברים רלוונטית ליסוד הנזק בלבד.

[12] כך סבר יו״ר ועדת החוקה, ח"כ שמחה רוטמן, בדיון לתיקון החוק: ראו פרוטוקול ישיבה 6 של הוועדה המשותפת של ועדת החוקה, חוק ומשפט ושל ועדת הכלכלה לדיון בהצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 16), התשפ"ד-2024, 57 (29.1.2025). לטענתו, לבית המשפט הכלים להתמודד עם תובענות ״קנטרניות״, מה שלכאורה מייתר את הצורך בהוספת סעיף ייעודי לטיפול בתובענות מסוג ״זוטי דברים״. ראו גם דוגמאות למנגנונים הקיימים בחוק, לעיל ה״ש 8.