החלת השתק עילה על חבר קבוצה שיצא מהסדר פשרה

על אף שחוק תובענות ייצוגיות, התשס״ו–2006 (להלן: ״החוק"), הסדיר את תחולת מעשה בית דין על חברי הקבוצה בלבד,[1] וקבע מנגנוני 'אופט-אוט',[2] בתי המשפט קבעו כי חברי קבוצה שיצאו מהסדר פשרה לא יוכלו להגיש בקשה לאישור תובענה כייצוגית באותן עניין, אלא אם יוכיחו טעמים ממשיים המצדיקים זאת. בנייר עמדה זה אציע גישת חשיבה שונה מזו שנקטו בתי המשפט, שלפיה יש לבחון את חסימתן של תביעות ייצוגיות באמצעות ההיגיון של כלל השתק העילה.

ת"צ (תל אביב-יפו) 56923-10-20 יעקב בנימין השקעות ואחזקות בע"מ נ' יצוא חברה להשקעות בע"מ (נבו 2.9.2025): 

בשלהי שנת 2015 התגלע סכסוך בין קבוצת בנימין, בעלי מניות בחברת 'יצוא' לבין בעלת השליטה בחברה, על רקע טענות להבטחות שלא קוימו, ניהול קלוקל של החברה והתנהלות בזבזנית המקפחת את בעלי מניות המיעוט. במהלך 2016 פנתה הקבוצה לחברה והלינה על אופן ניהולה, ובינואר 2017 פרסמה הודעת עמדה לקראת האסיפה הכללית הקוראת להתנגד למינויי דירקטורים ולמדיניות התגמול.[3] פעולות אלו לא הביאו לשינוי ממשי במצב הדברים, וימים ספורים לאחר פרסום ההודעה, הגיש יוסף שם טוב, בעל מניות בחברה, בקשה לאישור תובענה כייצוגית שהתבססה על טענותיה של קבוצת בנימין. [4]

כעבור חמישה חודשים יצאה מהקבוצה, בהתאם לסעיף 11 לחוק, והגישה תביעה אישית. בעקבות זאת, עתרו החברה ובעלת השליטה בבקשה לסילוק התביעה על הסף או לעיכוב ההליכים מחמת הליך תלוי ועומד.[5] בטרם ניתנה החלטה, ביקשה קבוצת בנימין לחזור בה מהפרישה ולהצטרף מחדש כתובעת ייצוגית נוספת לצד שם טוב. בקשה זו נדחתה, לאחר שהשופטת רונן קבעה כי סעיף 7 לחוק מאפשר הוספת תובעים ייצוגיים רק כאשר מדובר בשתי תובענות ייצוגיות מתחרות, ומשהתביעה שהגישה קבוצת בנימין היא תביעה אישית אין להוראה זו תחולה בענייננו.[6]

תביעתו של שם טוב הסתיימה בהסדר פשרה שאושר בשנת 2020, חרף התנגדותם של כ-60% מבעלי המניות בחברה. המתנגדים הורשו לפרוש מהקבוצה בהתאם לסעיפים 18(ו) ו-19(ד)(2) לחוק.[7] חמישה ימים לאחר מכן הגישו קבוצת בנימין ושישה מבקשים נוספים בקשה חדשה לאישור תובענה כייצוגית, בטענה כי אינם כבולים להסדר הפשרה בעניין שם טוב, משום שפרשו מהקבוצה.[8] כב׳ השופט צימרמן דחה את הבקשה וקבע כי פרישה מהקבוצה לפי סעיף 18(ו) מאפשרת לחבר הקבוצה לנהל הליך אישי, אך לא לפתוח הליך ייצוגי נוסף באותה עילה או בסעדים דומים.[9] עוד קבע כי אין מדובר במעשה בית דין, אלא פסק בהתאם לכלל שנקבע בעניין רוזנפלד,[10] שלפיו משהוסדר אופן התנהלות החברה בהליך ייצוגי קודם, אין לחשוף את הנתבעים פעם נוספת להליך ייצוגי באותו נושא, אלא אם מתקיימים טעמים ממשיים ומשמעותיים.[11]

כב׳ השופט צימרמן קבע, ובצדק, כי אין להתיר הגשת בקשה נוספת לאישור התובענה כייצוגית. עם זאת, הוא הדגיש בפסק דינו ש״מעשה בית דין – ודאי שאין״.[12] לגישתי, בניגוד לעמדתו, המסגרת הנורמטיבית הראויה לבחינת המקרה היא דווקא דוקטרינת מעשה בית דין, ובפרט השתק העילה. הכלל שנקבע בעניין רוזנפלד, ואומץ בפסיקה מאוחרת, נועד למנוע שימוש לרעה בהליכי משפט מצד מבקשים פוטנציאליים, ובכך להגן על נתבעים מפני ריבוי תביעות.[13] אולם, דוקטרינת מעשה בית דין מעניקה מסגרת מקיפה ומאוזנת יותר לבחינת מקרים מסוג זה, שכן היא מבוססת על מערך שיקולים הבוחן לא רק את ההגנה על הנתבע מפני התדיינות חוזרת, אלא גם את זכותו הדיונית של המבקש ואת האינטרס הציבורי בסופיות, יעילות והוגנות של ההליך המשפטי.[14] 

דוקטרינת השתק העילה היא הרלוונטית בענייננו, שכן היא חלה במקרים שבהם בעל דין צריך היה להעלות את טענותיו בהליך הראשון אך לא עשה כן, ועשויה לחול גם במצבים שבהם ההכרעה בעילת התביעה ניתנה ללא דיון מהותי לגופה, למשל במסגרת הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין.[15] השתק העילה מבוסס על יעילות מראש (ex-ante), דהיינו הוא מתמרץ בעלי דין פוטנציאליים לרכז בהליך הראשון את מלוא טענותיהם והסעדים הנובעים מאותן עילות, שאם לא כן יהיו מושתקים מלהעלותם בעתיד.[16] לעומת זאת, השתק הפלוגתא נשען על יעילות בדיעבד (ex-post), שמטרתה למנוע דיון חוזר בפלוגתות שכבר נדונו והוכרעו לגופן.[17] 

ההליך הייצוגי מעמיד לרשות חברי הקבוצה שורה של מנגנונים פרוצדורליים המאפשרים להם להשמיע את טענותיהם ולהשפיע באופן ממשי על אופן ניהול ההליך.[18] כך, בשלב הדיון בבקשה לאישור, רשאי חבר קבוצה לצאת מן הקבוצה המיוצגת, לפי סעיף 11 לחוק, ולהגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נפרדת באותו עניין. משהוגשה תובענה נוספת, פתוחה בפניו האפשרות לפנות לבית המשפט ולבקש מכוח סעיף 7(ב)(1) למחוק את אחת מן התובענות, לאחד ביניהן, או להביא להחלפת המבקש או בא כוח המייצג.[19] מנגנונים אלה מאפשרים לחבר הקבוצה להשפיע על זהות המייצגים ועל אופן ניהול ההליך עוד בטרם ניתנת הכרעה סופית. יתרה מכך, גם כאשר הצדדים בוחרים להגיע להסדר פשרה, עומדת לחבר הקבוצה הזכות להתנגד להסדר ולהציג את טענותיו ישירות בפני בית המשפט.[20] החלת השתק העילה בענייננו מתמקדת בחסימת תובענה ייצוגית נוספת, ולא בחסימת זכותו של חבר קבוצה שיצא מהסדר הפשרה להגיש תביעה אישית. לכן, כאשר חבר קבוצה מבקש לפתוח בהליך ייצוגי נוסף, לאחר שאושר הסדר פשרה בהליך הראשון, יש לבחון אילו הזדמנויות היו לו במסגרת ההליך הראשון למצות את זכותו להשפיע על ההליך הייצוגי והאם טענותיו הוכרעו על ידי בית המשפט.[21]

יחד עם זאת, כדי להכריע האם יש להחיל השתק עילה על חבר קבוצה שפרש, יש לבחון שהסדר הפשרה שאושר אכן ראוי והוגן, בהתאם למנגנוני הבקרה הקבועים בסעיפים 18 ו-19 לחוק.[22] חשיבות בחינה זו נובעת בעיקר מהעובדה שלנתבע עשוי להיות תמריץ מובנה לקדם הסדרי פשרה שעלותם עבורו נמוכה ככל האפשר, גם במחיר פגיעה באינטרס של חברי הקבוצה. בניגוד לתובע המייצג ובא כוחו, אשר חשופים לסנקציות של דחיית ההסדר או לפסיקת הוצאות, הטלת הוצאות על הנתבע בשל הסדר פשרה שנדחה אינה מהווה בהכרח תמריץ מרתיע מספק, במיוחד כאשר החיסכון הגלום עבורו בפשרה בלתי ראויה עשוי להיות משמעותי.[23] מנקודת מבט זו, לנתבע עשוי להיות אינטרס לצמצם ככל האפשר את היקף הביקורת על ההסדר, ולעתים אף להציע לבית המשפט לוותר על פרוצדורות חיוניות לאישורו.[24] לפיכך, מציע פרופ׳ קלמנט לאפשר תקיפה עקיפה של הסדר הפשרה בתובענה ייצוגית נוספת, אך רק בשל פגמים פרוצדורליים באישורו.[25] התניה זו של השתק העילה יוצרת לנתבע תמריץ להקפיד על כל דרישות האישור, שכן רק כך יוכל למנוע חשיפה להליך ייצוגי נוסף באותה עילה.[26] 

לסיכום, החלת השתק עילה על חבר קבוצה שפרש מההליך הייצוגי מחייבת בחינה דו-שלבית: ראשית, יש לבדוק אם ההליך החדש מבוסס על אותה עילה שכבר נדונה, ואם חבר הקבוצה יכל, או בפועל עשה שימוש, במנגנונים הפרוצדורליים שהועמדו לרשותו; שנית, יש לוודא שהסדר הפשרה שאושר בבית המשפט אכן עבר בהליך ראוי והוגן. שילוב שני השלבים מאפשר לאזן כראוי בין הצורך בסופיות ובהגנה על הנתבעים לבין שמירה על זכות הגישה לערכאות של חברי הקבוצה.

[1] ס׳ 24 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס״ו–2006, ס״ח 2054 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות).

[2] שם, בס׳ 11, 18(ו) ו-19(ד)(2).

[3] ת"צ (תל אביב-יפו) 56923-10-20 יעקב בנימין השקעות ואחזקות בע"מ נ' יצוא חברה להשקעות בע"מ, פס׳ 9-7 (נבו 2.9.2025) (להלן: עניין בנימין).

[4] שם; ת"צ (תל אביב-יפו) 55436-01-17 שם טוב נ' יצוא חברה להשקעות בע"מ, פס׳ 2 (נבו 22.10.2020) (להלן: עניין שם טוב).

[5] להרחבה בעניין עיכוב הליכים בגין הליך תלוי ועומד ראו ת"א (כלכלית-ת"א) 58016-12-14 פולק נ' קבוצת א. דורי בע"מ (נבו 9.12.2015).

[6] ת״צ (ת"א) 55436-01-17‏ ‏פרנסס נ' יצוא חברה להשקעות בע״מ, פס׳ 14 (נבו 18.1.2018).

[7] שם, בפס׳ 58-52.

[8] עניין בנימין, לעיל ה״ש 3, בפס׳ 24-22.

[9] שם, בפס׳ 50-45.

[10] ת"א (מחוזי-ת"א) 1043/00 רוזנפלד נ' הארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי, פס׳ 10 (נבו 24.10.2002).

השופטת חיות דחתה את הבקשה משום שהיא חזרה על בקשה קודמת שנדחתה, וקבעה שאין לחייב את הנתבע להתמודד שוב עם אותה סוגיה ללא טעם ממשי המצדיק זאת; ת"צ (מחוזי-ת"א) 14157-05-18 ציטרין נ' רכבת ישראל בע׳׳מ, פס׳ 30 (נבו 26.3.2020). פסק דין המאזכר את האמור בעניין רוזנפלד, ומבאר שגם במקרה של הסדר פשרה קודם ״רק נסיבות מיוחדות וטעמים ממשיים יצדיקו נקיטת הליך חדש״.

[11] עניין בנימין, לעיל ה״ש 3, בפס׳ 56-52.

[12] שם, בפס׳ 44-42.

[13] רוזנפלד נ׳ הארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי, לעיל ה״ש 10, בפס׳ 10. ראו דוגמאות לפסיקה מאוחרת: רע״א 901/24‏ אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נ' אירית רובין (נבו 10.4.2024); ת"צ (מרכז) 40030-05-22‏ אורן גנור נ' מ.א. אוטומטים בע"מ (נבו 3.7.2025); ת"צ (מרכז) 25646-09-24‏ אייל רון נ' בנק הפועלים בע"מ (נבו 9.5.2025).

[14] יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 805-804 (מהדורה שלישית 2025).

[15] שם.

[16] שם.

[17] שם, בעמ׳ 805-804, 880.

[18] אלון קלמנט ״פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית״ משפטים מא 5, 53-52 (2011).

[19] ס׳ 7(ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, לעיל ה״ש 1.

[20] ס׳ 18(ד) לחוק תובענות ייצוגיות, לעיל ה״ש 1; קלמנט, לעיל ה״ש 18, בעמ׳ 56.

[21] ע"א 246-66 שמואל ורחל קלוז'נר נ' רנה שמעוני, פ"ד כב(2) 561.

[22] נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי 433 (1991); קלמנט, לעיל ה״ש 18, בעמ׳ 93-91.

[23] קלמנט, שם, בעמ׳ 92-91.

[24] קלמנט, שם.

[25] שם, בעמ׳ 93.

[26] שם.