הסדרי פשרה בתובענות ייצוגיות באמצעות קופונים

נייר העמדה עוסק בבחינת יעילותם והוגנותם של הסדרי פשרה מבוססי קופונים.

ת"צ (מחוזי מרכז) 29069-11-22 מליוכין נ' איסתא ישראל בע"מ (נבו 30.10.2024):‏‏^[1]

עסקינן בהסדר פשרה בתובענה ייצוגית שהוגשה נגד חברת התיירות איסתא, שאישר בית המשפט המחוזי מרכז ביום 30.10.2024, מפי כב' השופט גיא שני. התביעה, שהוגשה בנובמבר 2022, עסקה בטענה כי החברה שלחה פרסומות ללא הסכמת הנמענים, וזאת בניגוד לחוק התקשורת.[2] במסגרת ההליך טענה איסתא כי מדובר בתקלה טכנולוגית שגרמה לשליחת דיוורים לנמענים שלא הסכימו לכך, וכי בתגובה לפנייתו המקדימה של המבקש היא ביצעה פיתוח טכנולוגי לצורך הסרת התקלה. בנוסף, טענה החברה כי היא מקפידה על קיום הוראות חוק התקשורת, ואף מעבר לכך. בעקבות הליך גישור וקיום משא ומתן בין הצדדים, ולאחר שאיסתא מצאה כי מספר הנמענים המירבי שקיבלו דיוורים בעקבות אותה תקלה הוא 15,423 אנשים, הגיעו הצדדים להסדר פשרה. במסגרת ההסדר, התחייבה איסתא להעניק לחברי הקבוצה פיצוי בשווי כולל של 800 אלף שקל בצורת מספר הטבות: ההטבה הראשונה היא 15 יורו לביצוע הזמנות באתר החברה, ללא הגבלות ועד מאי 2026. ההטבה השנייה היא ארבעה ימי ביטוח נסיעות בסיסי וביטוח כבודה בסיסי בחינם לנוסעים בגיל שישים ומטה לכל העולם, למעט צפון אמריקה.

השופט שני אישר את הפשרה וקבע כי ״אין מחלוקת שמשלוח הפרסומות למבקש, ולקבוצה לא קטנה של נמענים נוספים, נעשה עקב תקלה״.[3] עוד קבע השופט כי ״נוכח דעתי כי השילוב בין פתרון התקלה באמצעות מענה טכנולוגי, והתחייבות לעתיד ומתן פיצוי שסכום לא מבוטל, הוא דרך ראויה לסיום ההליך״.

הסוגייה המרכזית העולה מהסדר הפשרה בעניין איסתא היא האם הסדרי קופונים בתובענות ייצוגיות מהווים פיצוי הולם לחברי הקבוצה, או שמא הם משרתים בעיקר את האינטרסים של הנתבעים ועורכי הדין.

הסדרי קופונים הם הסדרי פשרה בהם, במקום פיצוי כספי ישיר לחברי הקבוצה, ניתנים קופונים, הנחות, זיכויים או מוצרים. הסדרים אלו נפוצים בתובענות ייצוגיות צרכניות, אך מעוררים שאלות מהותיות לגבי האפקטיביות שלהם בפיצוי אמיתי לחברי הקבוצה ובהרתעה מפני הפרת הדין. למעשה, המועצה לצרכנות אף הביעה את עמדתה כי הסדרים כאלו הינם בעייתיים מטבעם.[4]

פסק הדין מצביע על גישה פרגמטית של בתי המשפט בהתייחסות להסדרי פשרה בתובענות ייצוגיות, תוך הדגשת הצורך במציאת איזון ראוי בין אינטרס הציבור באכיפת הדין לבין אינטרס היעילות והחיסכון בהליכים משפטיים. בית המשפט ציין כי מדובר בנזק לא ממוני מתון, והסדר הפשרה נותן ביטוי מסוים לפיצוי, יחד עם שינוי התנהגות הנתבעת לעתיד לבוא.[5] במסגרת זו, נמצא כי ההסדר עומד בתנאי סעיף 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות, המחייב שהסדר פשרה יהיה ראוי, הוגן וסביר בנסיבות העניין.[6]

עם זאת, סוגיית השימוש בקופונים ככלי לפיצוי חברי קבוצה אינה חפה מקשיים. הסדרים מסוג זה נבחנו בפסיקה ובספרות האקדמית, ונמצא כי קופונים אינם תמיד מהווים פיצוי אפקטיבי אמיתי. החשש המרכזי הוא ששיעור מימוש הקופונים נמוך, וכי במקרים רבים הם משמשים כלי שיווקי להגדלת רווחי הנתבעת יותר מאשר דרך להיטיב עם הנפגעים.[7] יתרה מזו, ייתכן שהשווי הנקוב של הקופון אינו מגלם את השווי הריאלי של הפיצוי, בשל מגבלות שונות על השימוש בו. על כן, קיים קושי אובייקטיבי בכימות אמיתי של שווי ההטבה, במיוחד בשלב אישור הסדר הפשרה. אף אם במסגרת הסדר הפשרה ניתנת לכל חברי הקבוצה זכות הניתנת למימוש, שווייה של זכות זו הוא אפס לגבי כל חבר קבוצה שלא מימש אותה, גם אם מחירה בשוק חיובי.[8]

שנית, בעיית הנציג המובנית בתובענות ייצוגיות, המתחדדת בהקשר של הסדרי קופונים. התובע המייצג ובא כוחו מעוניינים בדרך כלל בסיום מהיר של ההליך, תוך קבלת גמול ושכר טרחה משמעותיים. הנתבעת, מצדה, מעוניינת בסיום ההליך בעלות נמוכה ככל האפשר. הסדר קופונים עשוי לשרת את האינטרסים של שני הצדדים, על חשבון האינטרסים של חברי הקבוצה. כפי שממחיש פרופ׳ אלון קלמנט, פשרות בתובענות ייצוגיות מעוררות חשש שהנהנים העיקריים מהן הם עורך הדין והתובע המייצג, אשר זוכים לשכר טרחה ולתגמול כספי בעין יפה. לעומת זאת, מטרותיה של התובענה הייצוגית – אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו, מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין וניהול יעיל, הוגן וממצה של תביעות – אינן מושגות בפשרות אלה.[9] המועצה לצרכנות מחזיקה בעמדה ביקורתית אף יותר, ולשיטתה פשרת קופונים לא עומדת באף אחת מתכליות אלו, וזאת מאחר והיא מהווה כלי שיווקי ופרסומי לחברה עצמה ולא מהווה הרתעה יעילה מפני הפרת החוק.[10] אין כל סיבה שצרכנים שקנו ונפגעו, יחויבו לרכוש באותה חברה פעם נוספת על מנת לקבל פיצוי. המועצה מוצאת כי סכום הפיצוי בפשרות קופונים נמוך וחסר פרופורציה לגובה הנזק שנגרם לצרכנים".[11] מצד שני, כאשר הפשרה כוללת קופונים, היא מתגברת על הקושי של ביהמ״ש בהערכת שוויה האמיתי של הפשרה המוגשת לאישור.[12] 

לצד היתרונות הדיוניים שבאישור הסדר הפשרה, פסק הדין בעניין איסתא מעלה קושי מהותי באשר לאופן יישום דרישת ההרתעה ואכיפת הדין. אמנם בית המשפט הדגיש כי מדובר בתקלה טכנולוגית ולא במעשה מכוון, אך דווקא עובדה זו מדגישה את החשיבות שבאימוץ סטנדרטים מחמירים מצד גופים מסחריים המפעילים מערכות דיוור רחבות היקף. ככל שהתובענה הייצוגית משמשת כלי לקביעת גבולות אחריות והצבת נורמות התנהגות, הרי שהעברת המסר לפיו ״תקלה״ פוטרת מאחריות מהותית – עלולה לשחוק את תכליות החוק. יש לזכור כי הפגיעה בפרטיות הנמענים התרחשה בפועל, ולמעלה מ-15,000 צרכנים נחשפו לפרסומות לא חוקיות. מתן פיצוי בדמות קופון המצריך רכישה עתידית מהנתבעת אינו מתקן את ההפרה, אלא עלול להעמיק את הפער שבין הנזק לצרכן לבין הרווח לנתבעת. לכן, לטעמי פסק הדין מחמיץ הזדמנות להציב גבול ברור – קו ולפיו גם היעדר כוונה אינו מצדיק פיצוי סמלי, שעה שמדובר בכשל מערכתי הגורם להפרה נרחבת של הדין.

[1] ת"צ (מחוזי מרכז) 29069-11-22 מליוכין נ' איסתא ישראל בע"מ (נבו 30.10.2024)‏‏ (להלן: עניין איסתא).  

[2] ס׳ 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982.

[3] עניין איסתא, לעיל ה״ש 1, בפס׳ 12.

[4] גדעון דוקוב ״סוף לנתינת קופונים כפיצוי בתביעות ייצוגיות?״ מקור ראשון (04.01.2022).

[5] עניין איסתא, לעיל ה״ש 1, בפס׳ 13.

[6] ס׳ 19(א) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס״ו-2006.

[7] הדס דגן "הסכמי פשרה בתובענות ייצוגיות צרכניות: האומנם win-win situation?״ המועצה הישראלית לצרכנות (2008).

[8] אלון קלמנט "הפער בין שוויו הנחזה לשוויו הממומש של הסדר פשרה בתובענה ייצוגית" משפט ועסקים כ 1, 5-2 (2017).

[9] אלון קלמנט ״הייצוגית הולמת, הפשרה לא תמיד״ עורך הדין 2 (2010).

[10] דוקוב, לעיל ה"ש 4.

[11] שם.

[12] אלון קלמנט ״פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית״ משפטים מא 5, 7 (2011).