זכות היציאה מהקבוצה ועיכוב הליכים- בין גישה לערכאות ליעילות דיונית

חוק תובענות ייצוגיות מעגן מנגנונים פרוצדורליים המסדירים את היחסים בין ההליך הקבוצתי לבין זכויותיהם הדיוניות של חברי הקבוצה.[1] אחד ממנגנונים אלה הינו זכות היציאה מהקבוצה ("opt out"), המעוגנת בסעיף 11, ומאפשרת לחבר קבוצה להתנתק מההליך הייצוגי.[2] מימוש הזכות עשוי להוביל להגשת תביעה אישית מקבילה, העוסקת בשאלות דומות. מצב זה, מעורר את שאלת תחולתה של  דוקטרינת ״תלוי ועומד״ ואת הצדקת עיכוב הליך התביעה האישי. נייר העמדה יבחן סוגיה זו תוך התמקדות בתביעות נזקי גוף, ויציע מסגרת נורמטיבית להגבלת סמכות עיכוב ההליכים במקרים אלה.

בת״א (חיפה) 13503-11-24 פלוני נ׳ תשתיות נפט ואנרגיה בע״מ (נבו 25.5.2025)[3] הורה בית המשפט המחוזי בחיפה ברשות השופט יואב פרידמן, על עיכוב בירור תביעתו האישית של תובע החולה במחלת הסרטן. התובע ייחס את מחלתו לחשיפה לחומרים הנפלטים מאתר תעשייתי שמפעילה הנתבעת בסמוך לביתו במפרץ חיפה. אף שהוצגה חו"ד אפידמיולוגית, שתמכה בקשר הסיבתי בין החשיפה לבין סוג הסרטן,[4] נקבע שנוכח קיומה של בקשה לאישור תובענה כייצוגית העוסקת בשאלות דומות, שבה הנתבעת נמנית עם המשיבות והתובע משתייך לקבוצה המיוצגת,[5] ומשלא מימש התובע את זכות היציאה מהקבוצה, קיים חשש להכרעות סותרות ולמעשה בית דין. משכך, הוחלט לעכב את ההליך מכוח דוקטרינת ״תלוי ועומד״ (להלן: הדוקטרינה).[6] ההחלטה נסמכה על עניין פולק[7] שנידון בבית המשפט העליון,[8] ולפיו אף שהתובע מימש את זכות היציאה, עליו להמתין להכרעה בהליך הייצוגי עקב שאלות מהותיות משותפות.[9] במסגרת הערעור, ציינה השופטת חיות שהמבקש לא הראה נזק קונקרטי הצפוי להיגרם מהעיכוב, שיקול שחיזק את ההצדקה להמשכו.[10]

לראייתי, עניין פלוני אינו מהווה יישום נוסף של עניין פולק, אלא מרחיב ואף מחריף אותו. בעוד שבעניין פולק דובר בתביעה בעלת אופי כלכלי, בעניין פלוני יושמה הדוקטרינה על תובע הסובל מנזק אישי חמור ומיידי, דבר המעצים את הפגיעה בזכות הגישה לערכאות ומחדד את הצורך בבחינה קפדנית של גבולות היעילות הדיונית. הדוקטרינה מאפשרת לבית המשפט לעכב הליך בשל קיומו של הליך מקביל העוסק בסוגיות דומות, גם בהיעדר חפיפה מלאה בין רכיבי העילה ובעלי הדין.[11] תכליתה למנוע הכרעות סותרות והכבדה מיותרת על המערכת המשפטית.[12] עקרון היעילות, העומד בבסיס הדוקטרינה,[13] מהווה עיקרון יסוד במשפט הישראלי ומעוגן בחוק,[14] בתקנות,[15] בפסיקה[16] ובספרות האקדמית.[17] אכן, בנסיבות מסוימות עיכוב ההליך האישי עד להכרעה בהליך הייצוגי,[18] עשוי להיות צעד יעיל. זאת כאשר ההכרעה צפויה לייתר מחלוקות מהותיות,[19] או למנוע סתירה בין ממצאים שיפוטיים, ובכך לקדם ודאות דיונית ולחסוך במשאבים מערכתיים.[20]

אולם, לשיטתי יעילות דיוניות אינה חזות הכל, ויש לאזנה למול הזכויות המהותיות של בעלי הדין. מנגנון הopt out- אינו אך הסדר טכני, אלא משקף בחירה דיונית ערכית של המחוקק להעניק לפרט את החירות להשתחרר מההליך הקבוצתי ולברר את עניינו האישי.[21] בהתאם לחוק, משאושרה התובענה כייצוגית, נכללים חברי הקבוצה בהליך באופן אוטומטי, למעט מי שמימש את זכות היציאה במועד הנדרש.[22] זכות זו מנתקת את חבר הקבוצה מהשלכותיו הדיוניות של ההליך, לרבות מעשה בית דין.[23] ברם, חרף חשיבותה של הזכות, מימושה בפועל מצומצם, שכן רוב חברי הקבוצה אינם מודעים להשתייכותם להליך.[24] מצב זה מתיישב עם אופיו של ההליך הייצוגי, שבו הנזק האישי לרוב נמוך ואינו מצדיק הגשת תביעה פרטנית, ומכאן שגם אין תמריץ ממשי להתנתק מהקבוצה. פערי המידע והסיכון הכלכלי, מצדיקים את ההישענות על המנגנון הייצוגי כחלופה יעילה, ומקהים את החשש מהצפת תביעות פרטניות. לצד זאת, מנגנון ה-opt out פותח, לכאורה, פתח לבירור אישי, שימומש בפועל בעיקר ע״י מי שעילת תביעתו מבוססת דיה.[25] במצבים אלה, עיכוב הליכים אישיים גם לאחר מימוש זכות היציאה, מרוקן את מנגנון ה-opt out מתוכנו המהותי, ומסכל את הכלי הדיוני שהחוק ביקש להעמיד בידי הפרט. זאת ועוד, העיכוב כאמור אינו ניטרלי, שכן הוא מחזק את כוחו של ההליך הייצוגי כזירה בלעדית להכרעה, גם כאשר תוצאתו אינה משרתת את טובתו של הניזוק הספציפי. בכך מתחדדת ״בעיית הנציג״ המובנית בהליך בייצוגי, ונובעת מפערי אינטרסים בין התובע המייצג ובא-כוחו לבין חברי הקבוצה. פערים אלה מתבטאים בין היתר, בכך שמרבית התובענות הייצוגיות מסתיימות בהסתלקות או בהסדרי פשרה,[26] שלרוב מעניקים לקבוצה סעד מוגבל ביחס לנזק, לצד פסיקת גמול ושכר טרחה משמעותיים.[27]

משכך, סבורני שיישומו של עניין פולק בעניין פלוני, מעלה ספק באשר לאפקטיביות של זכות היציאה. כאשר בית המשפט מעכב הליך אישי, הוא מותיר את התובע שביקש להתנתק מהקבוצה, כבול להתמשכות ההליך הייצוגי, שעשוי להתארך שנים.[28] אמנם בעניין פולק צוין כי לא הוכח נזק מהותי הצפוי מהעיכוב, אך כאשר השהיית ההליך האישי גורמת לפגיעה ממשית, קיים חשש לסיכול האפשרות לנהל תביעה עצמאית ולפגיעה בזכות הגישה לערכאות, המוכרת כזכות יסוד מרכזית ואף בעלת מעמד חוקתי על-חוקי.[29] פגיעה זו מתחדדת בתביעות נזקי גוף- כבעניין פלוני- בהן הסעד האישי בעל חשיבות מכרעת עבור הניזוק. במקרים אלה, עיכוב ההליך אינו ״מחיר דיוני״ גרידא, אלא עלול לפגוע ביכולתו של המשפט להגשים את מטרות דיני הנזקין, ובראשן השבת המצב לקדמותו ופיצוי הניזוק.[30] הפגיעה אינה מתמצה בקשיים ראייתיים הנלווים לחלוף הזמן, ועשויה להתבטא בהחמרה במצבו הרפואי של הניזוק, ואף בשלילת האפשרות לברר את התביעה בעודו בחיים. השלכות אלו, מדגישות את יחסי הגומלין בין כללים דיוניים, הנתפסים כטכניים, לבין הזכויות המהותיות של בעלי הדין. לדידי, עיכוב ההליכים אינו רק אמצעי לייעול ההתדיינויות, אלא כלי דיוני שבכוחו לעצב את גבולות הזכות המהותית לגישה לערכאות. כאשר הפרוצדורה קובעת אם ומתי תתברר תביעה אישית, היא מכפיפה את הזכות המהותית לתנאים דיוניים חיצוניים, ועלולה לרוקנה מתוכן ולהעמידה כתלויה בהחלטות מערכתיות.[31]

לפיכך, ראוי לטעמי לקבוע רף נורמטיבי מחמיר להפעלת הדוקטרינה בתביעות נזקי גוף אישיות המוגשות לצד הליך ייצוגי. שימוש במנגנון ה-opt out והגשת תביעה אישית, עשויים להעיד על קיומה של עילת תביעה עצמאית איתנה, בייחוד בתביעות נזקי גוף בהן הסעד האישי עשוי לעלות על המענה הקבוצתי. משכך, עיכוב ההליך האישי יהא חריג, שיוצדק רק בהתקיים מכלול שיקולים המלמדים על נחיצות דיונית מהותית. על בית המשפט ליתן משקל ממשי לטיב הנזק וחומרתו, למשמעות חלוף הזמן עבור הניזוק ולפגיעה בזכות הגישה לערכאות. לצד זאת, יש לבחון את שלב ההליך הייצוגי, ותרומתו הצפויה לבירור הסוגיות שבליבת ההליך האישי. כאשר ההליך הייצוגי אינו מצוי בשלב מתקדם או אינו צפוי להשפיע באופן מהותי על ההכרעה בתביעה האישית, אין בזיקה עניינית בין ההליכים ובשיקולי יעילות[32] כדי להצדיק את עיכובה, במיוחד כאשר הדבר כרוך בפגיעה ממשית בזכויות התובע.

לסיכום, החלת הדוקטרינה על תביעות אישיות המוגשות לצד הליך ייצוגי, מעלה קושי נורמטיבי מהותי בתביעות נזקי גוף. קושי זה מתחדד כאשר התובע מימש את זכות היציאה, אך תביעתו מעוכבת בפועל.[33] החלה בלתי מסויגת של הדוקטרינה עלולה לסטות מתכליות חוק תובענות ייצוגיות,[34] המאפשר בירור קבוצתי כשתביעה אישית אינה מעשית, ולמנוע בירור פרטני כאשר התביעה ראויה להתברר בפני עצמה.

[1] ס׳ 11, 12, 15, 18(ד), 18(ו), ו-24 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס״ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות).

[2] ס׳ 11 לחוק תובענות ייצוגיות.

[3] ת״א (חיפה) 13503-11-24 פלוני נ׳ תשתיות נפט ואנרגיה בע״מ (נבו 25.5.2025) (להלן: עניין פלוני).

[4] שם, בפס׳ 1-4 לפסק דינו של השופט יואב פרידמן.

[5] ת"צ 36568-07-19 עמותת אזרחים למען הסביבה (ע"ר) נ' אלקון מרכז מיחזור (2003) בע"מ ואח' (נבו 4.2.2021) ההליך עוסק בטענות לנזקים סביבתיים ובריאותיים רחבי היקף הנגרמים- לטענת המבקשים- כתוצאה מפליטת חומרים מזהמים ממפעלי תעשייה במפרץ חיפה, אשר הובילו לטענתם לשיעורי תחלואה מוגברים במחלות סרטן הריאה וסרטן NHL. ההליך מצוי בשלב שמיעת הראיות וחוו״ד המומחים וטרם ניתנה בו החלטה.

[6] עניין פלוני, לעיל ה״ש 3, בפס׳ 15-19 לפסק דינו של השופט יואב פרידמן.

[7] ת״א (תל אביב-יפו) 58016-12-14 ישראל פולק נ' קבוצת א. דורי בע"מ (נבו 9.12.2015) (להלן: עניין פולק- הערכאה הדיונית) בו נדונה תביעתו האישית של בעל מניות בחברה הציבורית קבוצת א. דורי בע״מ (להלן: המשיבה), על רקע גילוי טעויות מהותיות בדו״חות כספיים של החברה, שהובילו להצגת הון עצמי מנופח. לצד תביעתו האישית הוגשו בקשות לאישור תובענות ייצוגיות מקבילות, והמשיבה טענה לעיכוב ההליך האישי. בית המשפט קבע שאף שהתובע רשאי לפרוש מהקבוצה בטרם ההחלטה בבקשת האישור, קיימת חפיפה מהותית בין ההליכים המצדיקה את עיכוב התביעה האישית לשם מניעת הכרעות סותרות.

[8] רע״א 225-16 ישראל פולק נ׳ קבוצת א׳ דורי בע״מ (נבו 4.5.2016) (להלן: עניין פולק- הערעור). בר״ע על החלטת בית המשפט המחוזי לעכב את תביעתו האישית של פולק עד להכרעה בבקשה הייצוגית על אף שמימש את זכות היציאה מהקבוצה. בית המשפט העליון דחה את הבקשה בקובעו כי קיימת זיקה הדוקה בין הסוגית המתבררות בשני המסלולים המצדיקה את המשך העיכוב מטעמי יעילות והימנעות מהכרעות בלתי מתואמות. עוד נקבע שלא הוכח נזק קונקרטי למבקש המצדיק התערבות.

[9] עניין פלוני, לעיל ה״ש 3, בפס׳ 22,25 לפסק דינו של השופט יואב פרידמן.

[10] עניין פולק- הערעור, לעיל ה״ש 8, בפס׳ 5 לפסק דינה של השופטת אסתר חיות.

[11] אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 173-175 (מהדורה שתיים עשרה 2015).

[12] רע״א 7202-18 יוסף קוזליק נ׳ בנק דיסקונט לישראל בע״מ, בפס׳ 9 לפסק דינה של השופטת ענת ברון (נבו 11.2.2019) (להלן: עניין קוזליק) בר״ע על החלטת בית המשפט המחוזי לעכב את הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית שהגיש קוזליק נגד בנק דיסקונט מרכנתיל בגין גביית עמלות התראה. זאת בשל קיומן של תביעות חוב שהגיש בנק דיסקונט נגד קוזליק ורעייתו בגין חובות שנצברו בחשבונות שניהלו בבנק. בית המשפט העליון דחה את הבקשה, בקובעו כי הקשר הענייני בין ההליכים, מעורר חשש לקביעות שיהוו מעשה בית דין, לרבות תחולת דוקטרינת ״השתק הגנה״ המונעת מבעל דין להעלות בהליך מאוחר טענות הגנה שהיה עליו להעלות בהליך קודם, לפיכך נקבע שטענות קוזליק ראוי שתתבררנה תחילה במסגרת תביעות החוב.

[13] בש"א (מחוזי ירושלים) 946/05 צח אורני נ׳ WESTREN STEEL SVENSKA AB בפס׳ 11 לפסק דינו של השופט בעז אוקון (נבו 23.1.2006). ״סמכותו של בית המשפט לעכב הליך כאשר מתקיים הליך אחר המעורר שאלות דומות היא סמכות שבשיקול דעת, המופעלת תוך שקילת יעילות הדיון, יעילות המערכת השיפוטית, חסכון במשאבי זמן והוצאות, מניעת הכרעות סותרות, נוחות בעלי הדין, הכרעה מהירה, מאזן הנוחות״.

[14] ס׳ 1(4) לחוק תובענות ייצוגיות.

[15] תק׳ 2,5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט-2018.

[16] ע״א 6455-19 סרגיי ירוחימוביץ נ׳ כונס הנכסים הרשמי, בפס׳ 16-17 לפסק דינה של השופטת אסתר חיות (נבו 28.01.20) בית המשפט העליון פירש את הוראות המעבר בחוק חדלות פירעון כך שהליכי פשיטת רגל שהוגשו קודם ליום תחילתו יוסיפו להתנהל לפי הדין הישן, וזאת משיקולי יעילות דיונית ומניעת בזבוז משאבי ציבור; ע״א 61-84 יוסף ביאזי נ׳ אברהם לוי, מב(1) 446 בפס׳ ו׳ לפסק דינו של השופט מנחם אלון (נבו 27.4.1988). בית המשפט העליון קבע שניתן לכבד הסכמה דיונית בין הצדדים להכרעת הסכסוך ע״ב בדיקת פוליגרף, וזאת מטעמי יעילות וקידום פתרון סכסוכים.

[17] יששכר רוזן-צבי ההליך האזרחי 41-49 (2015); אלון קלמנט ורועי שפירא ״יעילות וצדק בסדר הדין האזרחי- גישה פרשנית חדשה״ משפט ועסקים ז׳ 75, 76-80, 120-129 (2007).

[18] תק׳ 9 לתקנות תובענות ייצוגיות, התש״ע-2010.

[19] עניין פולק- הערכאה הדיונית, לעיל ה״ש 7, בפס׳ 60-61 לפסק דינה של השופטת רות רונן; ע"א 615/84 אברהם מרקוביץ- חברה לבנין ולהשקעות בע"מ נ' חייא סתם, מב(1) 541, 546 לפסק דינו של השופט גבריאל בך (1988).

[20] עניין קוזליק, לעיל ה״ש 12, בפס׳ 10-12 לפסק דינה של השופטת ענת ברון.

[21] דברי הסבר להצעת חוק תובענות ייצוגיות, התשס״ה-2005, ה״ח הכנסת 93, 232, 237-238 (26.7.2005).

[22] עניין פולק- הערכאה הדיונית, לעיל ה״ש 7, בפס׳ 26 לפסק דינה של השופטת רות רונן.

[23] ס׳ 24 לחוק תובענות ייצוגיות; יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 796-797 (מהדורה שלישית 2025).

[24] אלון קלמנט ״פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית״ משפטים מא 5, 53-53 (2011) (להלן: קלמנט פשרה והסתלקות).

[25] רע"א 3126/00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת. ניהול פרוייקטיים וכוח אדם בע"מ, נז(3) 220 בפס׳ 11 לפסק דינה של השופטת דורית ביניש (2.4.2003) "התובענות הייצוגיות הקלאסיות נועדו להתגבר על מצבים שבהם כל פרט בקבוצה סבל נזק קטן ביותר, שאלמלא התאגדות הקבוצה כולה בדרך של תובענה ייצוגית לא היו לו עניין ויכולת כספית לתבוע בגין נזקו״; ס׳ 1(1) לחוק תובענות ייצוגיות; עניין פולק- הערכאה הדיונית, לעיל ה״ש 7, בפס׳ 34-35 לפסק דינה של השופטת רות רונן.

[26] קלמנט פשרה והסתלקות, לעיל ה״ש 24, בעמ׳ 6; אלון קלמנט וקרן וינשל-מרגל "תובענות ייצוגיות בישראל- פרספקטיבה אמפירית״ משפטים מה 709, 735-737 (2016).

[27] קלמנט פשרה והסתלקות, לעיל ה״ש 24, בעמ׳ 10-12.

[28] אסף פינק ״תובענות ייצוגיות ככלי לשינוי חברתי״ מעשי משפט ו 157, 160 (2014).

[29] דנ״א 5698-11 מדינת ישראל נ׳ מוסטפה דיב מרעי דיראני בפס׳ 60 לפסק דינו של הנשיא אשר גרוניס (נבו 15.1.2015). בית המשפט העליון קבע כי משעה שהמשיב, שתביעתו בגין עינויים בידי חוקריו הוגשה בעת שהיה נתון במשמורת בישראל, עזב את הארץ ושב לפעילות בארגון טרור במדינת אויב, יש להשהות את בירור תביעתו נוכח הכלל שלפיו אין מבררים תביעת אויב בעת מלחמה. פגיעה חריגה זו בזכות הגישה לערכאות מוצדקת מטעמי ביטחון ותתבטל עם תום העימות.

[30] אהרן ברק ״הערכת הפיצויים בנזקי גוף: דין הנזיקין המצוי והרצוי״ עיוני משפט ט 243, 249-251 (1983); להשלמת הדיון בגישת הצדק המתקן העוסקת בפיצוי הניזוק והשבת המצב לקדמותו ראו ע"א 44/76 אתא חברה לטכסטיל בע"מ נ' זאב שוורץ, ל(3) 785 (5.9.1976).

[31] יששכר רוזן-צבי ״פרוצדורה ומהות: חשיבה מחודשת על קטגוריות ישנות״ משפט חברה ותרבות 45, 65-66, 72-74 (2014).

[32] רע"א 2301/01 פז חברת נפט בע"מ נ' משה רשקס, נה(4) 245, 248 (23.5.2001). בית המשפט העליון פסק כי הגם שלבית המשפט מסורה סמכות רחבה לעיצוב סדרי הדין מטעמי יעילות, אין לעשות בה שימוש מקום שהפעלתה כרוכה בפגיעה בזכות המהותית של בעל הדין להליך הוגן ולבירור עניינו בתוך פרק זמן סביר. לפיכך נקבע שבנסיבות המקרה עיקרון ההגינות גובר על שיקולי היעילות ומשכך יש להורות על ביטול פיצול הדיון שהתבקש.

[33] כמתואר מעלה בעניין פולק- הערכאה הדיונית, ה״ש 7.

[34] ס׳ 1 לחוק תובענות ייצוגיות.