מעקב פסיקה בעניין ת״צ (מחוזי ת״א) 53434-05-20 בוסקילא נ׳ הוצאת עיתון ישראל היום בע״מ (13.4.2022)

עודכן: 22 באוג׳

המעקב עוסק בהחלטת בית המשפט לדחות את בקשת הצדדים למתן פטור מתשלום חלקה השני של אגרת בית המשפט שנכללה בבקשתם להסתלקות מתוגמלת, ודן בסוגיית תשלום האגרה בתובענות ייצוגיות


ת"צ (מחוזי ת"א) 53434-05-20 בוסקילא נ' הוצאת עיתון ישראל היום בע"מ (נבו 13.4.22) (להלן: עניין ישראל היום):


בית המשפט המחוזי בתל אביב, מפי השופטת רחל ברקאי, אישר בקשה מוסכמת להסתלקות מתוגמלת מבקשה לאישור תובענה כייצוגית, וכן בקשה לדחיית תביעתו האישית של המבקש נגד המשיבה, הוצאת עיתון ישראל היום בע״מ, בעניין פרסום סמוי במסגרת כתבות והפרה לכאורה של חוק הגנת הצרכן.[1] בית המשפט דן בבקשת האישור ובבקשת ההסתלקות תוך השוואה לעניין עטיה[2] וקבע כי התיק דומה מספיק לעניין עטיה כדי לייתר את הצורך בכינון הסדר פשרה או בניהולו עד תום – שכן ניתן לאמץ באופן מוסכם ובדרך של הסתלקות את שנקבע בעניין עטיה. אמנם, בעוד שהמשיבה בעניין ישראל היום נהגה לסמן באופן מובחן את הפרסומות הסמויות בכתבותיה גם בהעדר רגולציה ברורה בנושא (כך שהמחלוקת בהליך הייתה באשר לטיב ואיכות הסימון) המשיבות בעניין עטיה לא נהגו לסמן כלל את הפרסומות הסמויות בכתבותיהן.[3] אולם נקבע כי המתווה של הסדר הפשרה בעניין עטיה תואם להוראות הדין, ועל כן, בהינתן שהסכמות הצדדים תואמות למתווה בעטייה, בקשת האישור השיגה את מטרתה.


בית המשפט אישר את כלל ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים במסגרת בקשה ההסתלקות, פרט לבקשתם לקבלת פטור מתשלום חלקה השני של אגרת בית המשפט.[4] צוין כי ככלל, בית המשפט נעדר שיקול דעת באשר למתן פטור מאגרות פרט למקומות בהם בתקנות האגרות רשום אחרת במפורש.[5] עם זאת, בנסיבות בהן ניתן פסק דין המאשר הסדר הסתלקות מתובענה ייצוגית או מבקשה לאישורה, תקנה 7א(א)(4)(ב) לתקנות האגרות, מאפשרת לפטור את המבקש מתשלום מלא או חלקי של חלקה השני של האגרה, מ"טעמים מיוחדים שירשמו". בעניינו, הצדדים טענו כי הסדר ההסתלקות הושג בטרם נערך דיון בבקשת האישור ובטרם הוגשה תשובת המשיבים וכן יישוב המחלוקת ביניהם בצורה שתורמת לחברי הקבוצה עולים כדי "טעמים מיוחדים" ומצדיקים פטור מתשלום האגרה. בית המשפט דחה טענה זו תוך שנקבע, כי אין בנסיבות העניין בכדי לבסס טעם מיוחד למתן הפטור.[6]


מעקב זה יעסוק באגרה בתובענות ייצוגיות על שני חלקיה, בתקנות האגרות ודברי ההסבר להן, התכליות שנועדו לקדם וכן פרשנות בתי המשפט המחוזיים בעניינים שונים למונח "טעמים מיוחדים" המופיע בתקנות. לבסוף, תוצג הסתירה שמתקיימת בעניין ישראל היום בנוגע להטלת האגרות וכן את הבעייתיות הרחבה יותר בנושא, המהווה לעניות דעתי, מעין "כשל שוק משפטי". עניין ישראל היום ישמש במעקב פסיקה זה כמקרה בוחן, אליו אחזור לאורך המעקב, לצורך הבנת הסוגיות והבעיות המהותיות העולות בנוגע לפטור מתשלום אגרות בתובענות ייצוגיות.


על פי הדין, סכום האגרה בתובענות ייצוגיות הועמד על 8,249₪ בבית משפט השלום ו-16,498₪ , בבית משפט המחוזי או בבית משפט לעניינים מנהליים. תשלום האגרה ישולם בשני שיעורים – תשלום ראשון בסך 3,093 ₪ (או 5,671 ₪ בהתאמה) ישולם על ידי המבקש הייצוגי עם הגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית; ותשלום שני, בגובה יתרת סכום האגרה ישולם עם סיום ההליך, בהתאם לחלופה הרלוונטית כמפורט בסעיף 7א(א) לתקנות האגרות.[7] חובת תשלום האגרה בהליכי תובענות ייצוגיות לא החלה עם ראשית עידן התובענות הייצוגיות בישראל, ואף לא עם חקיקת חוק תובענות ייצוגיות בשנת 2006. חובת תשלום האגרה הותווה בתיקון לתקנות בתי המשפט (אגרות),[8] שנעשה בשנת 2018.[9] בעניין ישראל היום, בית המשפט עמד על כך כי על פי דברי ההסבר לתיקון 2018, הטלת אגרה בגין תובענות ייצוגיות נועדה לקדם שתי תכליות; הראשונה, כיסוי חלק מעלויות ההליך המשפטי, כאשר נכתב בתזכיר לאותן התקנות כי תובענה ייצוגית היא הליך מורכב וארוך, אשר דורש, ככלל, משאבים שיפוטיים רבים. בהתאם, נקבע כי אין מקום להחרגת הליכי התובענות הייצוגיות מתשלום אגרה, בדומה לשאר ההליכים המתנהלים בבתי המשפט בהם נותרת האגרה אצל בית המשפט. השנייה, הפחתת תובענות סרק וצמצום שיעורן ביחס לכלל התובענות הייצוגיות המוגשות לבתי המשפט.[10] אוסיף ואציין בקצרה כי להבנתי יש טעם בתפיסה שהטלת אגרה תביא להפחתת תביעות סרק- זאת ככל שיקרה לפחות אחד משני המצבים הבאים: ככל שבית המשפט ידע להטיל אגרות במצבים בהם הוא מזהה תביעת סרק (ולא במצבים אחרים). בנוסף או לחילופין, ככל שהתוחלת בתביעות סרק נמוכה מאוד ("עלות מטרד"), כך שהטלת האגרות תביא לחוסר יעילות בהגשת תביעות כאלו לכתחילה.


בהמשך, בית המשפט עמד על כך כי "טעמים מיוחדים" אשר מאפשרים לבית המשפט לפטור מתשלום האגרה אינם מצב של "סתם" חיסכון בזמן ומשאבים שיפוטיים וסיום ההליך בצורה קצרה ופשוטה, ואף לא מצב שמוכח שהתובענה הסבה תועלת לקבוצה ואין מדובר בתובענת סרק.[11] "טעמים מיוחדים", הסביר בית המשפט, כשמם כן הם, שמורים לנסיבות יוצאות דופן, כגון שאלה תקדימית שהגיעה לפתחו של בית המשפט ולא דנו בה קודם,[12] או למשל, מצב בו נכון להסיט את האגרה לכתפי הנתבעת אלא שמדובר ברשות ציבורית המצויה בקשיים, והעמסת עלויות עליה עלולה דווקא לפגוע בציבור.[13]


לדעתי, קריאה ביקורתית של עניין ישראל היום, בראי התכליות שעומדות בבסיס תיקון 2018 ומסמכי הרקע לגיבושו, עשויה להביא למסקנה שונה- ככל שהטלת האגרות תכליתן כיסוי עלויות של הליך ארוך ומסובך וההשקעה של משאבים שיפוטיים רבים יחד עם מניעת תובענות סרק ללא תועלת לקבוצה, כך מתבקש שלא להטיל אגרות מקום שבו שתי התכליות האלו אינן מתקיימות גם יחד. בפשטות מתמטית- אם משתמשים בא' על מנת להשיג את ב', אזי- במצב שבו ב' אינו מתקיים, אין כל צורך להשתמש בא'. אם כן, הכרעת בית המשפט הנכבד מבטאת חוסר הלימה וחשש לפגיעה בתכלית החוק- נדמה כי במקרה זה, הטלת האגרות אינה הולמת את התכלית שלשמה הן הותקנו לכתחילה. חשש זה הועלה גם על ידי חברי הייעוץ המשפטי של וועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת ערב קבלת התיקון, אשר התריעו מפניו.[14]


לצד האמור, העלו חברי הייעוץ המשפטי של הוועדה פתרונות חלופיים למיתון הפגיעה בתכליות תיקון 2018.[15] פתרון ראשון ואינטואיטיבי הוא הטלת הוצאות משפט על המבקש. כך, במקום ליצור חסם לעצם הגשת התובענה הייצוגית בדמות של אגרה גבוהה, הדרך הישירה להתמודד עם הליכי סרק, ככל שישנם, היא באמצעות הוצאות משפט.[16] ככל שבית המשפט יגיע למסקנה שמדובר בהליך סרק, שומה עליו להשית על התובע הוצאות משפט ריאליות לטובת המשיב, למעט נסיבות בהן קיימים טעמים מיוחדים שמצדיקים לא לפסוק הוצאות. פתרון נוסף שהוצע הוא תשלום אגרות דיפרנציאלי: הטלת אגרות במודל דיפרנציאלי, בדומה למודל שקיים בתביעות לנזקי גוף.[17] לפי מודל זה, עם הגשת התובענה משולם חלק קטן של האגרה, ותשלום יתרת האגרה ייקבע בהתאם להתפתחות ההליך, ולשאלה האם היה בו ממש. כך למשל ראוי להבחין, לעניין האגרה, בין נסיבות בהן נקבע כי ככלל אין עילה, לבין מצב שבו נקבע כי הנתבעת תיקנה את התנהגותה. בנוסף עלו פתרונות משלימים כמו החזר אגרה כאשר ההליך השיג את מטרתו וכן פיקוח על כל הפתרונות הללו באמצעות הטלת חובת דיווח לוועדה.[18] לדעתי, על אף שבסופו של יום, תיקון 2018 עבר כלשונו, יש לפרש וליישם אותו בראי התכליות שעמדו ביסודו.


יש לציין כי אין בסוגיית האגרות הלכה מחייבת מפי בית המשפט העליון. במצב דברים זה, קיים חוסר וודאות לגבי הנסיבות בהן יינתן פטור מתשלום האגרה, ועולה חשש לקיומן של הכרעות שונות וסותרות בבתי משפט מחוזיים בתובענות ייצוגיות בעניין. על כך יש להוסיף, כי קיים סיכוי קלוש לקבל הכרעה מסודרת מפי בית המשפט העליון בסוגיה לאור מספר סיבות: ראשית, לאף צד בהליך הייצוגי לא משתלם לערער על הכרעה של בית המשפט המחוזי בנושא תשלום חלקה השני של האגרה בלבד- שכן מדובר בסכום יחסית נמוך (אלפי שקלים בודדים).[19] שנית, יחלפו כמה שנים עד לקבלת ההכרעה ואף צד אינו מעוניין להתעסק בכך.[20] שלישית, בית המשפט העליון במרבית המקרים, במיוחד בעניינים שנתפסים טכניים, אינו משנה מקביעות הערכאה דלמטה- וגם אם יערערו הסיכוי לקבלת פסק דין מפורט וממצה, השופך אור על סוגיית פטור מאגרה בתובענות ייצוגיות הוא נמוך.[21] אם כן, מדובר במעין "כשל שוק משפטי", שכן כל הצדדים (תובעים ונתבעים גם יחד) היו ודאי נהנים מהלכה חלוטה בנושא והגברת הוודאות בנוגע לפטור מתשלום האגרות, אולם, לאף צד פרטני לא משתלם לספוג את העלויות בניסיון לרדוף אחר אותה הלכה.


חשוב להדגיש כי האגרות מוטלות במטרה לכסות את העלויות הגבוהות הנובעות מההליך הייצוגי, שכלל הוא ארוך, מסובך וכולל דיונים רבים, מה שדורש השקעת משאבים שיפוטיים משמעותיים, וכן כדי להרתיע מתביעות סרק. לעומת זאת, במצב בו ההליך היה קצר וממצה, לא דרש השקעת משאבים שיפוטיים רבים וכן הוכח כי הוא הניב תועלת אמיתית לקבוצה- לרוב לא יינתן פטור מאגרה, כלומר כאשר המטרה בהטלת אגרה מלכתחילה אינה קיימת- האגרה עדיין מוטלת. בנוסף טענתי שחוסר הוודאות אינו מקרי, זאת באמצעות המשגה של החוסר בהלכה מחייבת ככשל שוק משפטי. במילים אחרות, מכיוון שערעור לבית המשפט העליון הוא הליך יקר מבחינת זמן ומשאבים וכן מדובר באגרות בסכומים יחסית נמוכים, לאף צד אין די תמריצים להשקיע ולנסות לקבל הלכה מבית המשפט העליון ולהסדיר את הנושא, אחת ולתמיד. טענה זו ודאי תקפה גם לגבי תחומי משפט רבים נוספים, בהם קיים חוסר ודאות וחוסר אחידות בנוגע לפרשנות חקיקה כפי שהיא ניתנת מפי בתי משפט מחוזיים. אולם, לא כדאי לצדדים לערער לבית המשפט העליון בניסיון לקבל הלכה ברורה, כיוון שהעלות גבוהה מידי (מבחינת כסף ומבחינת זמן וסיכון) בעוד שהתועלת- אם תתקבל מהלכה כזו, מתחלקת על פני כל השוק המשפטי.[22]


לסיכום, במעקב פסיקה זה הצגתי את הבעייתיות וחוסר הוודאות ברמה הרוחבית בנוגע לאגרות בית המשפט בתובענות ייצוגיות. השתמשתי בעניין ישראל היום כמקרה בוחן המדגים את חוסר ההתאמה בין התכליות שהטלת האגרות נועדה לקדם לבין התנאים למתן פטור מאגרה, שבאופן פרדוקסלי פעמים רבות אינם מהווים את צידו השני של המטבע, ולכאורה אינם מאפשרים לקבל פטור מקום שבו אותן התכליות אינן מקודמות.


לבסוף, אציין כי בעניין ישראל היום הצדדים הסכימו כי המשיבה תישא בחלקה השני של האגרה, ואף תשפה את המבקש על חלקה הראשון, מה שאושר ע"י השופט בסופו של דבר.[23] קביעה זו אמנם מגבירה את הצדק במקרה הפרטני, אך הבעיות והסתירות הרחבות שעלו ממעקב זה, בעינן עומדות.


[1] חוק הגנת הצרכן, התשמ"א- 1981. [2] עניין ישראל היום, לעיל ה"ש 1, בפס' 17. [3] עניין ישראל היום, לעיל ה"ש 1, בפס' 14. [4] עניין ישראל היום, לעיל ה"ש 1, בפס' 19. [5] שם; תקנה 2 לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרות); רע"א 3640/15 ISRAEL BIO- ENGINEERING PROJECT נ' מדינת ישראל - היועץ המשפטי לממשלה, פס' 4 (נבו 12.10.2015) (להלן: עניין BIO). [6] עניין ישראל היום, לעיל ה"ש 1, בפס' 20. [7] תקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007. [8] שם, בה"ש 5. [9] עניין ישראל היום, לעיל ה״ש 1, בפס' 19; תקנות בתי המשפט (אגרות) (תיקון) התשע"ח-2018. [10] תזכיר תקנות בתי המשפט (אגרות) (תובענה יצוגית), התשע"ז- 2017. [11] עניין ישראל היום, לעיל ה"ש 7. [12] עניין ישראל היום, לעיל ה״ש 1, בפס' 19; ת"צ (מחוזי ת"א) 33268-09-19 טישלר נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פס' 18 (נבו 08.06.2021) (להלן: עניין דיסקונט); ת"צ (מחוזי ת"א) 15112-08-18 בשן נ' חברת דואר ישראל בע"מ, פס' 57-56 (נבו 03.08.2020) (להלן: עניין דואר ישראל). [13] עניין ישראל היום, לעיל ה״ש 1, בפס' 19; ת"צ (מינהליים חי') 40588-08-18 זייד נ' עיריית אום אל פחם, פס' 20 (נבו 02.08.2020) (להלן: עניין זייד). [14] מסמך ייעוץ משפטי לחברי וועדת חוקה, חוק ומשפט לגבי תקנות בתי המשפט (אגרות) (תיקון), התשע"ז-2017. (להלן: תיקון 2018). [15] שם, בעמ' 3 ס' (3). [16] שם, בעמ' 3. [17] שם, בעמ' 4-3. [18] שם, בעמ' 4 ס' (4), 5 ס' (5). [19] ראו לעיל ה"ש 5 בנוגע לתקנות ס' 4א ו-4ב לתקנות האגרות מפרטים את סכומי האגרות בתביעה לבית משפט שלום, ס' 11א ו- 11ב לתקנות האגרות מפרטים את סכומי האגרות בתביעה לבית משפט מחוזי. [20] הקורא יכול לקבל תחושה של הזמן שלוקח הליך שיפוטי ע"י מעבר על ה"ש, ניתן לראות פער של מספר שנים מזמן הגשת התובענה ועד קבלת פסק דין סופי. [21] אלישע גוטווין, "על הדירות הפסיקה" הפורום הישראלי למשפט וחירות (13.12.21) https://lawforum.org.il/gootwine-reproducibility/. [22] בעצם מדובר ביישום מסגרת תיאורטית מתורת המשחקים על העולם המשפטי- מתקיים מצב בו שווי המשקל בשוק המשפטי הוא השקעת חסר בקבלת הלכות מבית המשפט העליון- שהרי לצד המסוים כשחקן פרטי לא יעיל להשקיע כשהוא רואה את הסיכויים והסיכונים. את העלויות של הזמן והסיכונים הוא נושא לבדו בעוד את בתועלות כלל השוק מתחלק. [23] עניין ישראל היום, לעיל ה״ש 1, בפס' 20.

10 צפיות0 תגובות