top of page

שיקולים ייחודיים להליך התובענה הייצוגית – החלטת אישור בקשה לתיקון כתב טענות

נייר העמדה סוקר את השיקולים הייחודים הנשקלים בהליך הייצוגי בעת בחינת בקשה לתיקון בקשה לאישור תובענה ייצוגית. על רקע זאת, אדון בשיקולים לאישור בקשת תיקון שנשקלו בעניין דומיקאר בבית המשפט המחוזי.



בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מפי השופטת יעל מושקוביץ אישר בקשה לתיקון בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהוגשה בהליך בן נר נ׳ דומיקאר (להלן: עניין דומיקאר).[1] בבקשת האישור נטען שהמשיבה (חברה להשכרת רכבים), גבתה מלקוחות שנסעו ברכב מושכר בכביש אגרה, תשלום גבוה מששילמה למפעילת הכביש, תוך שהסתירה מהם את זכותם לשלם ישירות למפעילה.[2] המשיבה הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענה שהמבקשת לא התקשרה עימה באופן עצמאי ולכן לטענתה לא הייתה קיימת לה עילת תביעה אישית לפי סעיף 4(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות.[3] כתגובה לבקשת הסילוק הגישה המבקשת בקשה לתיקון בקשת האישור, בה ביקשה לצרף מבקש נוסף. בית המשפט המחוזי אישר את בקשת התיקון וציין שעיקר הכרעתו נסוב על העובדה שמדובר בשלב מקדמי להליך. לפי בית המשפט, לא התקיים דיון בבקשת האישור גופה והמשיבה טרם השיבה לבקשת האישור, כך שהתיקון לא הכביד עליה. בית המשפט נתן דעתו לטענות המשיבה לפיהן מלכתחילה הוגשה בקשת האישור באופן חפוז ומבלי שנערכו מלוא הבדיקות הדרושות. לפי המשיבה, רק בעקבות בקשת הסילוק ערכה המבקשת ״מקצה שיפורים״ בדמות בקשת התיקון וצירוף המבקש הנוסף. בהתייחס לכך נקבע שלמרות שייתכן שבדיקה קפדנית יותר מלכתחילה הייתה מביאה להגשת בקשת האישור באופן שונה, אין בכך בכדי לשלול את התיקון המבוקש, אפילו אם ללא התיקון היה מקום לאשר סילוק על הסף.[4]

 

בבר״ם אינסלר נ' המועצה האיזורית עמק חפר,[5] כב׳ השופט (כתוארו אז) ע׳ פוגלמן קבע בפסק דינו שהשיקולים לאישור בקשה לתיקון בקשה לאישור תובענה ייצוגית, שונים מאלה המנחים את בתי המשפט בבקשות לתיקון כתבי טענות בהליכים שאינם ייצוגיים. בית המשפט העליון קבע שיינתן משקל למאפייניו הייחודיים של הליך התובענה הייצוגית, ביניהם האינטרס הציבורי הרחב בניהול תובענות ייצוגיות ראויות, כמו גם הצורך לפרוש במועד הגשת בקשת האישור את התשתית העובדתית, המשפטית והראייתית כולה. עם זאת, נקבע שיש לאזן בין שיקולים אלו לבין החשש מהענקת תמריץ להגשת תובענות ייצוגיות בחופזה ובלא לערוך בירור מעמיק קודם להגשתן, שיתבררו בהמשך כתובענות סרק. בית המשפט העליון הציג ארבעה שיקולים מרכזיים להליך הייצוגי: (1) האם נדרש התיקון לבירור המחלוקת; (2) איחור בהעלאות הטענות – סיבת האיחור ומידתו; (3) האם התיקון עלול לפגוע בבעל הדין היריב ו-(4) האם בקשת התיקון הוגשה בחוסר תום לב. לעניין תום הלב, בית המשפט הדגיש שהמבקש נדרש מלכתחילה לבסס את בקשת האישור על בדיקה יסודית ומעמיקה של התשתית העובדתית והמשפטית הנדרשות לבירור התובענה.[6] בעניין רוטמן נ' פלאפון חידד בית המשפט המחוזי בתל אביב את שיקול תום הלב שנקבע באינסלר.[7] בית המשפט הבחין בין ״בקשות שרדידותן עובדתית״ לבין ״בקשות שרדידותן משפטית״. בעוד שרדידות עובדתית תנבע בדרך כלל מפערי מידע אינהרנטיים, רדידות משפטית תנבע בדרך כלל מהתרשלות, זלזול או חיפזון, הנובעים מרצון המבקשים להיות הראשונים שמגישים את הבקשה. כך, נראה שחוסר תום הלב שמאפיין בקשה רדודה מבחינה משפטית חמור יותר מחוסר תום הלב שמאפיין בקשה רדודה מבחינה עובדתית.[8] יש לציין שהחשש מהגשת בקשות אישור באופן חפוז, למרות רדידותן המשפטית, ייחודי להליך הייצוגי, כיוון שבהליכים ״רגילים״ לתובע אין אינטרס להגיש תביעה במהירות, מפני שעילת התביעה ייחודית לו והוא לא חושש שתובע אחר יקדים אותו.

בהקשר זה יש להתייחס לסעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות, [9]המסדיר את המצב בו הוגשו מספר הליכים ייצוגיים המעוררים סוגיה דומה. כפי שקבע כב׳ השופט ע׳ גרוסקופף בפסק דינו בעניין ליכטנשטיין, הכלל שנתגבש בפסיקה הוא מתן עדיפות להליך הייצוגי הראשון בזמן.[10] בעקבות מצב דברים זה, נוצרת מעין ״תחרות תביעות״ המתמרצת תובעים להיות הראשונים להגיש את תביעתם, בכל מחיר.

 

אם כך, נראה ששיקול תום הלב בו נעשה שימוש בהלכת אינסלר, מנחה את בית המשפט לבחון האם הפגם בבקשת האישור נובע מ״תחרות התביעות״ ומתמריץ התובעים להיות הראשונים שמגישים את תביעתם, או שמא מפערי המידע האינהרנטיים בהליך הייצוגי. מטרת בחינה זו היא מניעת תמריץ להגשת בקשות בעלות תשתית משפטית לקויה. בהתייחס לכך מציין המלומד קלמנט שהלכת אינסלר מאירה את חשיבותם של פערי המידע הקיימים בהליך הייצוגי. לדבריו, ככל שפערי המידע בין הצדדים להליך גדולים יותר, כך מוצדק לאפשר תיקון בקשת אישור. מנגד, במקרים בהם אין פערי מידע בין הצדדים, אין מקום להקל על תובע המבקש לתקן את תביעתו כיוון שהדבר יוביל לריבוי תובענות סרק, שיוגשו ללא בירור עובדתי מעמיק.[11] 

 

עניין דומיקאר עולה בגדר המקרים בהם בקשת התיקון לא נבעה ממידע חדש שהתגלה למבקשת, כאשר בית המשפט מכיר בכך שייתכן שבקשת האישור המקורית הוגשה מבלי שנערכו מלוא הבדיקות הדרושות, ושבדיקתן מלכתחילה עשויה הייתה לייתר את בקשת התיקון.[12] לפי קלמנט, אישור בקשות תיקון רדודות משפטית, המוגשות בחיפזון אך בשל רצון המגישה להיות המבקשת הראשונה, עלול לעודד הגשת בקשות סרק בהליך הייצוגי. למרות זאת, ביהמ״ש קבע שאין בהתנהגות המבקשת כדי לשלול את בקשת התיקון. בעיני, נראה שקיימת אפשרות סבירה שהמבקשת התנהלה בחוסר תו״ל, לאור ההגשה החפוזה של בקשת האישור ללא קיומו של תובע בעל עילת תביעה אישית. לפיכך, לדעתי נדרש היה לכל הפחות לקיים דיון מהותי בשאלת תום לב המבקשים כבר בעת בחינת בקשת התיקון. דחיית הדיון באופן אוטומטי לשלב בקשת האישור אינה לוקחת בחשבון קיומו של חשש ממשי שמבקשים חסרי תום לב אינם בעלי יכולת לייצג כראוי את אינטרס חברי הקבוצה.

בנוסף וכמצוין לעיל, הלכת אינסלר מדגישה את החשיבות של שקילת תום לב המבקש ככלי למניעת תמריץ להגשת בקשות סרק, במטרה לשמור על יעילות מכשיר התובענות הייצוגיות ועל האינטרס הציבורי הרחב עליו מגן החוק. במקרה דומיקאר, הפגם בבקשה לא נובע מפער מידע בין הצדדים אלא מהתנהלות חפוזה של המשיבה, דבר הראוי להישקל כטעם נגד אישור בקשת התיקון.

לסיכום, נראה שבעניין דומיקאר אושרה בקשת התיקון מכיוון שבית המשפט ייחס את מרבית המשקל לאינטרס הציבורי. בהתייחס לכך, בעניין רובינשטיין נ׳ שופרסל ציין בית המשפט שכאשר מדובר בתובענה ייצוגית, האינטרס שניצב בפניו אינו רק זה של חברי הקבוצה, אלא גם זה של כלל הציבור בבירור המחלוקת.[13] ייתכן שבית המשפט העדיף לייחס משקל קטן יותר לתמריץ שעלול להיווצר להגשת תובענות סרק, בכדי להגשים את המטרות הכלליות של החוק, בדגש על אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו.

 

אפשרות נוספת היא שבית המשפט ייחס חשיבות פחותה לעניין העילה האישית וקיומו של המבקש, והעדיף שלא לסלק את התביעה על הסף, זאת לאור קיומה של עילת תביעה לחברי הקבוצה. בית המשפט נקט בגישה דומה בעבר, ובעניין מינוריטי-קפיטל אף הטילה כב׳ השופטת ר׳ רונן ספק בחשיבות קיומו של מבקש "בשר ודם" שהוא בעל עילת תביעה אישית, לאור החשש שלמרות היעדר עילת המבקש – קיימת עילה לחברי הקבוצה.[14] גם במסגרת דו"ח הצוות הבין-משרדי לבחינת ההסדרים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות, הוטלה בספק חשיבותו של התובע המייצג וחשיבות עילת התביעה האישית. בדוח צוין בין היתר כי במקרים רבים התובע המייצג אינו מעורב בהליך ולעיתים עילתו נוצרת באופן מלאכותי לצורך הגשת התביעה.[15] 


[2] שם, בפס׳ 1.

[4] עניין דומיקאר, לעיל ה"ש 1, בפס׳ 64 לפסק דינה של השופטת יעל מושקוביץ.

[5] בר"ם 4303/12 אינסלר נ' המועצה האיזורית עמק חפר, בפס׳ 20 לפסק דינו של כב׳ השופט (כתוארו אז) ע׳ פוגלמן (נבו 22.11.2012) (להלן: הלכת אינסלר).

[6] הלכת אינסלר, לעיל ה״ש 5, בפס׳ 19 לפסק דינו של כב׳ השופט (כתוארו אז) ע׳ פוגלמן.

[8] שם, בפס׳ 10 לפסק דינו של השופט יצחק ענבר (נבו 6.2.2013).

[10] ע"א 6204-22 ליכטנשטיין נ׳ שידורי קשת בע״מ, בפס׳ 12 לפסק דינו של כב׳ השופט ע׳ גרוסקופף (נבו 26.2.2023).

[11] אלון קלמנט ״תיקון בקשת אישור תובענה כייצוגית – שאלה של פערי מידע״ ניוזלטר בנושא תובענות ייצוגיות- המרכז הבינתחומי, הרצליה גיליון מס׳ 5, 2013.

[12] עניין דומיקאר, לעיל ה״ש 1, בפס׳ 64 לפסק דינה של השופטת יעל מושקוביץ.

[13] ת"צ (מחוזי ת"א) 23975-08-19 רובינשטיין נ' שופרסל בע"מ (נבו 14.2.2023)‏‏, בפס׳ 68 לפסק דינו של השופט דורון חסדאי.

38 צפיותתגובה 1

1 Comment


מאמר חשוב ואינפורמטיבי.

Like
bottom of page