שכר טרחה וגמול בהסדרה עתידית

עודכן ב: יונ 15

הסדרה עתידית היא חלק מהותי מעולם התובענות הייצוגיות. יש לקבוע כללים לקביעת שכר טרחה וגמול במקרים בהם הסדר פשרה משיג הסדרה עתידית כסעד עיקרי


אין חולק בין כל העוסקים בדבר כי הסדרה עתידית שהושגה במסגרת תובענה ייצוגית הינה תרומה חשובה ואחד מיתרונותיו הבולטים של ההליך ייצוגי לחברי הקבוצה ולציבור בכלל. עם זאת, כאשר הסדר פשרה משיג הסדרה עתידית בלבד או הסדרה כסעד עיקרי (וסכום הפיצוי נמוך באופן יחסי), שכה"ט והגמול אינם מקבלים לרוב את המשקל הראוי בבואו של בית המשפט לפסוק לטובת יוזם ההליך ובא כוחו.


מעט לפני תום כהונתו הקים שר המשפטים לשעבר אבי ניסנקורן צוות בין משרדי לבחינת ההסדרים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006. לאור הקמת הצוות הבין משרדי, אשר צריך לבחון גם את ההסדרים בדבר שכר הטרחה והגמול הקבועים בחוק והאם הם מתמרצים נכונה את עורכי הדין והתובעים,[1] עולה עוד יותר החשיבות לדון בנושא זה ולהציע כללים ברורים גם ביחס להסדרי פשרה שעיקרם הסדרה עתידית של כשל ו/או פגם בהתנהלות הגוף הנתבע.


על רקע זה יצוין כי לאחרונה ניתנו מספר פסקי דין המאשרים הסדרי פשרה אשר כללו בעיקרם הסדרה עתידית. פסקי הדין דנו בקריטריונים לקביעת שכר טרחה וגמול, אך נראה כי למרות שעניין ההסדרה העתידית היה חשוב לצורך אישור הפשרה והציג הסדרה אמיתית ואותנטית עבור חברי הקבוצה, זכה הנושא לאמירות אגב בלבד. לא נבחנו כלים שונים לצורך אומדן שווי ההסדרה העתידית המשמעותית ולבסוף נפסק הגמול לשכר הטרחה בהתבסס בעיקרו על הפיצוי ביחס לעבר.[2]


פסה"ד בעניין רייכרט[3] עשה סדר וקבע כללי יסוד בכל הנוגע לפסיקת שכ"ט וגמול ובהמשך אף חודדו הדברים ולובנו ע"י ביהמ"ש העליון, יחד עם זאת במקרים שבהם הסכם הפשרה מתייחס בעיקר לתרומה עתידית אין בפני בתי המשפט כללים ברורים לפסיקת גמול ושכ"ט ובכל מקרה, כאמור היא אינה זוכה למשקל הולם.


לא אחת נאמר כי המנוע של תובענה ייצוגית הוא התמריץ הכלכלי. לטעמי, מקור הבעיה בפסיקת גמול ושכה"ט במקרה שבו הושגה הסדרה עתידית לחברי הקבוצה, הוא בין השאר ביכולת להעריך, לכמת ולקבוע את שווי התרומה ושווי ההטבה העתידית שהושגו בהליך לטובת חברי הקבוצה.


כב' סגן הנשיא (בתוארו אז), א' רובינשטיין קבע בעבר מתווה לפסיקת שכר הטרחה במקרה של הסדרה עתידית מול רשות אשר נתנה הודעת חדילה.[4] לשיטתו, שווי ההטבה העתידית תחושב בזיקה לתקופה בת 24 חודשים לצורך חישוב שכר טרחה וגמול וזאת רק אם הגשת התביעה היא זו שתרמה לתיקון ולחדילה. גישה זו של כבוד סגן הנשיא לא שונתה בדיון הנוסף שהתקיים בתיק, יחד עם זאת קשה לומר כי גישה זו והשיטה שהוצעה בכל הנוגע לפסיקת שכה"ט וגמול, אומצה כמתווה ברור ומקובל וכי היא מקבלת ביטוי הלכה למעשה.


גישה דומה ניתן לראות בתובענות ייצוגיות מתחום דיני העבודה. נזכיר כי בתחום דיני העבודה, לא ניתן להגיש תביעה של עובד אשר חל עליו הסכם קיבוצי. למרות זאת, הוגשו תביעות גם בתחומים אלו כאשר נטען שעל אף שקיים הסכם קיבוצי או וועד עובדים אשר אמור לטפל בנושא, ההסכם אינו מיושם ו/או הוועד אינו ממלא את תפקידו. כב' השופטת דפנה ברק-ארז קבעה שכאשר מוגשת תובענה ייצוגית אשר בזכותה "מתעורר" וועד העובדים ופועל לתיקון העוול, המבקש ועורך דינו יהיו זכאים לגמול ושכר טרחה.[5]


לדעת כותב רשימה זו, יש לאמץ גישה זו אשר נקודת המוצא בבסיסה הינה בקשות אישור המשיגות הסדרים עתידיים אשר באופן מלא ואותנטי מביאים לכדי הטבה ממשית ולהסדרה לחברי הקבוצה. אין ספק כי גם במקרים של תובענות ייצוגיות ראויות שבהם הפיצוי כספי לחברי הקבוצה אינו העיקר או אף לא קיים כלל ועיקר, עדיין נכון וראוי לתגמל את התובע המייצג ואת עורך הדין אשר פעלו באופן מהיר ויעיל להסדרת העוול ותיקון המחדל בעודו באיבו. אחת הדוגמאות לכך הינה במקרה של זיהוי מוקדם של תופעה פסולה מצד חברה/רשות, שבשל זיהוי התופעה בשלביה המוקדמים לא נוצרו נזקים גבוהים ועל כן ההסדר אליו יגיעו הצדדים יכלול בעיקר הסדרה עתידית.


על כן, יש לקבוע בנושא כללים ברורים, ככל הניתן, ורצוי אף לעגנם בהוראות הדין. ללא כללים, בתי המשפט יידרשו להמשיך ולהקדיש זמן רב לשמיעת התנגדויות חוזרות ונשנות מטעם היועמ"ש ובעיקר לחוסר אחידות בפסיקה על כל הנובע ומשתמע מכך. בקביעת כללים תושג וודאות, מהירות ויעילות והדבר יעודד הסדרה של נושאים הראויים לתיקון גם כאשר מדובר בעיקר בהסדרה צופה פני עתיד.


כאמור, אין חולק כי הסדרה עתידית היא חלק מהותי מעולם התובענות הייצוגיות, ובהינתן שהגשת התביעה היא שהביאה לאותה תרומה וכי מדובר בתרומה ממשית (ולא ערטילאית) אלא כזו המביאה עמה הטבה של ממש לחברי הקבוצה בעתיד, יש לתרגם הטבה זו לשווי כספי ולשכ"ט ולגמול הולם. תיקון חקיקה וקביעת קריטריונים אשר יתווה מסלול ברור יכול להיות פתרון ראוי שיחסוך זמן שיפוטי יקר.


הבסיס כבר מצוי בסעיפים 22 ו-23 לחוק המקנים לבתי המשפט אמות מידה בנושא. עם זאת יש ליצוק תוכן להוראות הנ"ל. למשל וכעולה מסעיף 22(ב) לחוק, התכליות החשובות אשר ראה המחוקק לנגד עיניו הן התועלת לחברי הקבוצה, מידת החשיבות הציבורית, האם ניהול ההליך היה יעיל וראוי, ובנוסף ישנה התחשבות גם בגובה הסעד שנפסק לעומת הסעד שנתבע. במקרה בו אין פיצוי כספי או שפיצוי זה הוא הסעד המשני להסדרה עתידית אך התכליות שרצה המחוקק לקדם מתגשמות (ההליך היה בעל חשיבות ציבורית, נוהל באופן ראוי וביעילות והביא תועלת לחברי הקבוצה), ראוי להתייחס לכך, ואף לקבוע כלל נוסף, ייחודי, לפיו יכריע ביהמ"ש בהסדרים מסוג זה.


לטעמי בתביעות שההסדרה מנעה חיובים ו/או נזקים כספיים הניתנים לאומדן וכימות, ניתן בין השאר להסתייע בשיטת האחוזים שנקבעה בעניין רייכרט. על הצדדים להציג בפני בית המשפט במסגרת הפשרה, אומדן של שוויה הכלכלי של ההטבה העתידית עבור שלוש שנים קדימה. מתוך שווי זה יגזור בית המשפט את האחוז הרלוונטי. ביתר ההסדרים שבהם קיים קושי חישובי אריתמטי, יש לקבוע כאמור מפתח אחיד אשר מתגמל באופן ראוי את יוזמי התיקון. מדובר באיזון המתגמל את יוזם ההליך ובד בבד מהווה תמריץ ראוי וחשוב להליך הייצוגי ומעודד יוזמות דומות והשגת מדיניות רצויה.


ציטוט מוצע: ארנון גרפי "שכר טרחה וגמול בהסדרה עתידית" בלוג תוב(ע)נות ייצוגיות (12.6.2021) www.classaction.sites.tau.ac.il.

[1] ראו את הנושאים כפי שפורטו בקול הקורא. [2] ראו למשל את פסקי הדין הבאים: ת"צ (מחוזי ת"א) 11051-12-15 יורם קוחול נ' שופמיינד בע"מ (נבו 23.04.2020), אשר אישר הסדר פשרה שכלל בעיקרו הסדרה עתידית בתחום חדש יחסית של טיפול בפסולת אלקטרונית יחסית של טיפול בפסולת אלקטרונית; ת"צ (מחוזי חי') 12030-01-19 חיים מולרסקי נ' אי בר מים בע"מ (נבו 15.10.2020), שם עיקר ההסדר כלל שדרוג תשתית הדיוור ללקוחות המשיבה. [3] ע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' דן רייכרט, סה(2) 681 (2012) (להלן: עניין רייכרט). [4] עע"מ 2978/13 מי הגליל -תאגיד והביוב האזורי בע"מ נ' יוסף אחמד יונס (נבו 23.07.2015). [5] בג"ץ 1893/11 הארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה (נבו 30.08.2015).

193 צפיות0 תגובות