בעיית יישום סעיף 7 לחוק ההתיישנות בהליך הייצוגי
- רימה דאוד
- 4 בינו׳
- זמן קריאה 7 דקות
נייר עמדה זה בוחן את הקושי ביישומו של חריג ההטעיה שבסעיף 7 לחוק ההתיישנות (להלן: החוק) במסגרת הליך הייצוגי, על רקע פס"ד בעניין ע"א 2272-02-25 אריק יולדה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ,[1] הנייר טוען כי דרישת קש"ס סובייקטיבי בסעיף 7 לחוק כמעט מסכלת את יישומו ולכן במקרים של הטעיה אחידה יש לאמץ מבחן אובייקטיבי מותאם להליך הייצוגי ששומר על הרציונל שבבסיס הסעיף.
ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי שאישר את ניהולה של תובענה ייצוגית נגד חברת מגדל בטענה לתשלום פיצוי חסר למבוטחי פוליסת "ביטוח ניתוח בינלאומי". לפי הפוליסה, מבוטח שביצע ניתוח בבית חולים פרטי ומומן בידי קופת החולים, זכאי למחצית מהשווי של טופס 17, המשקפת את "חלק מהחיסכון" של מגדל. התובע המייצג טען כי בפועל מגדל מחשבת את הפיצוי לפי מחירון משרד הבריאות, ולא לפי מחצית מהעלות האמיתית ששולמה עבור הניתוח. לשיטתו, יש להרחיב את הקבוצה ביחס לעבר, משום שמגדל ידעה את אופן החישוב הנכון אך לא גילתה זאת למבוטחיה, והטעיתה זו משעה את מרוץ ההתיישנות לפי ס' 7 לחוק ההתיישנות. המחוזי קבע כי ייתכן שנוצרה הטעיה, אך הדגיש כי החלת חריג ההטעיה מחייבת בירור פרטני, למעט מקרים חריגים שהממצא העובדתי אחיד ופשוט ליישום.[2] לפי כך, אין להרחיב את הקבוצה ביחס לעבר. בערעור לעליון חזר התובע המייצג על טענתו, וציין כי קיים קושי עקרוני בכך, שהתובענה אושרה בעילה של הפרת חובת גילוי כלפי כל המבוטחים, אך במקביל נקבע כי טענת ההטעיה לפי ס' 7 דורשת בירור אינדיבידואלי.[3] הערעור נדחה ונקבע כי אין מקום להניח שס' 7 חל באופן קבוצתי בכל מקרה שבו מאושרת עילת תביעה של אי-גילוי, גישה זו תביא לעקיפה מעשית של דיני ההתיישנות וזו תוצאה שאינה מתקבלת על הדעת.[4]
פס"ד זה ממחיש את המתח העמוק בתובענות ייצוגיות: מצד אחד ההליך הייצוגי מהווה כלי חיוני למימוש זכויות,[5] מצד שני חריג ההטעיה שבס' 7 לחוק דורש בירור פרטני של נסיבות הידיעה של כל תובע -מי הוטעה, כיצד, ומתי יכול היה לעמוד על העובדות המהותיות לעילתו.[6] דרישה זו פועלת לכאורה בניגוד לעיקרון הבסיסי של התובענה הייצוגית, המבקשת לברר שאלות מהותיות משותפות לקבוצה בדרך יעילה.[7] המתח בולט במיוחד במקרה דנן: אף שהתובענה אושרה בעילה הדומה במאפייניה העובדתיים לטענת הטעיה בית המשפט קבע שאין להחיל החריג כך שזה יהווה עקיפה מעשית של דיני ההתיישנות. מכאן עולה השאלה המהותית: אם אפילו במצב שבו עצם עילת התביעה מבוססת על אי-גילוי רוחבי ושיטתי לא ניתן להכיר בחריג ההטעיה במישור קבוצתי, האם בכלל קיימת אפשרות ממשית להעלות טענות מכוח ס' 7 בהליך ייצוגי?
לעילת הטעיה של ס' 7 לחוק ארבע יסודות: הטעיה ביודעין, קשר סיבתי בין ההטעיה להימנעות התובע מהגשת התובענה, ההטעיה מהנתבע או מי מטעמו.[8] דרישת מודעות הנתבע להטעיה משמשת מנגנון סינון המונע מהחלה אוטומטית של ס' 7 לחוק בכל מקרה של הפרת חובת גילוי, שכן ההפרה יכולה להתבצע בתום לב אך ברשלנות.[9] מבין אלה, יסוד הקשר הסיבתי הוא הבעייתי ביותר לצורך יישום ס' 7 בהליכים ייצוגיים, יסוד זה מעורר שאלה בדבר אופי הנטל שראוי להטיל על התובע לברר את העובדות שהוסתרו ממנו במקרה של הטעיה[10] - האם גילוי בפועל על ידי התובע יביא לפתיחתו של מרוץ ההתיישנות (קש"ס סובייקטיבי), או שהמרוץ יפתח מתי שהתובע היה צריך לדעת את העובדות (קש"ס אובייקטיבי).[11] שאלה זו עוררה מחלוקת בין השופטים בפסק דין אילני נ' ברוך (להלן: עניין אילני),[12] שבו נדונה האפשרות להחלת דרישת קשר סיבתי אובייקטיבי, בנסיבות בהן האמצעי הפסול אינו עולה כדי תרמית חמורה (כמו הטעיה במחדל). השופטים גרוסקופף ומזוז נטו לדעה שנדרש קש"ס סובייקטיבי, אך הותירו ההכרעה בשאלה בצריך עיון.[13] השופט סולברג בדעת יחיד, קבע שהקשר הסיבתי הנדרש לפי ס' 7 הוא סובייקטיבי וכי הסעיף אינו מבחין בין חומרת ההתנהגויות.[14]
הקושי היישומי: כיצד בתי משפט נוהגים בפועל כשמעלים ס' 7 בהליך ייצוגי?
בגדרו של רזניק נ' ניר[15], דן בית המשפט העליון בשאלה, האם ניתן לאשר תובענה ייצוגית כאשר המשיבה מעלה טענת התיישנות, וההכרעה בטענה עשויה להיות שונה לגבי כל חבר קבוצה. נקבע כי במקרה דנן תובענה ייצוגית אינה הדרך ההוגנת, והיעילה לבירור הסכסוך בשל המימד האינדיווידואלי הכרוך בליבון סוגיית ההתיישנות, תוך שקבע כדלקמן: "נראה, כי אין לקבוע כלל גורף באשר להשלכה של טענת התיישנות על התאמת תובענה לבירור כתובענה ייצוגית. השיקולים אותם יש לשקול כאשר סוגיה של התיישנות מבחינה בין חברי הקבוצה אינם שונים במהותם מאלו שיש לשקול כאשר קיים נושא אחר המצריך בירור פרטני."[16]
בעניין נציגי הציבור נ' יעקובי,[17] נטען כי לא ניתן לברר את תחולת החריגים לתקופת ההתיישנות בהליך ייצוגי מאחר שהדבר מחייב בירור פרטני ביחס לכל אחד ואחת מחברי הקבוצה.[18] ביהמ"ש דחה טענה זו ביחס לס' 8 לחוק, והדגיש כי סעיף זה מבוסס על סטנדרט אובייקטיבי, בחינה כזו אפשרית בדרך כלל ביחס לכל חברי הקבוצה ולא דורשת בחינה פרטנית ביחס לידיעה הסובייקטיבית של כל חבר קבוצה בנפרד. לכן אין מניעה לבחון הטענה מכוח ס' 8 לחוק בבקשה לאישור תובענה ייצוגית.[19] לעומת זאת, בכל הנוגע לס' 7 לחוק, נמנע ביהמ"ש מלהידרש לגופו של עניין, וציין כי אין הכרח לבחון בבקשה הנוכחית את האפשרות להעלות טענות מכוח סעיף זה בהליך הייצוגי.[20] הבחנה זו בין ס' 8 הנתפס כניתן ליישום בשל אופיו האובייקטיבי, לבין ס' 7 שהדיון בו נדחה, ממחישה את הקושי ביישום חריג ההטעיה בהליך ייצוגי.
תובע המבקש להסתמך על ס' 8 לחוק נדרש להוכיח שהעובדות המהוות את עילת התביעה נעלמו ממנו, בנוסף לכך שהם נעלמו מסיבות שלא תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא היה בידו למנוע סיבות אלו. המבחן הוא אובייקטיבי ובוחן האם תובע סביר יכול היה לדעת על אודות העובדות המקימות את עילת התביעה, כאשר לרכיב הידיעה די בחשד או ב"קצה חוט".[21] למשל, בעניין יולדה נקבע כי עצם קיומה של תובענה ייצוגית קודמת באותו נושא מהווה "קצה חוט" השולל את תחולת ס' 8 לחוק.[22] בבסיס מבחן זה נמצאת ההנחה הנורמטיבית שלפיה מוטל על כל אדם נטל לפעול למימוש זכויותיו ולהקטין את נזקיו בתוך פרק זמן סביר מעת שנוצרה הזכות המהותית, ואם לא יעמוד בו, טעמי ההתיישנות מטים את הכף לדחות את תביעתו,[23] גישה זו מקלה עם הנתבע ומצמצת את האפשרות להארכת התקופה. דרישות אלו לא נמצאות בס' 7, ופה טמון השוני המהותי ביניהם: תנאי התיישנותה של תובענה שעילתה תרמית שונים מתנאי התיישנותה של כל תובענה אחרת.[24] דיני ההתיישנות מיועדים ליצור "איזון עדין" בין ענייניהם המנוגדים של התובע והנתבע, תוך שמירה על עניינו של הציבור. אך חלק מרציונלים אלה אינו תקף כאשר מדובר בתרמית ואונאה, כך שנדרש מטעמי הגינות להוקיע את הרמאי.[25] ס' 7 נועד לשקף רציונלים תועלתניים, מוסריים וציבוריים: התרמית עצמה פוגעת ביכולת של הניזוק לדעת את העובדות ואין זה ראוי לאפשר לרמאי להנות מפרי מעשיו, בנוסף לאינטרס הציבורי המובהק בהוקעת התנהגות פסולה גם בחלוף זמן. על רקע אינטרסים ורציונלים אלה ככל שיש ספק בית המשפט צריך לפעול כנגד הרמאי.[26]
מצב זה יוצר קושי נורמטיבי: התובענה הייצוגית נועדה בין היתר להתמודד עם פערים בין התובעים לנתבעים,[27] ולהבטיח אכיפה אפקטיבית של הדין.[28] אולם כאשר אי הגילוי הוא שיטתי ואחיד - הדרישה להוכיח קשר סיבתי סובייקטיבי ביחס לכל אחד מחברי הקבוצה יוצרת פרדוקס: ככל שההטעיה רחבה יותר - כך קטנה האפשרות להחיל את חריג ההתיישנות של ס' 7. אמנם ס' 8 לחוק עשוי להציע מענה דיוני נוח בהליך ייצוגי, אך הסתמכות על סעיף זה במקרים של הטעיה כרוכה במחיר משמעותי: היא מסיטה את מוקד הבחינה מהתנהגות הנתבע להתנהלות התובע, ומטילה על האחרון נטל אקטיבי לברר העובדות אף כאשר עצם ההטעיה היא שמנעה את גילוין. בכך מוענק יתרון דיוני לנתבעים ותמריץ להימנע מגילוי מלא, ומוחלשת יכולתו של הכלי הייצוגי להגשים את תכליותיו ההרתעתיות, ויכולתו להתמודד עם אי גילוי דווקא במקרים של פערי מידע חריפים בין הצדדים.
כדי לאפשר החלת חריג ההטעיה במסגרת הליך ייצוגי, מבלי לפגוע ברציונל של העדפת התובע שמצוי בבסיסו, מוצע לאמץ מידה אובייקטיבית הממוקדת בהתנהגות הנתבע, ולא ביכולתו של התובע לגלות את העובדות. במסגרת זו, השאלה אינה האם אדם סביר יכול היה לדעת את העובדות המקימות את עילת התביעה אלא האם התנהגותו של הנתבע הייתה כזו שגורמת לאדם הסביר להימנע מהגשת תביעה במועד. ההבדל בין שתי הגישות נעוץ בנטל המוטל על התובע: בעוד שהמבחן האובייקטיבי של ס' 8 לחוק מטיל נטל של בירור אקטיבי ומציב רף ידיעה נמוך המחמיר עם התובע, במבחן המוצע הבחינה מתמקדת בהשפעת ההטעיה עצמה. מבחן זה מאפשר החלה קבוצתית של חריג ההטעיה במקרים של הטעיה אחידה ושיטתית, תוך שמירה על הרציונל הנורמטיבי של העדפת הקורבן והוקעת הרמאי שבבסיס ס' 7 לחוק.
[1] ע"א 2772-02-25 אריק יודלה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (נבו 1.7.2025) (להלן: עניין יולדה).
[2]ת"צ (מחוזי מרכז) 19800-09-22 אריק יולדה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פס' 101 (נבו 5.1.2025).
[3] עניין יולדה, לעיל ה"ש 1, פס'5 לפסק דינו של השופט גרוסקופף.
[4] שם, פס'15.
[6]ע"א 6737/20 אסף הראל נ' ד"ר שלמה נס עו"ד ורו"ח, פס' 48 לפסק דינה של השופטת וילנר (נבו 16.8.2021).
[8] טל חבקין, התיישנות 225 (מהדורה השנייה 2021) (להלן: חבקין).
[9] עניין יולדה, לעיל ה"ש 15, פס' 15 לפסק דינו של השופט גרוסקופף.
[10] שם, עמ' 228-229.
[11] שם, עמ' 230.
[12]רע"א 6938/19 דני אילני נ' פייר ברוך (20.8.2020) (להלן: עניין אילני).
[13] שם, פס' 32 לפסק דינו של השופט גרוסקופף.
[14] שם, פס' 5 לפסק דינו של השופט סולברג.
[16] שם, פס' 30 לפסק דינו של השופט גרוניס.
[18] שם, פס' 5.
[19] ת"צ 77574-12-20 עמותת נציגי הציבור נ' קבוצת אחים יעקוב (ואי.אס.בי) בע"מ, פס' 16 (נבו 27.4.2021).
[20] שם, פס' 21.
[21] ע"א 4880/19 הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ נ' שושנה (רוזה) גזונטהייט, פס' 77 לפסק דינו של השופט גרוסקופף (נבו 18.7.2022).
[22] עניין יולדה, לעיל ה"ש 1, פס' 14.
[23] חבקין, לעיל ה"ש 9, עמ' 246.
[24] ע"א 675/87 מידל איסט אינווסטורס נ' בנק יפת בע"מ, מג(4) 861, פס' 8 לפסק דינו של השופט מצא (1989).
[25] שם, פס' 9 לפסק דינו של השופט מצא.
[26] ע"א 4683/16 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' עזבון אשר כהן ז"ל, פס' 35 לפסק דינו של השופט עמית (נבו 23.1.2019).
[27] בג"ץ 2171/06 שני כהן נ' יו"ר הכנסת, פס' 3 לפסק דינה של השופטת ביניש (נבו 29.8.2011).
[28] ס' 1(2) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006.
Superb website. Everything you said has been carefully considered. I have bookmarked it and am eager to read more of your work. Impress me! Let's play quordle today and test your word-guessing skills through the crosswords.
Baseball Bros delivers fast arcade baseball action where players hit, pitch, and run bases in short exciting matches full of fun and competitive moments online.
The rhythm of the road finds its pulse in every turn of drift boss game where the simple grace of a slide defines the journey.