בקשה להוספת ראיות במסגרת בקשה לאישור תביעה ייצוגית

נייר העמדה דן במבחנים החלים בבקשה להוספת ראיות ולזימון עד בשלב הבקשה לאישור תובענה כייצוגית, ובהבחנה בין הליך רגיל לתובענה ייצוגית.

ת"צ (מרכז) 45079-06-21 גנסין נ' טריא פי2פי בע"מ (נבו 15.08.2024):^[1]

עסקינן בתביעה ייצוגית בבית המשפט המחוזי בלוד, שהגישו האחים גנסין נגד חברת טריא, בטענה שהציגה מצגים מטעים ללקוחותיה, ובהתבסס על פרטים 1 ו-3א בתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות.[2] המבקשים הגישו בקשה שלישית לתיקון כתב הטענות, הפעם במטרה לזמן את מר אייל תדהר כעד (להלן: תדהר).

בית המשפט המחוזי, מפי כב' השופטת יעל מושקוביץ, דחה את הבקשה לזימון עד נוסף במסגרת בקשת אישור התובענה כייצוגית. בהחלטתה ציינה כי בשלב מקדמי זה נדרשת הוכחת חיוניות העדות (בשונה מהיותה רלוונטית), ונדרש לפרט את הטעמים בשלם לא הוגשה קודם. בנוסף, היעתרות לבקשה לזימון עד נוסף עלולה לגרום לסרבול ההליך, בפרט בשל אי-הבהרת נחיצות העדות והשיהוי. כמו-כן, בקשת אישור תובענה כייצוגית מחייבת צירוף מלוא הראיות. משתצהירו של תדהר אינו מצוי בבקשה הראשונית, עדותו תחשב כראיה חדשה. בית המשפט רשאי להתיר הוספת ראיות ועדויות אף לאחר הגשת כתבי הטענות, בהתאם למבחנים שהותוו בפסיקה בהתייחס לבקשה לתיקון כתבי טענות. 

השופטת קבעה, בהתאם לסעיף 5(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, כי בקשה לאישור תובענה כייצוגית תוגש כבקשה בכתב, ומשכך על כלל הראיות להיות מצורפות לבקשה. בקשה זו עולה כבקשה לתיקון בקשת אישור תובענה כייצוגית. בהתאם לתקנה 2 לתקנות תובענות ייצוגיות,[3] על הבקשה לאישור לכלול את כל הטיעונים, העובדות, הוראות הדין והאסמכתאות ביחס לנושאים האמורים בתקנה. בית המשפט קבע, כי כל שינוי או תיקון ביחס לכל אלה מהווה תיקון לבקשה לאישור, ומזכה גם את הצד שכנגד להתייחס אליו במסגרת תשובה מתוקנת. 

אסקור את נושא תיקון כתבי טענות ואת נושא כתב תביעה.[4] כתבי הטענות תוחמים את גדר המחלוקת העובדתית בין בעלי הדין, כדי שתהא בהירה בשלב מוקדם של ההליך. כתב התביעה פותח את ההליך האזרחי.[5] תקנה 14 לתקנות מורה לכלול פירוט עובדות ומידע המסייעים למיקוד המחלוקת.[6] על כן, אי-העלאת טענה עובדתית מהותית בכתב טענות מונעת מהיריב להתמודד עמה. כתוצאה מכך, יתכן שהפלוגתות לא יתבררו כנדרש, כך שתפגע תכלית בירור האמת, והשאיפה לתוצאה צודקת. מכאן הכלל שאין להעלות טענה עובדתית חדשה, ללא הסכמת הצד שכנגד.[7] הפסיקה המנחה בעניין תיקון כתב הטענות הינה פרשת אינסלר,[8] שנידונה גם בעניין יוניליוור,[9] וגם בעניין פופיק.[10] בפסיקה התגבש הכלל לפיו בהליך רגיל, נוהגים להתיר תיקון כתב תביעה בשלב מוקדם בהליך, תוך פסיקת הוצאות לטובת הצד שכנגד לריפוי הפגיעה.[11] בהליך הייצוגי, בתי-המשפט לא התירו בנקל תיקון אם התברר שהתובע מראש לא ערך ביסודיות את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית, ולא כלל בה נתונים שניתן היה להגישם מלכתחילה.[12] האבחנה הנ"ל נבעה מכך שבתי המשפט ביקשו למנוע תמריץ להגשת תובענות ייצוגיות בלא בירור מעמיק.[13] בעניין אינסלר,[14] קבע בית-המשפט העליון שההבדל בין ההסדרים נובע ממאפייניו הייחודים של ההליך הייצוגי, לרבות החשש מהשפעתו הנרחבת על הנתבעים, ומהסכנה מפני שימוש לא ראוי בו.[15] בעניין גנסין, בית-המשפט נשען על תקנה 46 לתקנות סדר הדין החדשות,[16] הקובעת כי בית-המשפט רשאי להתיר תיקון כתבי טענות; ועל תקנה 19(א) לתקנות תובענות ייצוגיות,[17] הקובעת שבהיעדר הוראה ספציפית בחוק ובתקנות לתובענות ייצוגיות, אזי תקנות סדר הדין האזרחי יחולו. בית-המשפט קבע שההליך המקדמי לבקשת האישור מוסדר בהוראות ספציפיות.[18]

כב' השופט פוגלמן עמד בעניין אינסלר על השיקולים המהווים בסיס ליישום תקנה 46 לתקנות החדשות, כדלהלן: (1) נחיצות הראיות לבירור המחלוקת – איזון בין יעילות בבירור התובענה לבין אינטרס חברי הקבוצה. תיקון הנחוץ לבירור השאלה שבמחלוקת ייטה לאישור. ככל שבקשת התיקון מוגשת בשלב מקדמי בהליך, מוצדק לאמץ אמת מידה ליברלית;[19] (2) מידת השיהוי בהגשת הבקשה לצירוף הראיות וההצדקות לו – בהליך הייצוגי קיים פער מידע אינהרנטי בין הצדדים, לצד החובה לפרוש תשתית עובדתית וראייתית מלאה כבר בשלב הבקשה לאישור. לכן, מתעורר הצורך להתייחס לראיות חדשות שנתגלו לתובע מתשובת הנתבע, ולפעמים אלה פותחות חזית דיונית חדשה. בנוסף, שיהוי בלתי סביר פוגע ביעילות ההליך, ועלול להעיד על חוסר רצינות, כך שהבקשה עלולה להידחות;[20] (3) מידת הפגיעה בבעל הדין היריב – גם בבקשה לתיקון בקשת אישור חל הכלל, שתיקון יאושר אם הנזק ניתן לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות. מנגד, תיקון הנובע מפער המידע המובנה בין הצדדים, יצדיק לפסוק הוצאות נמוכות או שכלל לא. על בית-המשפט לאזן בין החשש מאפקט מצנן שימנע הגשת בקשות לתיקון מוצדקות, לבין הסכנות הטמונות בניצול לרעה של התובענה הייצוגית (החשש מתובענות סרק, החשש לשימוש בהליך לצורך יצירת לחץ בלתי הוגן על הנתבע);[21] (4) מידת ההכבדה על ניהול ההליך ותום-לב המייצגים – על התובע ובא הכוח המייצגים לייצג את הקבוצה בתום-לב.[22] תום-הלב הדיוני מחייב בדיקה מעמיקה של התשתית העובדתית והמשפטית במסגרת הבקשה לאישור; בעניין אינסלר בית-המשפט הטעים את הצורך להקל בבקשת תיקון, בשל ההשלכות האפשריות מדחיית הבקשה, ובמרכזן אינטרס הקבוצה והאינטרס הציבורי.

לטעמי, צדקה כב' השופטת מושקוביץ בהחלטתה לדחות את הבקשה, ובהנמקותיה. להלן שלושת הטעמים לכך:

היעדר עמידה במבחנים שהותוו בעניין אינסלר – החלטת כב' השופטת מיישמת את המבחנים בפסיקה, כדלקמן:[23] לא הובהרה נחיצות העדות של מר תדהר, בפרט שהעדות מצביעה על עניין זהה לעדויות אחרות, לא ניתן מענה לשיהוי ולשאלה מדוע הוגשה הבקשה להוספת ראייה ללא תצהיר העד. לטענתה, היעתרות לבקשה תוביל לסרבול ההליך, שכן כבר עתה ישנם שמונה עדים במסגרת בקשת האישור.

נימוק פרוצדורלי – הוספת עד נוסף עשויה להאריך את שלב הבקשה לאישור, שהוא שלב מקדמי בלבד. לטעמי, צדקה השופטת בטענתה, שהבקשה לאישור היא מגנון פיקוח מהותי, הממזער עלויות וסיכונים.[24] מעמסה על שלב האישור, מעוותת את תכליות הפרוצדורה בחלוקת ההליך לשני שלבים: מניעת הליכים שהיו מנוהלים עד סופם ובכך חיסכון בעלויות מערכת, וסינון תביעות נגד נתבעים לא-חייבים; אולם בה בעת פותחת פתח לנתבעים חייבים לחמוק מאחריות ללא בירור חבותם בהליך מלא.[25]

בקשותיה הרבות של המבקשת לתיקון – זו הבקשה השלישית של המבקשים לתיקון הבקשה לאישור. סביר שקביעת השופטת נובעת מהגיונות של מדיניות משפטית, שכן דחיית הבקשה מתמרצת הגשת בקשות אישור בשלות, ומחייבת נימוקים מפורטים בבקשה לתיקון. בהתאם לפסיקה בעניין פופיק,[26] קבעה השופטת שיש לבלום את התופעה של הגשת תובענה ייצוגית הנשענת על תשתית רעועה, תוך ניסיונות חוזרים לשפרה באמצעות בקשה לתיקון. בקשה לתיקון אין פירושה עריכת מקצה שיפורים לבקשת אישור לקויה. היעתרות לבקשות אלו, עלולה לעודד תביעות ייצוגיות בלתי ראויות, ולפגוע בייצוג הולם של הקבוצה.[27] עבור התמודדות עם התופעה בית-המשפט רשאי להחליף תובע מייצג או בא כוח מייצג, להפחית או לבטל גמול ושכר טרחה למייצגים,[28] ולהטיל הוצאות על המייצגים (כבהצעת החוק הנוכחית לתיקון חוק תובענות ייצוגיות).[29]

[1] ת"צ (מרכז) 45079-06-21 גנסין נ' טריא פי2פי בע"מ (נבו 15.8.2024) (להלן: עניין גנסין).

[2] חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות).

[3] תקנה 2 לתקנות תובענות ייצוגיות תש"ע – 2010 (להלן: תקנות תובענות ייצוגיות).

[4] יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי – מורה נבוכים, 111-110 (מהדורה שלישית 2025).

[5] תקנה 9(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין החדשות).

[6] שם, בתקנה 14(א).

[7] בר"מ 4303/12 אינסלר נ' המועצה האיזורית עמק חפר, פס' 5 (נבו 22.11.2012) (להלן: עניין אינסלר).

[8] שם.

[9] רע"א 3365/20 יוניליוור ישראל מזון בע"מ נ' בנתאי (נבו (1.7.2021.

[10] רע"א 8562/06 פופיק נ' פזגז 1993 בע"מ (נבו(15.4.2007  (להלן: עניין פופיק).

[11] ראו, בין רבים: ת"א (שלום נצ') 8988-09-16 פלוני נ' גני חוגה בע"מ (נבו 27.9.2017).

[12] עיינו למשל: רע"א 2226/17 ירקוני נ' רונלייט דיגיטל, פס' 5 (נבו 27.6.2017).

[13] עניין אינסלר, לעיל ה"ש 7, בפס' 12.

[14] שם, בפס' 14-13.

[15] אלון קלמנט ונעמה הדסי "יישומן הראוי של תקנות סדר הדין האזרחי החדשות בתובענות ייצוגיות" פורום עיוני משפט מה 31 (2021).

[16] תקנה 46 לתקנות סדר הדין החדשות.

[17] תקנה 19(א) לתקנות תובענות ייצוגיות.

[18] סעיף 5(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות ותקנה 2(א) לתקנות תובענות ייצוגיות.

[19] עניין אינסלר, לעיל ה"ש 7, בפס' 14-12.

[20] שם, בפס' 17-15.

[21] שם, בפס' 18-20.

[22] סעיף 8(א)(ד) לחוק תובענות ייצוגיות.

[23] עניין גנסין, לעיל ה"ש 1, בפס' 17-10.

[24] קרן וינשל-מרגל ואלון קלמנט "יישום חוק תובענות ייצוגיות בישראל – פרספקטיבה אמפירית" משפטים מה 709, 735 (2016).

[25] אלון קלמנט ורות רונן "בחינת עילת התביעה וסיכוייה בשלב אישור התובענה הייצוגית" עיוני משפט מב 5, 12-10 (2019).

[26] עניין פופיק, לעיל ה"ש 10.

[27] ס' 8(א)(3) לחוק תובענות ייצוגיות.

[28] שם, בס' 7(ב)(1), ובס' 23(א).

[29] ס' 23(א) להצעת חוק לתיקון חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 16), התשפ"ד-2024, ה"ח הממשלה 1785.