גילוי מסמכים בשלב בקשת אישור התובענה כייצוגית בראי ת"צ (מחוזי מרכז) 45015-01-23 בננו נ' טסלה מוטורס ישראל בע"מ (נבו 4.6.2024)

בנייר זה אסקור את שימושו של ביהמ"ש בסעיף 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות המסמיכו להורות על מתן צו לגילוי ועיון במסמכים במסגרת הליך הבקשה לאישור תובענה כייצוגית,^[1] תוך בחינת יישומו בהחלטה דנן.

ת"צ (מחוזי מרכז) 45015-01-23 בננו נ' טסלה מוטורס ישראל בע"מ (נבו 4.6.2024):

עסקינן בהחלטתו של כב' השופט עוז ניר נאוי מביהמ"ש המחוזי מרכז-לוד להורות על צו לגילוי ועיון במסמכים במסגרת הליך בקשה לאישור תובענה כייצוגית.^[2] בתמצית הדברים, נטען כי רכבי המשיבה נמכרו לחברי הקבוצה כשהם כוללים מערכת התרעה הכוללת חיישנים, אך סופקו להם בלעדיה. בתשובה לכך, טענה המשיבה כי מערכת ההתרעה לא הוסרה מהרכבים אלא הוחלפה בטכנולוגיה המתבססת על מערך המצלמות של הרכב. המבקשים הגישו לביהמ"ש בקשות לגילוי שלושה סוגי מסמכים על-ידי הנתבעת: מסמכים הנוגעים לבדיקות שבוצעו למערכת המצלמות; תלונות שהתקבלו בקשר למערכת המצלמות; ומסמך שהוצג ללקוחות בהודעה ששלחה הנתבעת ללקוחותיה.[3] ביהמ"ש קיבל בקשות אלו.[4]

התשתית הנורמטיבית הדרושה להכרעה בעניין מבוססת על ההלכה בעניין יפעת^[5] שעוגנה כיום בתקנות תובענות ייצוגיות. לפי תקנה 4(ב), ביהמ"ש מוסמך לתת צו גילוי מסמכים במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית רק בהתקיים שני תנאים: ראשית, המסמכים נוגעים לשאלות הרלוונטיות לאישור התובענה כייצוגית; ושנית, המבקש העמיד תשתית ראייתית ראשונית לגבי קיומם של התנאים הקבועים בסעיף 8(א) לחוק.[6] בעוד שרלוונטיות היא תנאי בסיסי לכל הליך של גילוי, לא כך באשר לדרישת התשתית הראייתית.^[7] לפי דרישה זו, מחד גיסא, לא די שהמבקש יצביע על כך שבקשתו איננה בקשת סרק, ומאידך גיסא, מדובר ברף הוכחה נמוך מזה הנדרש לצורך עצם אישור התובענה כייצוגית; ולכן, אין להיכנס ל"עובי הקורה" של טענות ההגנה ולהפוך את הדיון בבקשת הגילוי לדיון בבקשה עצמה.^[8] בנוסף, על המבקש לעמוד ביתר התנאים הנדרשים למתן צו גילוי בהליך אזרחי "רגיל" ועל כן עליו להראות, בין היתר, כי לא יהיה במתן הצו משום הכבדה בלתי סבירה על הצד שכנגד.[9] מכאן, שהזכות לגילוי טרם אישור התובענה כייצוגית מצומצמת בהיקפה בהשוואה להליכים אזרחיים "רגילים", שכן היא מתוחמת לתנאים שנקבעו בתקנה 4(ב).^[10] גישה מצמצמת זו נועדה למנוע מהליך הגילוי להפוך ל"מסע דיג" שתכליתו להשלים את התשתית הראייתית החסרה בבקשת האישור,^[11] ולמנוע מצב שבו מוגשת בקשה בתקווה כי ממסמכי הנתבע תצמח התשתית לאישורה.[12] אולם, אין בכך כדי להפחית מחשיבות הזכות. כבכל הליך אזרחי, נקודת המוצא היא של משחק "בקלפים פתוחים", שבמסגרתו יש לחתור לחקר האמת תוך שמירה על יעילות הדיון. בנוסף, יש להתייחס גם לתכליות הנגזרות מאופיו הייחודי של ההליך הייצוגי – גישור על פערי הכוחות והמידע בין הצדדים, והגשמת המטרות החברתיות והציבוריות שביסודו, שהגשמתן לעיתים מחייבת גילוי מידע כבר בשלב בקשת האישור,^[13] מקום שהנתבע מחזיק את המידע הדרוש לתובע על מנת להוכיח את התקיימות תנאי הסף לאישור התובענה כייצוגית.[14]

לדידם של כב' השופטת רות רונן ופרופ' קלמנט, פערי מידע בין הנתבע לתובע מקטינים את הסיכוי של הנתבע [התכוונת התובע] להצליח בבקשת האישור, מרתיעים אותו מפני הגשת בקשות כאלו ובכך מדללים את הרתעתם של נתבעים מפני הפרת חובותיהם. הליכי הגילוי מסייעים בצמצום פערי המידע, וכתוצאה מכך - בצמצום הבעיה של דילול הרתעה. מאידך גיסא, הליך הגילוי עלול להגדיל את העלויות של הנתבע בשלב האישור. לעלויות אלו השפעה ישירה ועקיפה הנובעת מהחשש שתובעים יגישו תביעות חסרות בסיס, בידיעה שהנתבע יתפשר עימם רק כדי להימנע מעלויות הגילוי. לפי הצעתם, התשתית הראייתית הנדרשת לקבלת בקשת הגילוי תבחן לאור השיקולים הבאים - ככל שעלויות הגילוי נמוכות יותר; ככל שפערי המידע בין הנתבע לתובע משמעותיים יותר; וככל שהחשש מפני דילול ההרתעה גדול יותר, יש להנמיך את רף ההוכחה הנדרש לקבלת הבקשה.^[15]

יישום גישתם של קלמנט ורונן אינו הולם בהכרח את החלטת ביהמ"ש בעניין בננו. ראשית, לטענת המשיבה, הבקשה מכבידה עליה באופן בלתי סביר משום שהיא אינה יצרנית הרכבים, אלא רק המשווקת אותם,[16] ומכאן ניתן להסיק כי יהיה עליה להשיג את המסמכים מהחברה היצרנית בהליך שעלותו גבוהה. ביהמ"ש בענייננו לא קיבל טענה זו וייחס את רוב המשקל לרלוונטיות הגבוהה של המסמכים.[17] מנגד, לפי גישת קלמנט ורונן, העלויות הגבוהות מצריכות מביהמ"ש להעלות את הרף הראייתי הנדרש לקבלת הבקשה. אולם, נדמה שהרף הראייתי שנקבע היה דווקא נמוך. כך למשל, על המבקשים יהיה להוכיח בתביעתם כי נגרם להם נזק כתוצאה מהמעבר למערכת "עוזר חניה" מבוססת מצלמות.[18] מכאן, שהרף הראייתי הרצוי (והגבוה) לקבלת בקשת הגילוי עלול לכלול דרישה, למשל, להצגת תלונות מצדם של צרכנים נוספים המעידות על הנזק שנגרם להם. אולם, המבקשים ביקשו לקבל את התלונות הללו מהמשיבה במסגרת בקשת הגילוי, בעוד שהתשתית הראייתית שהציגו לשם כך, הסתפקה בחוו"ד מומחה ותצהירים מטעמם בלבד. הנטייה לעבר רף הוכחה גבוה אף מתחזקת לאור העובדה שפערי המידע הקיימים בין הצדדים בסוגיה זו, אינם משמעותיים לכאורה, שכן המבקשים יכלו להשיג תלונות שכאלו בכוחות עצמם, באמצעות פנייה ישירה לחברי הקבוצה. היעדרן של תלונות שכאלו בבקשת האישור אף מעלה חשש שמדובר ב"מסע דיג" הנועד לבסס את קיומו של נזק שהמבקשים הם היחידים שטוענים לו, באמצעות מסמכים שיקבלו מהנתבעת.

לסיכום, נראה שהקווים המנחים שהציעו קלמנט ורונן אינם בהכרח תואמים את ההחלטה בעניין בננו. החשש הוא שקביעת רף נמוך לתשתית הראייתית הנדרשת לקבלת בקשת הגילוי תגרום דווקא להרתעת יתר של נתבעים, שתוביל אותם להתפשר במהירות כדי להימנע מעלויות הגילוי ובכך תעודד תביעות סרק.

[1] תק' 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010 (להלן: התקנות).

[2] ת"צ (מחוזי מרכז) 45015-01-23 בננו נ' טסלה מוטורס ישראל בע"מ (נבו 4.6.2024) (להלן: עניין בננו).

[3] שם, בפס' 9-6.

[4] שם, בפס' 50.

[5] רע"א 10052/02 יפעת נ' דלק מוטורס, פ"ד נז(4) ,513, (2003).

[6] תק' 4(ב) לתקנות (בסעיף 8(א) לחוק מצויים התנאים לאישור התובענה כייצוגית).

[7] יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 141 (2021).

[8] רע"א 6646/19 ר.ל.פ.י חקלאות בע"מ נ' MAN Truck & Bus AG, פס' 14 (נבו 12.10.2021).

[9] שם, בפס' 14.

[10]  רע"א 4114/22 ביטון נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פס' 11 (נבו 5.11.2023).

[11] רע"א 332/22 ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ נ' פוקס בורמן, פס' 10 (נבו 5.7.2023).

[12] עמית, לעיל ה"ש 8, בעמ' 141.

[13] רע"א 1106/23 פלנטקס בע"מ נ' נתנאל ריגלר, פס' 12 (נבו 19.6.2023).

[14] עמית, לעיל ה"ש 8, בעמ' 140-139.

[15] אלון קלמנט ורות רונן "בחינת עילת התביעה וסיכוייה בשלב אישור התובענה הייצוגית" עיוני משפט מב 5, 51-50 (2019).

[16] עניין בננו, לעיל ה"ש 1, בפס' 9.

[17] שם, בפס' 45.

[18] שם, בפס' 44.