הרחבת סמכויות הסילוק על הסף בתובענות ייצוגיות: צורך ממשי או סינון כפול?

סוגיית סילוק על הסף בתובענות ייצוגיות מעוררת מתח מובנה בין השאיפה לצמצם תביעות סרק, לבין הצורך לשמור על זכות הגישה לערכאות[1] ועל יעילות המנגנון הייצוגי ככלי לאכיפה אזרחית והרתעה.[2] לאחרונה, דן בית המשפט העליון בסוגיית הסילוק על הסף בהליכים אזרחיים[3] ובמקביל, מונחת בפני הכנסת הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס׳ 16) (להלן: תיקון 16) המבקשת להרחיב את סמכות בית המשפט למחיקת בקשות על הסף.[4] המפגש בין פסיקה עדכנית בהליך האזרחי לבין הצעת החוק מעלה את השאלה: האם ההליך הייצוגי, בייחודיותו המבנית, זקוק להרחבת כלי הסילוק על הסף? עמדתי היא כי התיקון המוצע עלול ליצור סינון כפול ומיותר, לסתור את תכליות החוק ואף להזיק למקרים שהחוק נועד להגן עליהם.

בת״צ (מרכז) 14130-12-21 תמר פינקלשטיין ואח' נ' יופיי פיננסים בע"מ נדחתה בקשה לאישור תובענה ייצוגית בבית המשפט המחוזי. הבקשה הוגשה בגין מכירה מטעה של המשיבה, המספקת פתרונות סליקה לבתי עסק.[5] המשיבה טענה, בין היתר, כי המבקשים ובא כוחם פעלו בחוסר תום לב עקב קשרים עסקיים וחברתיים עם חברה מתחרה.[6] השופט בורנשטין העלה בעייתיות בקשר שבין המבקשים ובא כוחם לבין חברה המתחרה במשיבה ולכן, ציין כי הבקשה הוגשה מטעמים פסולים העשויים להביא לסילוקה.[7] השופט נמנע מהכרעה בסוגית הסילוק על הסף[8] וקבע מכוח סעיפים 4(א)(1) ו-8א(1) לחוק תובענות ייצוגיות (להלן: החוק),[9] כי לא מתקיימת עילת תביעה אישית, וכי ממילא אין אפשרות סבירה שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה.[10] החלטה זו, ממחישה כי הדין הקיים בהליך הייצוגי מאפשר סינון אפקטיבי של בקשות חסרות יסוד באמצעות תנאי האישור עצמם, מבלי להידרש להרחבה ייעודית של סמכויות הסילוק על הסף.

סמכות בית המשפט לסלק תביעה על הסף קבועה בתקנות 43-41 לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן: תקסד״א). תקנות 42-41 מסדירות את מחיקת התביעה, ואילו תקנה 43 מסדירה את דחייתה.[11] ההבחנה נעוצה בעיקר בשאלת קיומו של מעשה בית דין ולכן, ההשלכות הדיוניות והמהותיות שונות לחלוטין: לרוב מחיקה על הסף מתאפשרת כאשר הפגם הוא דיוני או בר תיקון ואינה יוצרת מעשה בית דין בעוד שדחייה על הסף מתאפשרת כשהפגם מהותי ואינו ניתן לריפוי ומקימה מעשה בית דין. [12] סמכויות אלו לסילוק על הסף נועדו לאפשר לבית המשפט לסנן תביעות סרק טרם בירורן ובכך לחסוך בזמן שיפוטי ובהוצאות מיותרות.[13] ראוי לציין כי בשל ההשלכות הנובעות מסילוק תביעה בטרם בירורה לגופה לתובעים ובזכות גישתם לערכאות, נקבע כי די בכך שקיים סיכוי קלוש שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד המבוקש.[14] זאת, בניגוד לשלב אישור הבקשה לתובענה ייצוגית המהווה מנגנון בירור מקדים הכולל בחינה מהותית, ראייתית ונורמטיבית רחבה יותר המציבה רף של ״אפשרות סבירה״ ומנגנוני סינון משמעותיים. [15] רקע נוסף עולה מפסק דין עדכני מיולי 2025, רע״א 4398/24 מדינת ישראל נ׳ סופר אנ.ג'י חברה לחלוקת גז טבעי בע"מ (להלן: עניין אנ.גי), בו דנו במבחן ״סיכויי התביעה״ לסילוק על הסף בהליכים אזרחיים.[16] השופט כבוב הציע מבחן חדש לפיו בית המשפט יבחן ״סיכוי אפשרי״ לקבלת התביעה, להבדיל מסיכוי קלוש או תיאורטי בלבד, אך לא דרש רף גבוה כמו הסטנדרט האמריקאי של ״סיכוי סביר״.[17] לעומתו, השופט שטיין נקט בגישה שמרנית יותר וטען כי נדרשת זהירות במבחנים אלו מכיוון שהם נותנים שיקול דעת רחב מדי בשלב מאוד מוקדם.[18] לכן, הציע מבחן חלופי, "בלי כחל וסרק", הבוחן את ניסוח כתב התביעה.[19] המחלוקת בין השופטים לא הוכרעה, השופט אלרון הותיר סוגיה זו בצריך עיון[20] וטען כי יש להטיל ספק בהרחבת המבחן ככלי להגשמת האינטרס הציבורי.[21] עניין אנ.גי מדגיש את המורכבות בסוגיית הסילוק על הסף עקב ערכים מתנגשים. כמו כן, ראוי לציין כי בעוד שבית המשפט העליון היסס להחמיר את רף הסילוק על הסף בהליך האזרחי,[22] ההליך הייצוגי ממילא מציב רף מחמיר יותר של ״סיכוי סביר״ בשלב הראשון לאישור הבקשה.[23]   

במקביל לכך, מונח בפני הכנסת תיקון 16 לחוק תובענות ייצוגיות.[24] התיקון המוצע מבקש להוסיף את ס׳ 3ג המסמיך במפורש את בית המשפט להורות על מחיקת בקשה לאישור על הסף, על יסוד נימוקים שונים.[25] הראשון, הבקשה אינה מגלה עילת תביעה; השני, כאשר מהבקשה עולה כי התובענה הייצוגית טרדנית או קטרנית; השלישי, כאשר מהבקשה עולה כי הפגיעה בכל אחד מחברי הקבוצה מזערית.[26] לפי דברי ההסבר, תקנה 41 לתקסד״א אינה חלה בפועל בהליכי בקשות האישור וכן, מרבית מבקשות האישור אינן ממשיכות לשלב בירור התובענה לגופה. לכן, התיקון יפחית משאבים ויתרום לשימוש נכון יותר בכלי הייצוגי.[27]

לדעתי, ניתוח מעמיק של המנגנונים הקיימים מוביל למסקנה שונה. ראשית, שהתיקון אינו בהכרח נחוץ. טענת מציעי התיקון כי תקנה 41 אינה חלה בפועל וכי הרחבת השימוש בה תפחית משאבים, אינה מדויקת. אמנם, בעניין רייכרט אכן נקבע כי בית המשפט ידון בסילוק על הסף של בקשה לאישור רק במקרים חריגים וקיצוניים שבהם ברור על פני הדברים שאין כל בסיס בבקשה.[28] אולם, קביעה זו נבעה מתוך הרציונל ששאלת קיומה של עילת התביעה נבחנת ממילא במסגרת התנאים לאישור הבקשה הייצוגית[29] תוך עמידה במבחן ראייתי והוכחה לכאורית.[30] המטרה הייתה למנוע סרבול וחוסר יעילות הכרוכים בפיצול הליך למספר תתי-שלבים.[31] מעבר לכך, לאור הדיון בעניין אנ.גי ראוי לציין כי קיומה של עילה בהליך הייצוגי אף נבחנת ברף מחמיר של ״אפשרות סבירה״ אשר לא קיים בתביעה רגילה.[32] לכן, נראה שהוספת שלב נוסף של מחיקת בקשה על הסף באופן גורף כמנגנון חקיקתי רחב עלולה דווקא לגרום לאפקט הפוך שיכביד על המערכת והצדדים עקב דרישת סינון כפולה ומיותרת: מעין ׳הליך מקדמי בתוך הליך מקדמי׳ שלא לצורך.[33] לפיכך, הטענה שהתקנה אינה חלה בפועל אינה מהווה בעיה מהותית, אלא להיפך. בית המשפט בוחן במשורה את המקרים החריגים בהם ראוי להשתמש בתקנות לסילוק על הסף במוסד התובענות הייצוגיות ואכן, לאחרונה פעל כך.[34] יתרה מכך, באשר לטענת העומס נראה שדווקא העובדה כי רוב בקשות האישור נדחות מעידה על הצלחת הסינון והרף הגבוה.[35] שלב אישור הבקשה נועד לחסוך עומס על המערכת והצדדים מניהול הליך ייצוגי מלא ולא לייצרו.[36] שנית, אטען כי נוסח הסעיף המוצע עלול להזיק. ניסוח עמום כמו תביעה קנטרנית וטרדנית ובפרט ׳נזק מזערי׳ עשוי לגרום לכך שאלו יהפכו לטענות הגנה השגורות בפי הנתבעים וכתוצאה מכך עלול להיווצר אפקט מצנן מהגשת תביעות ראויות.[37] זאת, בעוד שתביעות טרדניות כבר נבחנות בפועל דרך תנאי הייצוג ההולם ותום הלב.[38] חמור מכך לדעתי, הוא אופן הניסוח של ׳פגיעה מזערית׳. ניסוח זה סותר במישרין את רציונל מוסד התובענות הייצוגיות. התביעה הייצוגית נועדה בדיוק למטרה זו, לאחד תביעות רבות המבוססות על נזקים קלים, אשר לא היו מוגשות באופן פרטני, במטרה להרתיע גופים גדולים מלפגוע בזכויות הפרטים. [39] לתפיסתי, קריטריון זה יעמיד את בית המשפט בבחינת שאלה ערכית וכבדת משקל בשלב מאוד מוקדם. לכן, ראוי להימנע מכך ולהשאיר בחינה זו לשלב בקשת האישור בעזרת מנגנון הסינון הקיים לפיו התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת.[40]

לסיכום, אף שההכרה בבעיית תביעות הסרק חשובה,[41]  אני סבורה כי המחוקק צריך לדחות את ס׳ 3ג המוצע. ההליך הייצוגי ייחודי במבנהו הדו-שלבי ובמנגנוני הסינון המובנים המהווים מסננת קפדנית ולכן, שלב סילוק נוסף ייצור סינון כפול ומיותר. אציע כחלופה, לחדד את אופן הפעלת המבחנים בשלב האישור, וכן להיעזר באמצעים נוספים כגון תיקונים אחרים המוצעים בתיקון 16.[42] 

[1] יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 298-297 (מהדורה שלישית 1.2025).

[2] שי נ׳ לביא ״גלגל המזל: כיצד לחלק את קופת הפיצוי בתובענה ייצוגית?״ עיוני משפט מ 321, 326-325, 330-329 (2017); אסף פינק ״תובענות ייצוגיות ככלי לשינוי חברתי״ מעשי משפט ו 157, 159 (2014).

[3] רע״א 4398/24 מדינת ישראל נ׳ סופר אנ.ג'י חברה לחלוקת גז טבעי בע"מ (נבו 2.7.2025) (להלן: עניין אנ.גי).

[4] הצעת חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס׳ 16), התשפ״ד-2024, ה״ח 1272, 1278-1277 (להלן: תיקון מס׳ 16).

[5] ת״צ (מרכז) 14130-12-21 תמר פינקלשטיין נ׳ יופיי פיננסים בע״מ (נבו 4.6.2025) (להלן: עניין יופיי פיננסים).

[6] שם, בפס׳ 25 לפסק הדין של השופט בורנשטין.

[7] שם, פס׳ 92.

[8] שם, פס׳ 93.

[9] ס׳ 4(א)(1) ו-8א(1) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס״ו-2016.

[10] עניין יופיי פיננסים, לעיל ה״ש 5, בפס׳ 87 לפסק הדין של השופט בורנשטין.

[11] תק׳ 43-41 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע״ט-2018 ; עניין אנ.גי, לעיל ה״ש 3, בפס׳ 50-49 לפסק הדין של השופט כבוב.

[12] שם, בפס׳ 51 ; רוזן-צבי, לעיל ה״ש 1, בעמ׳ 289-287, 294-293.

[13] עניין אנ.גי, שם, בפס׳ 52.

[14] שם, בפס׳ 53, 59 ; ע״א 3510/99 ראובן ולעס נ׳ אגד – אגודה שיתופית לתחבורה בישראל (נבו 6.8.2001). 

[15] ראו באלון קלמנט ״קווים מנחים לפרשנות חוק התובענות הייצוגיות, התשס״ו-2006״ הפרקליט מט 131, 152-139 (2007) (להלן: קלמנט ״קווים מנחים״) ; אלון קלמנט ורות רונן ״בחינת עילת התביעה וסיכוייה בשלב אישור התובענה הייצוגית״ עיוני משפט מב 5 (2019).

[16] עניין אנ.גי, לעיל ה״ש 3.

[17] שם, בפס' 76-74, 83 לפסק הדין של השופט כבוב.

[18] שם, בפס׳ 30-28 לפסק הדין של השופט שטיין.

[19] שם, בפס׳ 33-32.

[20] שם, בפס׳ 4 לפסק הדין של השופט אלרון.

[21] שם, בפס׳ 3-2.

[22] שם, בפס׳ 4.

[23] ס׳ 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות ; קלמנט ״קווים מנחים״, לעיל ה״ש 15, בעמ׳ 145-141. 

[24] תיקון מס׳ 16, לעיל ה״ש 4.

[25] שם, בעמ׳ 1277.

[26] שם.

[27] שם, בעמ׳ 1278-1277.

[28] רע״א 8268/96 דן רייכרט נ׳ משה שמש', פס׳ 10 לפסק הדין של השופטת שטרסברג-כהן (נבו 12.7.2001). 

[29] שם.

[30] שם, בפס׳ 11.

[31] רע״א 21602-11-24 רשות מקרקעי ישראל נ' יהושע רוז'נסקי, פס׳ 19 לפסק הדין של השופט גרוסקופף (נבו 20.4.2025) (להלן: עניין רוז׳נסקי).

[32] ראו והשוו לערן טאוסיג ״הפירוט העובדתי הנדרש בכתבי טענות והסטנדרט הראוי לסילוק תביעה על הסף בהיעדר עילה״ עלי משפט ט 111, 130-119 (2011) (ההתפתחות שחלה בדין האמריקאי עד לרף של סיכוי סביר) ; עניין אנ.גי, לעיל ה״ש 3, בפס׳ 70-66, לפסק הדין של השופט כבוב ; ס׳ 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות ; קלמנט ״קווים מנחים״, לעיל ה״ש 15, בעמ׳ 145-141. 

[33] עניין רוז׳נסקי, לעיל ה״ש 31, בפס׳ 19 לפסק הדין של השופט גרוסקופף; ת״צ (מרכז) 28974-10-20 עפר פירט נ׳ Monsanto Company, פס׳ 21 לפסק הדין של השופטת רוטנברג (נבו 7.8.2025) (להלן: עניין פירט).

[34] ראו לדוגמה עניין רוז׳נסקי, שם: באפריל 2025, בית המשפט העליון הורה לסלק על הסף בקשה לאישור מהטעם שעילות התביעה לא נפלו לפרטים המנויים בתוספת השנייה לחוק ; עניין פירט, שם, בפס׳ 22, 51: באוגוסט 2025, בית המשפט המחוזי סילק בקשה לאישור על הסף מהטעם שהתובענה מומנה על ידי חברה פרטית הפועלת למטרות רווח. פסקי דין אלו מדגימים מקרים חריגים בהם סולקו על הסף בקשות לאישור בעקבות סוגיות השונות מאלו שיש ללבן בשלב האישור.

[35] עניין פירט, שם, בפס׳ 22 ; עניין יופיי פיננסים, לעיל ה״ש 5, בפס׳ 49 לפסק הדין של השופט בורנשטין; קלמנט ורונן, לעיל ה״ש 15, בעמ׳ 7-6 ; קלמנט ״קווים מנחים״, לעיל ה״ש 15, בעמ׳ 145-141 ; ס׳ 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות ; Shay Lavie, Class Actions and the Regulatory State: Lessons from Israel, in The Cambridge Handbook of Class Actions: An International Survey 503, 516 (Andrew J. Fitzpatrick & Ann L. Thomas eds., 2021) (ככלל, המגמה בפסיקה לפרש באופן מחמיר את התנאים בשלב האישור).

[36] קלמנט ורונן, לעיל ה״ש 15, בעמ׳ 12-10.

[37] דנ״א 4960/18 שולמית זליגמן נ׳ הפניקס חברה לביטוח בע״מ, פס׳ 150 לפסק הדין של השופט מלצר (נבו 4.7.2021) (להלן: עניין זליגמן).

[38] ס׳ 8(א)(3)(4) לחוק תובענות ייצוגיות ; קלמנט ״קווים מנחים״, לעיל ה״ש 15, בעמ׳ 147-146.

[39] עניין זליגמן, לעיל ה״ש 37, בפס׳ 152-151 לפסק הדין של השופט מלצר ; ס׳ 1 לחוק תובענות ייצוגיות; לביא, לעיל ה״ש 2, בעמ׳ 326-325; עניין יופיי פיננסים, לעיל ה״ש 5, בפס׳ 48-47 לפסק הדין של השופט בורנשטין.

[40] ס׳ 8(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות ; קלמנט ״קווים מנחים״, לעיל ה״ש 15, בעמ׳ 146-145.

[41] איתמר לוין ״גרוסקופף בביקורת על ההצעה לתיקון חוק תביעות ייצוגיות״ News1 (21.7.2024) https://www.news1.co.il/Archive/001-D-488299-00.html#google_vignette.

[42] תיקון מס׳ 16, לעיל ה״ש 4, בעמ׳ 1275-1274, 1287-1286, 1298-1294, 1306.