השיקולים להפיכת נטל ההוכחה בשלב אישור תובענה כייצוגית
- יולי שפירא
- לפני 6 ימים
- זמן קריאה 6 דקות
ההליך הייצוגי מתאפיין בפערי מידע משמעותיים בין התובעים לנתבעים.[1] בשלב אישור התובענה כייצוגית, המבקשים נדרשים להציג תשתית ראייתית ראשונית,[2] אך לעיתים אין להם גישה למידע רלוונטי. פערי מידע אלו עלולים לגרום לכך שבקשות אישור מוצדקות לא יאושרו.[3] מצב זה מעורר את השאלה באילו נסיבות מוצדק יהיה להקל על המבקשים בנטל ההוכחה. בנייר עמדה זה, אבחן את השיקולים העומדים בבסיס האפשרות להגמיש או להפוך את נטל ההוכחה, כפי שעלו בפסיקה ובספרות. בנוסף, אציג מודל ביניים שלפיו ניתן יהיה לאזן בין הנטל המוטל על המבקשים לבין הנחיתות האינפורמטיבית שלהם בהליך הייצוגי.
בעניין זה, דן בית המשפט בשאלת היפוך נטל ההוכחה בבקשת אישור תובענה כייצוגית.[4] המבקשים טענו לכשלים מסכני חיים בכריות אוויר המותקנות בכלי הרכב של המשיבה, מרצדס. המשיבה טענה שעשתה ריקול לכריות האוויר ללא קשר לתובענה, והגישה בקשה לדחייה על הסף.[5] אחת מטענותיה הייתה שלמבקש אין תשתית ראייתית מינימלית בכדי לאשר את התובענה הייצוגית נגדה, שכן הבקשה נשענת על ראיות בלתי קבילות ולא נתמכת בחוות דעת מומחה כנדרש.[6] השופט נאוי אישר את הבקשה, ובאופן חריג קבע שיש להפוך את נטל ההוכחה ולהעבירו למשיבה. זאת, כיוון שביכולתה להפריך את הראיות שהוצגו בידי המבקש, אך נמנעה מלעשות כן, וכי הראיות היו מחשידות במיוחד.[7] המשיבה הגישה ערעור לבית המשפט העליון, אולם בחרה למשוך אותו, והצדדים הופנו להליך גישור בכדי לגבש הסדר פשרה.[8]
השופט נאוי בהחלטתו התבסס על עניין נטוויז'ן,[9] שבו התקשה המבקש להוכיח קיומה של קבוצה,[10] והשופט סולברג בחן מתי מוצדק להעביר את נטל ההוכחה אל המשיב בשלב בקשת האישור. נקבע שכאשר המשיב נמנע מלהפריך את התשתית הראייתית של המבקש, או כשמוצגת תשתית ראשונית מחשידה במיוחד, עשויה להתעורר הצדקה להפיכת הנטל.[11] עם זאת, מדובר בחריג המוגבל למצבים הנוגעים להערכת סיכויי התביעה להתקבל,[12] שכן הכלל הוא שהמבקש נושא בנטל להוכחת היסודות הנדרשים לאישור התובענה כייצוגית.[13] החריגים יחולו כאשר הדבר "מדבר בעדו", בדומה להגדרה בסעיף 41 לפקודת הנזיקין,[14] או מאופיו של העניין. בנוסף, ניתן יהיה להפוך את נטל ההוכחה רק כאשר יש הוכחות לקבוצה ומנגנון פיצוי ישים לחבריה. זאת, בגלל שפער יסודי זה עלול להוות מכשול לבירור התובענה בהמשך.[15]
בעניין נטוויז'ן צוינו השיקולים המצדיקים את הפיכת נטל ההוכחה בבקשת האישור באופן חריג. המרכזי שבהם הוא פערי המידע האינהרנטיים להליך הייצוגי, שלעיתים מציבים חסם משמעותי בפני תובעים פוטנציאליים, כאשר יש קושי רב בהוכחת תשתית ראייתית ראשונית.[16] שיקול נוסף הוא אופיו המקדמי של שלב אישור התובענה כייצוגית, שבו לא מתבררים סיכויי התובענה לגופה. מנגד, הדגיש השופט סולברג, שהקלה ברף ההוכחה יכולה לפגוע ביכולת המשיב להתגונן, למשל במקרים שאין לו אפשרות להוכיח היעדר מדיניות או כשהמקרה הקונקרטי הוא נקודתי.[17]
החריגים להפיכת נטל ההוכחה בבקשת אישור תובענה כייצוגית, שעלו בעניין נטוויז'ן ויושמו בעניין דקר, מוחלים באופן מצומצם.[18] העמדה הרווחת כיום בפסיקה מעדיפה להקשיח שלב האישור, למרות שמכירה בפערי המידע בהליך הייצוגי,[19] וזאת כדי לאפשר למשיבים להתגונן ולמנוע קשיים בשלב בירור התובענה לגופה.[20] אני סבורה שהחריגים להפיכת או הגמשת נטל ההוכחה קשיחים מדי, באופן שעלול לגרום לכך שבקשות אישור מוצדקות לא יאושרו או לא יוגשו כלל. לאור כך, ניתן לשאול האם הגמשה של רף ההוכחה בבקשת האישור יכולה לשמש ככלי דיוני באופן שיקדם יעילות, הרתעה ומתן סעד למבקשים.[21]
פרופ' קלמנט והשופטת רונן הציעו מודל גמיש לרף ההוכחה של המבקש, שיותאם להיקף הגילוי המוסכם בין הצדדים בשלב אישור התובענה כייצוגית.[22] לפי המודל, הימנעות של המשיב מגילוי ראיות התומכות בטענותיו עשויה להביא להכרעה לטובת המבקש.[23] קלמנט ורונן מציעים לעשות כן גם באשר לשאלת קיומה של קבוצה ולשאלות הנוגעות להתאמה למסלול הייצוגי,[24] מתוך תפיסה שהמודל עשוי לייעל את ההליך, להוריד עלויות,[25] ולצמצם את האפקט המצנן על פעילות רצויה של המשיב.[26] השופט גרוסקופף נקט במודל דומה בהחלטתו בעניין גפניאל,[27] אך הוא נדחה בערעור לעליון.[28] השופט גרוסקופף קבע שהימנעות מצד המשיבה מהצגת נתונים מצמצמת את הנטל הראייתי שמוטל על המבקש, ואישר את הבקשה על בסיס המידע הגלוי בלבד. [29] אולם, בערעור לעליון נקבע שאין לקשור בין רף ההוכחה להיקף הגילוי בבקשת האישור, שכן הנמכת רף ההוכחה עלולה לרוקן את הליך האישור מתוכן ולפגוע בתכליתו כמסננת מקדמית.[30]
בעניין גפניאל, ניתן לראות את החשש של בית המשפט מהפיכת שלב בקשת אישור לגמיש מדי. אני מסכימה שאין להפוך את שלב מקדמי לרפה באופן שיקשה על סינון תובענות ושיקשה על נתבעות מלהתגונן. עם זאת, כאמור, הנחיתות האינפורמטיבית של התובעים בהליך הייצוגי מקשה עליהם לקבל סעד. אני סבורה שיש למצוא מודל שמאזן בין העקרונות המצמצמים בהלכה שנקבעה בעניין נטוויז'ן, לבין ההצעה של קלמנט ורונן בכדי לאזן בין זכויות המבקשות לזכויות המשיבות. מחד, יש להגביר את זכות הגישה של המבקשות, לאפשר להן לקבל סעד ולהרתיע משיבות מאי-גילוי. מאידך, יש לשמור על האופי המקדמי של שלב אישור הבקשה ולאפשר למשיבות להתגונן כראוי. להלן אציע מודל ביניים שמחד מגביל את הפיכת נטל ההוכחה למקרים מצומצמים יחסית, אך קושר בין נטל ההוכחה לגילוי במקרים המתאימים.
המודל המוצע בן שני שלבים, שרק בהתקיים הראשון ניתן יהיה להקל בנטל ההוכחה או להטילו על המשיבה. השלב הראשון הוא בחינת קיום היסודות הבסיסיים של ההליך הייצוגי. ביניהם, התאמה למסלול הייצוגי, קיומה של קבוצה והיכולת למסגר סעד קוהרנטי שמתאים לה.[31] אם נמצא שההליך מתאים למסלול הייצוגי, בשלב השני ניתן יהיה להגמיש את רף ההוכחה בהתאם להיקף הגילוי של המשיב.[32] ניתן יהיה להקל בנטל ההוכחה ואף להפוך אותו, וזאת רק באשר לשאלות הנוגעות לסיכויי התובענה להתקבל, קיומה של עילה לכאורה או הוכחת נזק ראשוני.
מודל ביניים זה שונה מהגישה שעלתה בעניין דקר, שכן אין צורך להראות תשתית ראייתית מחשידה במיוחד כדי להקל בנטל ההוכחה של המבקש, אלא די בכך שהמשיב לא יגלה מסמכים הנוגעים להפרכת התשתית הראייתית, בדומה להצעתם של קלמנט ורונן. המודל גם מתכתב עם עניין נטוויז'ן, שכן לא מקל בעניין ההוכחה על יסודות ההליך הייצוגי – הקלה ברף ההוכחה בהתאם למידת הגילוי של המשיב, תיעשה רק במקרים שניתן לברר בדיון לגופה של תובענה, מבלי חשש שהעניין הנידון אינו מתאים להליך הייצוגי. המודל מנסה להגשים את המטרות של ההליך הייצוגי,[33] וליצור איזון במתח שבין זכויות התובעות לאלו של הנתבעות. המודל עשוי לתמרץ גילוי, לצמצם פערי מידע, להפחית עלויות ולהרחיב קלות את גישה לערכאות.[34] בנוסף, החשש שעולה מהחלשת-יתר של נטל ההוכחה על המשיבים מצטמצם, כאשר הדרישות המקדמיות להתאמה למסלול הייצוגי לא משתנות.[35]
פערי המידע בין התובעים לנתבעים בהליך הייצוגי מקשים על תובעים להוכיח גם את מרכיבי הבסיס של ההליך הייצוגי, כמו קבוצה או התאמה למסלול הייצוגי.[36] גם במקרים אלו, פערי המידע מקשים על התובעים לקבל סעד ופוגעים בזכות הגישה שלהם.[37] זהו פער שעומד בעינו גם במודל המוצע. עם זאת, המודל עשוי ליצור איזון שיכול להקל על תובעים פוטנציאליים ביחס לגישה הרווחת כיום באופן חלקי. ההקלה החלקית נועדה כדי לשמור מן הצד השני על שלב בקשת האישור כמסננת ולאפשר לנתבעים להתגונן כראוי. כך, ניתן יהיה לאפשר למבקשים להתגבר על חלק מפערי המידע ולאפשר להם לממש את זכות הגישה באופן מיטבי יותר.
[1] אלון קלמנט ורות רונן "בחינת עילת התביעה וסיכוייה בשלב אישור התובענה הייצוגית" עיוני משפט מב 5, 15 (2019).
[2] רע"א 3487/16 יפעת נ' בנק לאומי לישראל, פס' 15 לפסק הדין (נבו 6.9.2016); קלמנט ורונן, לעיל ה"ש 1, בעמ' 47.
[3] שם, בעמ' 15.
[4] ת"צ (מחוזי מרכז) 17556-02-19 דקר נ' Mercedes-Benz Group AG (נבו 23.3.2025) (להלן: עניין דקר).
[5] שם, בפס' 3-1 להחלטתו של השופט נאוי.
[6] שם, בפס' 16 להחלטתו של השופט נאוי.
[7] שם, בפס' 91-89.
[9] ע"א 2112/17 גרסט נ' נטוויז'ן בע"מ (נבו 2.9.2018), בפס' 44-39 לפסק דינו של השופט סולברג (להלן: עניין נטוויז'ן).
[10] שם, בפס' 34-27. שם, היה קושי להוכיח שהמדיניות של נטוויז'ן היא מדיניות מפרה ולא מספר טעויות נקודתיות ונקבע שככל שעולה הצורך לברר כל מקרה לגופו פוחתת ההצדקה לניהול הליך ייצוגי.
[11] שם, בפס' 39.
[12] שם, בפס' 40-39.
[13] שם, בפס' 43-42.
[14] ראו אלון קלמנט "קווים מנחים לפרשנות חוק התובענות הייצוגיות, התשס"ו-2006" הפרקליט מט 131, 143 (2007); ס' 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].
[15] עניין נטוויז'ן, לעיל ה"ש 9, בפס' 43-42.
[16] שם, בפס' 43; קלמנט ורונן, לעיל ה"ש 1, בעמ' 62.
[17] שם, בפס' 41; ראו לעיל פירוט בהערת שוליים 10 באשר לקשיים בהוכחת מדיניות מפרה; חגי ויניצקי ואביאל פלינט תובענות ייצוגיות 138 (2017).
[18] עניין דקר, לעיל ה"ש 4, בפס' 175-172; לעמדה הגורסת שניתן להוריד את רף הראייה גם ביסוד הוכחת הקבוצה ראו ע"א 7187/12 צמח נ' אל על נתיבי אויר לישראל, פס' פג לפסק דינו של השופט רובינשטיין (נבו 17.8.2014).
[19] עניין נטוויז'ן, לעיל ה"ש 9, בפס' 36; עניין דקר, לעיל ה"ש 4, בפס' 89.
[20] עניין נטוויז'ן, לעיל ה"ש 9, בפס' 38.
[21] רכיבים אלו מתוארים כמטרות בחוק תובענות ייצוגיות, ראו ס' 1 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: החוק).
[22] קלמנט ורונן, לעיל ה"ש 16, בעמ' 63-60.
[23] שם, בעמ' 61.
[24] ס' 8 לחוק, שם מנויים התנאים לאישור תובענה ייצוגית.
[25] שם, בעמ' 63.
[26] שם, בעמ' 61; גישה זו יושמה בביהמ"ש העליון ברע״א 1619/20 רבקה טכנולוגיות בע״מ נ׳ חברת כימקלים לישראל בע״מ, פס׳ 15 (נבו 3.5.2021); ראו גם אלון קלמנט "גילוי מסמכים בהליך אישור התובענה הייצוגית" תוב(ע)נות ייצוגיות (29.9.2022) https://shorturl.at/Reql5.
[27] ת"צ (מחוזי מרכז) 6179-08-16 גפניאל נ' החברה המרכזית לייצור משקאות קלים בע"מ, פס' 20-16 להחלטתו של השופט גרוסקופף (נבו 16.1.2019) (להלן: גפניאל I).
[28] רע"א 1248/19 החברה המרכזית לייצור משקאות קלים נ' גפניאל (נבו 26.7.2022) (להלן: גפניאל II).
[29] גפניאל I, לעיל ה"ש 27, בפס' 18-16.
[30] גפניאל II, לעיל ה"ש 28, בפס' 56-52 לפסק דינה של השופטת ברון.
[31] על החשיבות בהגדרת הקבוצה בשלב האישור ראו ע"א 5378/11 ארתור פרנק נ' אולסייל, פס' 3 לפסק דינה של השופטת חיות (נבו 22.9.2014).
[32] קלמנט ורונן, לעיל ה"ש 1, בעמ' 48.
[33] המטרות המנויות בס' 1 לחוק, ראו לעיל ה"ש 21, הן מימוש זכות הגישה לבית המשפט, אכיפת הדין והרתעה מפני הפרתו, מתן סעד הולם לנפגעים מהפרת הדין וניהול הוגן וממצה של תביעות.
[34] קלמנט ורונן, לעיל ה"ש 1, בעמ' 40.
[35] ויניצקי ופלינט, לעיל ה"ש Error! Bookmark not defined..
[36] קלמנט ורונן, לעיל ה"ש 1, בעמ' 63.
[37] עניין נטוויז'ן, לעיל ה"ש 9, בפס' 28.
הטקסט מציג סקירה מעמיקה של השיקולים להפיכת נטל ההוכחה בשלב אישור תובענה ייצוגית. הוא מתאר את הפערי המידע המובנים בין תובעים לנתבעים, את ההלכות המרכזיות (נטוויז'ן, דקר, גפניאל) ואת המתח בין הצורך להקל על מבקשים לבין ההגנה על זכות הנתבעים להתגונן.
המסר המרכזי הוא שהחריגים להפיכת נטל ההוכחה קיימים אך מצומצמים, והפסיקה נוטה להקשיח את שלב האישור כדי לשמור על תכליתו כמסננת. עם זאת, מוצע מודל ביניים דו־שלבי: ראשית, בחינת התאמה למסלול הייצוגי וקיומה של קבוצה; שנית, הגמשת רף ההוכחה בהתאם להיקף הגילוי מצד המשיב. מודל זה נועד לאזן בין זכות הגישה של התובעים לבין זכות ההגנה של הנתבעים, לצמצם פערי מידע, ולעודד גילוי ראיות.
במילים קצרות: ההצעה מבקשת לשמור על שלב האישור כמסננת, אך לאפשר גמישות מבוקרת בנטל ההוכחה…