מידת הומוגניות הנזק של חברי הקבוצה בתובענה ייצוגית

בנייר זה אסקור את גישת ביהמ"ש בבחינת מידת הומוגניות הנזק של חברי הקבוצה בשלב הבקשה לאישור תובענה כייצוגית ואת השיקולים לאישור הסדר פשרה, בראי פסיקת ביהמ"ש המחוזי.

ת"צ (מחוזי מרכז) 6615-12-20 גיא שור נ' אר.אפ.אי. גלובל בע"מ (לשעבר שירביט חברה לביטוח בע"מ) (נבו 4.4.2025) (להלן: עניין שירביט):

עסקינן בהחלטתו של כב' השופט אבי פורג מביהמ"ש המחוזי מרכז לאשר הסכם פשרה בתובענה ייצוגית.[1] עניינה של בקשת האישור בטענות הנוגעות לתקיפת הסייבר שאירעה במערכותיה של חברת הביטוח שירביט (להלן: המשיבה), אשר הובילה לדליפה ופרסום מידע של אלו אשר פרטיהם היו מצויים במערכותיה.[2] לאחר הגשת בקשת האישור, הצדדים הגיעו להסכם פשרה לפיו חברי הקבוצה יחולקו ל-3 תתי קבוצות: הקבוצה הראשונה – תחיל את כל מי שלגביו פורסם מידע "רגיש" (למשל - צילום של תעודת זהות, כרטיס אשראי וכו'); הקבוצה השנייה – תחיל את כל מי שלגביו פורסם מידע שאינו "רגיש"; הקבוצה השלישית – תחיל את כל מי שלגביו לא פורסם כל מידע אך קיים חשש שדלף מידע שכזה והוא עלול להיות מפורסם בכל עת. הוסכם כי לחברי הקבוצה הראשונה ישולמו 500 ₪, לחברי הקבוצה השנייה ישולמו 200 ₪, ובעבור חברי הקבוצה השלישית ישולם פיצוי בסך 1,400,000 ₪ שיועבר לקרן לניהול וחלוקה של כספים.[3] יש לציין כי מעשה בית דין יחול רק באשר לנזקים הלא ממוניים.[4] כפי שיבואר להלן, המקרה דנן מעורר קושי בשאלת מידת ההומוגניות של הנזק הנגרם לכל אחד מחברי הקבוצה.

כחלק מהתנאים לאישור התובענה כייצוגית, על המבקש להראות כי "התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או של משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה".[5] מחד גיסא, אין הכרח כי כל השאלות תהיינה משותפות. מאידך גיסא, קיומן של שאלות משותפות אינו יוביל בהכרח לאישור התובענה כייצוגית.[6] לכן, במסגרת הדיון בשאלה האם "תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת",[7] יש לבחון האם משקלן של השאלות המשותפות גבוה ביחס למשקלן של השאלות הפרטניות.[8] אם התשובה שלילית, ולא ניתן לחלק את הקבוצה לתתי-קבוצות הומוגניות,[9] ככלל לא יהיה ניתן לנהל את התובענה באופן יעיל והוגן.[10] למרות זאת, ביהמ"ש ייטה לרוב לקבל את בקשת האישור כשהשונות בין חברי הקבוצה מתבטאת בגובה הנזק הנגרם לכל אחד מהם, שכן במצבים כאלו ניתן לעשות שימוש בסעיף 20 לחוק תובענות ייצוגיות המספק מנגנונים לקביעת הזכאות לפיצוי, שיעורו ואופן חלוקתו.[11] מנגד, כאשר השונות בין חברי הקבוצה משליכה על עצם קיומה של עילת תביעה, אין מנגנונים דומים שיאפשרו לנהל את התובענה ביעילות.[12]

בעניין שירביט, ביהמ"ש קבע כי התובענה שהוגשה עומדת בתנאים לאישורה כייצוגית,[13] וזאת למרות שאין חולק כי קיימת שונות בין חברי הקבוצה לעניין גובה הנזק. לראיה, במסגרת הפשרה חברי הקבוצה חולקו ל-3 תתי קבוצות, בהתאם לרמת הנזק הנגרמה להם. אולם, אף אם נקבע שיש לנהל את התובענה כייצוגית, חרף השונות, יש לוודא כי הסעד הנקבע במסגרת הפשרה מספק מענה ראוי לשונות זו. כך, הסדר הפשרה עשוי שלא לעמוד בתנאים לאישורו על-ידי ביהמ"ש,[14] אם מוענק פיצוי אחיד לכלל חברי הקבוצה, על אף השונות בנזק הנגרם לכל אחד מהם.[15] למרות שלכאורה חלוקת הקבוצה ל-3 תתי קבוצות העניקה משקל מסוים לשונות בנזק, יתכן שלא ניתן משקל מספק. חלוקה זו עדיין עשויה לקפח חלק מחברי תת הקבוצה הראשונה שניזוקו מדליפת מידע רגיש ביותר, ולכן הנזק הנגרם להם עשוי להיות גבוה לאין שיעור מזה של חבריהם לתת-הקבוצה, שניזוקו מדלף מידע רגיש, אך לא עד כדי כך. יש לזכור כי ניזוקים אלו יהיו חסומים מלהגיש תביעה אישית בעתיד בגין מלוא הנזק. מנגד, אם נבחר לחלק את הקבוצה ההטרוגנית למספר רב במיוחד של תתי-קבוצות הומוגניות, נאלץ להשקיע משאבים רבים יותר בכימות הפיצוי הראוי שיש להעניק לחברי כל תת קבוצה. יש לציין כי במקרה זה מלאכה זו מורכבת במיוחד, שכן מדובר על נזק לא ממוני.[16] בנוסף, חבר קבוצה שנגרם לו נזק גבוה רשאי לצאת מהקבוצה ולהגיש תביעה אישית.[17] 

הסדר הפשרה עשוי לקפח גם את חברי תת הקבוצה השלישית, אשר ייתכן כי דלף מידע לגביהם והוא עשוי להיות מפורסם בכל עת. ההסדר לא מתחשב כראוי באפשרות שלחברי קבוצה אלו יגרם נזק גבוה בעתיד, במידה ואכן יפורסם מידע רגיש לגביהם. במקרה כזה, נפגעים אלו יהיו חסומים מלהגיש תביעה אישית לפיצויים בעתיד. סוגיה דומה התעוררה בארה"ב בפרשת Amchem.[18] ביהמ"ש העליון האמריקאי לא אפשר לתביעה להתנהל כייצוגית ודחה את הסדר הפשרה שהוגש לאור השונות הרבה במאפיינים ובאינטרסים של חברי הקבוצה. בעניין זה, חלקם ניזוקו כתוצאה מחשיפה לאסבסט וחלקם רק נחשפו לאסבסט וטרם ניזוקו, אך ייתכן שיינזקו בעתיד.[19] בעניין שירביט, ביהמ"ש לא קיבל טענה זו וקבע כי בהתחשב בחלוף הזמן מאז הדליפה קיים סיכוי נמוך לדליפה נוספת, ואף סיכון זה נלקח בחשבון בקביעת הפיצוי לחברי תת הקבוצה השלישית.[20]

למרות שמבחינה הרתעתית אין חשיבות לאופן חלוקת הפיצוי בין חברי הקבוצה (בהנחה שסך הפיצוי של הנתבע יישאר זהה),[21] התכלית הפיצויית תוגשם בצורה עדיפה אם סכום הפיצוי לו יזכה כל חבר קבוצה יותאם לגודל נזקו המדויק. מכיוון שהתכלית הפיצויית חשובה יותר ככל שהנזק גדול יותר,[22] לכל הפחות היה ראוי לחלק את חברי תת הקבוצה הראשונה (שזהותם ידועה למשיבה) שספגו את הנזק הגדול ביותר לתתי קבוצות נוספות, חרף העלות הנוספת. באשר לחברי תת הקבוצה השלישית, היה ראוי להקצות חלק מסכום הפיצוי הכולל הנפסק בעבורם לקרן ייעודית ממנה יוכלו לקבל פיצוי בעקבות פרסום עתידי של פרטיהם.[23]

[1] ת"צ (מחוזי מרכז) 6615-12-20 שור נ' אר.אפ.אי. גלובל בע"מ (לשעבר שירביט חברה לביטוח בע"מ), פס' 35 (נבו 4.4.2025).

[2] שם, בפס' 1.

[3] שם, בפס' 20-18.

[4] שם, בפס' 32.

[5] ס' 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות).

[6] ע"א 6887/03 רזניק נ' ניר שיתופי אגודה ארצית שיתופית להתיישבות, פס' 27 לפסק הדין של הנשיא גרוניס (נבו 20.7.2010) (להלן: עניין רזניק)

[7] ס' 8(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות.

[8] רע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עמוסי, פס' 11 לפסק הדין של המשנה לנשיא (בדימ') ריבלין (נבו 5.7.2012).

[9] ס' 10(ג) לחוק תובענות ייצוגיות.

[10] אביאל פלינט וחגי ויניצקי תובענות ייצוגיות 157-156, 211-210 (2017).

[11] בג"ץ 5148/18 שחם נ' בית הדין הארצי לעבודה, פס' 30 (נבו 11.7.2022); ראו למשל ע"א 10085/08 תנובה - מרכז שיתופי נ' עזבון המנוח תופיק ראבי ז"ל, פס' 55 לפסק הדין של השופטת (כתוארה אז) חיות (נבו 4.12.2011) (להלן: עניין תנובה) (התביעה אושרה כייצוגית חרף חוסר ההומוגניות לעניין הנזק).

[12] ראו למשל עניין רזניק, לעיל ה"ש 6, בפס' 30-27 לפסק הדין של הנשיא גרוניס (הבקשה נדחתה לאור התיישנותה).

[13] עניין שיריבט, לעיל ה"ש 1, בפס' 30-32.

[14] תנאים אלו מנויים בס' 19 לחוק תובענות ייצוגיות.

[15] פלינט וויניצקי, לעיל ה"ש 10, בעמ' 624.

[16] ראו עניין תנובה, לעיל ה"ש 11, בפס' 46 לפסק הדין של השופטת חיות (טענות אלו הצדיקו את הסטייה ממודל חישוב הסעד האינדיבידואלי, לפיו יש להכריע באופן נפרד לגבי הנזק שנגרם לכל אחד מחברי הקבוצה).

[17] שם, בפס' 56 לפסק הדין של השופטת חיות.

[18] Amchem Prods., Inc. v. Windsor, 521 U.S. 591 (1997) (להלן: עניין Amchem).

[19] שם, בעמ' 624.

[20] עניין שירביט, לעיל ה"ש 1, בפס' 32.

[21] שם, בפס' 51 לפסק הדין של השופטת חיות.

[22] קרן וינשל מרגל ואלון קלמנט "יישום חוק תובענות ייצוגיות בישראל – פרספקטיבה אמפירית" משפטים מה 709, 717 (תשע"ו).

[23] פתרון דומה הוצע בעניין Amchem לעיל, ה"ש 18, בעמ' 626 ("for the currently injured, the critical goal is generous immediate payments. That goal tugs against the interest of exposure-only plaintiffs in ensuring an ample, inflation-protected fund for the future.").