מימון תובענות ייצוגיות בידי גופים פרטיים למטרות רווח – לאקונה או הסדר שלילי? בין שתי החלטות נוגדות של בתי המשפט המחוזיים

מימון תובענות ייצוגיות בידי גופים למטרות רווח, היא סוגייה מורכבת, שאינה מוסדרת בחקיקה ראשית ואף כמעט ולא נידונה בפסיקה. לאחרונה, עלתה סוגייה זו לדיון בעניין פירט[1], שם קבעה השופטת יסכה רוטנברג כי פרקטיקה זו פסולה[2]. ארבעה חודשים לאחר מכן, נידונה הסוגייה בשנית בעניין לוטונט[3]. שם, נקטה השופטת תמר בזק-רפפורט בגישה ההפוכה, וקבעה כי אין לקבוע איסור על מימון הליכים ייצוגיים בידי גופים פרטיים[4].

בנייר עמדה זה, אציג את הקונפליקט בין שתי החלטות אלו. אטען, כי מימון פרטי של תובענות ייצוגיות הינו פרקטיקה ראויה ואף רצויה, אשר נובעת מתכליות חוק תובענות ייצוגיות[5] (להלן: "החוק"), כך שאי-הסדרתה בחוק היא לאקונה, ולא הסדר שלילי. לבסוף, אציע דרך להשלמת החסר בחוק, עד שיוסדר (בתקווה) על ידי המחוקק, בקביעת כללים ברורים.

ת"צ (מרכז) עופר פירט נ' Monsanto Company:

נידונה בקשה לסילוק על הסף, עקב היותה של התובענה הייצוגית שהגיש פירט, ממומנת ע"י חברה פרטית הפועלת למטרות רווח ("פירסט ליברה"), לטענת המשיבות, בניגוד לדין[6]. הדיון נסוב סביב השאלה, מה המשמעות שיש ליחס לשתיקתו של המחוקק ביחס למימון הליך ייצוגי ע"י חברה פרטית למטרות רווח- האם עסקינן בהסדר שלילי, או שמא בלאקונה?[7].

כך או כך, כיוון שסוגייה זו טרם נידונה בפסיקה, ביקש בית המשפט את עמדת היועמ"שית בעניין. לעמדתה, כיוון שלא קיים איסור מפורש בחוק על מימון פרטי, הדבר מותר[8].

בניגוד לעמדתה (ולעמדת המבקש), בית המשפט אישר את הסילוק, בקבלו את עמדת המשיבה, לפיה מדובר בהסדר שלילי. נקבע מפי השופטת רוטנברג, כי גוף פרטי מממן הוא בגדר "שחקן רביעי" מטעם התביעה, הנוסף על התובע המייצג, בא-כוחו, והקבוצה. אם כך, כיוון ש"כללי המשחק" של שחקן זה אינם מוסדרים בחקיקה, אין להכיר באפשרות מימון זו, ונותר לקבוע כי חוק תובענות ייצוגיות לא מתיר ניהול הליך ייצוגי הממומן על ידי חברה פרטית למטרות רווח[9].

על פסיקה זו הוגש ערעור לבית המשפט העליון מצד המבקש[10]. כחודש לאחר הגשת הערעור, בעודו תלוי ועומד, התקבלה החלטת אישור (חלקית) בתובענה הייצוגית בעניין לוטונט[11], ששיקפה את הגישה ההפוכה לחלוטין לסוגיית המימון הפרטי בתובענות ייצוגיות.

ת"צ (ירושלים) המועצה הישראלית לצרכנות נ' לוטונט מועדון חברים בע"מ:

התקבלה החלטה לאשר חלקית את התובענה הייצוגית שהוגשה נגד לוטונט. בסופה, נידונה סוגיית מימון ההליך בידי קרן השקעות פרטית. נקבע מפי השופטת בזק-רפפורט, כי פרשנות חוק תובענות ייצוגיות ככזה האוסר על קבלת מימון חיצוני, אינה ראויה. זאת, מהטעם שאיסור זה חותר תחת תכלית החוק, כיוון שחוסם הגשת הליכים בעלי ערך. בהתאם לכך, נקבע כי שתיקת המחוקק בסוגיה זו אינה מהווה הסדר שלילי, אלא דווקא היתר עקרוני לאפשרות לנהל הליכים ייצוגיים הממומנים ע"י גופים פרטיים[12].

השופטת התמודדה עם הפסיקה בעניין פירט, וטענה כי אם היה רוצה המחוקק לאסור מימון תובענות ייצוגיות ע"י גופים פרטיים, היה עושה זאת בהוראה מפורשת, ולא בהסדר שלילי[13].

אם כך, בהפרש זמנים קצר, נקבעו בפסיקה שתי גישות הופכיות לעניין מימון תובענות ייצוגיות בידי גופים פרטיים למטרות רווח. כעת, הסוגייה בדרכה לבית המשפט העליון, שיכריע בין הגישות בבואו לדון בערעור בעניין פירט.

לעמדתי, יש לאמץ את גישת השופטת בזק-רפפורט בעניין לוטונט, בהקשר לסוגייה הנידונה.

מימון תובענות ייצוגיות ע"י חברות פרטיות למטרות רווח הינו פרקטיקה מקובלת, אשר מביאה לתועלת ציבורית רבה. שיטת מימון זו מאפשרת ניהול הליכים ייצוגיים שראויים להתברר בערכאות השיפוטיות, הכרוכים בהוצאות רבות, שלעיתים לא יכולים לשאת בהן התובע המייצג, כתכלית החוק[14].

מעבר לכך, בתי המשפט הכירו בעבר ביתרונות שבמימון הליכים משפטיים על ידי גופים פרטיים[15]. לעמדתי, אותו הרציונל שהביא את בתי המשפט להכרה זו בהליכים אחרים, יפה גם לעניין תובענות ייצוגיות.

גם המחוקק היה ער לצורך הסדרת סוגיית מימון תובענות ייצוגיות, וניתן להסיק זאת ממספר הוראות חוק המסדירות מימון הליכים ע"י גופים ציבוריים[16]. על כן, ניתן להניח כי אם ראה המחוקק צורך בהסדרת האפשרות למימון ציבורי לתובענות ייצוגיות, קל וחומר שלא התכוון לפסול מימון בדרך פרטית.

נוסף על כך, גם בספרות, ניכר כי מלומדים רבים תומכים במימון תובענות ע"י צדדים שלישיים[17].

עם זאת, אכן ניתן להעלות על הדעת השלכות הנובעות מיישומה של שיטת מימון זו בדין הישראלי, הנובעות מפתיחת פתח לניצול לרעה של מכשיר התובענה הייצוגית מצידם של גופים מממנים[18]. קיים החשש, לפיו הגוף המממן, שהינו בעל אינטרס כלכלי משמעותי בהליך, יתערב כגורם שלישי בניהולו[19], כדי למקסם את הגמול הנפסק לתובע[20], או לפגוע בנתבע (במקרים של מתחרים עסקיים למשל). בנוסף, קיים החשש מניגודי אינטרסים בין התובע המייצג ובא-כוחו לבין הגוף המממן, כך שהתובעים המייצגים יבקשו לפעול לטובתה של הקבוצה, ואילו המממן ימשוך לכיוון טובתו שלו[21].

לעמדתי, חששות אלה ניתנים להפרכה מתוך הוראות החוק, והמנגנונים הקיימים בו.

השקעתו של גורם מממן מוחזרת לו מתוך הגמול שנפסק, אם נפסק, לתובע המייצג. אם כך, בחשש לפיו הגורם המממן יתערב לטובתו בהסדרים הנקבעים, אין ממש, כיוון שכך או כך קביעת גמול (ושכר טרחה) מצויה תחת שיקולו הבלעדי של בית המשפט[22]- בפסקי דין ואף בהסדרי פשרה[23]. כך, אם הסכמי המימון יהיו גלויים לבית המשפט, כל שיוותר לו הוא לקבוע את הגמול לתובע, כפי שנעשה בכל הליך ייצוגי[24], בהתאם למצב זה[25].

החשש השני נוגע ל"בעיית נציג"[26], שעלתה במלוא הדרה בעניינו של פירט, עקב היותו של התובע הייצוגי (פירט) יו"ר החברה המממנת ("פירסט ליברה")[27]. אכן, יש קושי במצב זה, אשר מעורר חשד לניגוד עניינים בין תפקידו של התובע לפעול לטובת הקבוצה, לבין האינטרס שלו כיו"ר החברה, להשיא את רווחיה. כדי להימנע ממצבים כאלו, יש לקבוע כללים להסדרי מימון פרטיים, אשר יבטיחו את ניטרליות הגוף המממן ואי-מעורבותו בהליך. על בית המשפט יהיה לוודא, כי הגוף מממן לא יהיה צד פעיל בהליך, לא יהיה בעל השפעה על ניהולו, ולא יהיה בעל אינטרס אישי בו. אם יראה בית המשפט כי לא כך המצב, ידחה את התובענה הייצוגית. את המקור הנורמטיבי לכך, ניתן למצוא בחובה לנהל תובענה ייצוגית בתום לב[28].  

כדי לתת מענה ראוי לקשיים אלו, על בית המשפט להורות על חובות גילוי ושקיפות מלאה, ביחס להסכמי מימון, כפי שנקבע בעניין לוטונט[29]. נוסף על כך, אי-גילוי פרטים הנוגעים להסכמים בין התובע המייצג לגוף המממן, עלול לעלות לכדי חוסר תום לב, אשר יביא לדחיית ההליך[30].

אסכם ואומר, שאין ספק כי ראוי שהמחוקק הישראלי יביע עמדתו ביחס להסדרי מימון תובענות ייצוגיות בידי חברות פרטיות למטרות רווח. עד שיעשה זאת, לעניות דעתי רצוי כי בית המשפט יקבע בפסיקה קווי מתאר להסדרת הסוגייה, המתבססים על החקיקה הקיימת. יש לקוות כי בערעור שהוגש בעניין פירט, יהפוך בית המשפט העליון את קביעתו של בית המשפט המחוזי, ויאמץ את הגישה שנקבעה בעניין לוטונט. זאת, כדי לאפשר גישה לערכאות והסרתם של חסמים כלכליים מתובעים ייצוגיים, ולקדם הגשתם של הליכים ייצוגיים חשובים וראויים.

[1] ת"צ ‏(‏מחוזי מרכז‏)‏ 28974-10-20 עפר פירט נ' Monsanto Company ‏(‏נבו 7.8.2025‏)‏‏ (להלן: "עניין פירט").

[2] שם, בפס' 46.

[3] ת"צ ‏(‏מחוזי י-ם‏)‏ 42026-05-20 המועצה הישראלית לצרכנות נ' לוטונט מועדון חברים בע"מ ‏(‏נבו 3.12.2025‏)‏‏ (להלן: "עניין לוטונט").

[4] שם, בפס' 208.

[5] חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "החוק").

[6] עניין פירט, לעיל ה"ש 1, בפס' 2.

[7] רע"א 9128/17 מרכז רפואי צאנז בית חולים לניאדו נ' פלונית (נבו 18.07.2022), בפס' 43 לפסק דינה של השופטת ברון "שתיקת המחוקק אינה מצביעה בהכרח על הסדר שלילי. לעיתים יש שהיא מצביעה על חֶסֶר, לאקונה, שיש להשלימו; ולעיתים השתיקה מעידה על חוסר נקיטת עמדה בסוגיה, תוך הותרת הסדרתה למערכות נורמטיביות שמחוץ לחוק המתפרש... וייתכנו אמנם מקרים שבהם שתיקת המחוקק תהווה הסדר שלילי, כך מקום שבו תכלית החקיקה היא לשלול הסדר משפטי מסוים, וברי כי שתיקת המחוקק היא שתיקה מדעת ...".

[8] עניין פירט, לעיל ה"ש 1, בפס' 3.

[9] שם, בפס' 26. 

[10] ע"א 21634-11-25 פירט נ' Monsanto Company ואח' (טרם נידון).

[11] עניין לוטונט, לעיל ה"ש 3.

[12] שם, בפס' 210-213.

[13] שם, בפס' 220-221.

[14] ס' 1 לחוק, לעיל ה"ש 5.

[15] פר"ק (נצ') 29526-10-16 בני בכר זועבי חברה לבניה בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (נבו 23.04.2017), בעמ' 6 "הנה, סוף כל סוף, קמה לה קרן שמוכנה לבחון בעיניים מקצועיות תביעות פוטנציאליות, ומקום שסיכויי התביעה הם סיכויים שנראים טובים, תהא מוכנה לממן על חשבונה עלויות התביעה, תוך נטילת הסיכון שאם התביעה תידחה, לא תשופה על עלויות המימון, אך אם תצלח, תשופה ותקבל שכר נוסף. אין ספק שיש לברך על ייסוד הקרן ואף לומר כי חבל שלא קמה קודם".

[16] ס' 27 לחוק, לעיל ה"ש 5; תקנות תובענות ייצוגיות (סיוע במימון בקשות לאישור ותובענות ייצוגיות), התש"ע-2010; ס' 55(ג) לחוק ניירות ערך, התשכ"ח- 1968.

[17] רונן אברהם "מימון התדיינויות על-ידי צד שלישי"  משפט ועסקים כ 131 (2017), בעמ' 146-147.

[18] עניין לוטונט, לעיל ה"ש 3, בפס' 219.

[19] עעמ 3134/24 היבה למען האדם הנזקק נ' עיריית אילת (נבו 21.07.2024), בפס' 5 "... את התובענה הייצוגית, על פי המבנה שייצר המחוקק, צריכים להוביל שני גורמים: מבקש/תובע מייצג, שבמקרה הרגיל הוא חבר קבוצה הנוטל על עצמו את השליחות לפעול בשם כלל חבריה; בא כוח מייצג, עורך דין המייצג את עניינם של חברי הקבוצה בפני בית המשפט".

[20] עניין פירט, לעיל ה"ש 1, בפס' 33.

[21] שם, בפס' 42.

[22] ע"א 234/24 עמית פולק מטלון ושות' עורכי דין נ' קלאב אין אילת אחזקות בע"מ ‏(‏נבו 1.10.2024‏)‏‏, בפס' 18. בפסק הדין התקבל ערעור מוסכם של הצדדים, בבקשה להגדיל את שכר הטרחה וההוצאות שנפסקו במסגרת הסדר פשרה בהליך ייצוגי.

[23] ס' 18(ז)(2) לחוק, לעיל ה"ש 5.

[24] שם, בס' 22. 

[25] אלון קלמנט "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית" משפטים מא 5 (2011), בעמ' 40-41.

[26] שם, בעמ' 10-12.

[27] עניין פירט, לעיל ה"ש 1, בפס' 42.

[28] ס' 8(א)(4) לחוק, לעיל ה"ש 5.

[29] עניין לוטונט, לעיל ה"ש 3, בפס' 217.

[30] שם, בפס' 224.