המעקב עוסק בהחלטת בית המשפט להעניק 2,300,000 ש״ח כגמול לתובעים המייצגים ו-15,835,255 ש״ח כשכר טרחה לבאי כוח הקבוצה עבור ניהול תובענה ייצוגיות נגד מיטב דש
בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, מפי השופטת מיכל אגמון-גונן, בפסק דין משלים[1] שניתן באחת התובענות הייצוגיות הבודדות שהסתיימו בפסק דין לאחר ניהול הליך מלא,[2] קבע כי לתובעים המייצגים יוענק גמול בסך 2,300,000 שקלים, ולבאי כוח הקבוצה יוענק שכר טרחה בסך 15,835,255 שקלים. התובענה הייצוגית עסקה בגביית יתר של דמי ניהול על ידי מיטב דש גמל ופנסיה בע״מ (להלן: הנתבעת) מהעמיתים בקופת הגמל (להלן: חברי הקבוצה), ביחס לגובה דמי הניהול שנקבע בהסכם ההצטרפות, תוך הפרת חובת הנאמנות כלפי חברי הקבוצה.[3] בפסק הדין העיקרי, בית המשפט המחוזי קיבל את התובענה הייצוגית כנגד הנתבעת וחייב אותה להחזיר לחברי הקבוצה את דמי הניהול שנגבו מהם ביתר בסך כ-400 מיליון שקלים. בנוסף לכך, ניתן צו האוסר על הנתבעת לגבות בעתיד דמי ניהול החורגים מהמוסכם בהסכמי ההצטרפות לקבלת שירותיה.[4]
במסגרת פסק הדין, עסק בית המשפט בשיקולים שעל בתי משפט לקחת בחשבון בעת קביעת גמול ושכר טרחה לתובע המייצג ובא כוחו, בהתאמה. עיקרם של שיקולים אלה מנויים בסעיפים 23-22 לחוק תובענות ייצוגיות[5] וניתן לחלקם לשיקולי תשומה, תפוקה והכוונה. כך, תחת שיקול תשומה, יש לקחת בחשבון את העלויות והסיכון שנטלו על עצמם התובע ובא כוחו בהגשת התובענה ובניהולה. תחת שיקולי תפוקה, יש לקחת בחשבון את התועלת שהביאה התביעה לחברי הקבוצה. תחת שיקולי הכוונה, יש לקחת בחשבון את החשיבות הציבורית שהופקה מהתובענה הייצוגית. בית המשפט ציין כי השיקולים המנויים בסעיפים אלו אינם בגדר רשימה סגורה, וכי לבית המשפט נותר שיקול דעת רחב[6] לקבוע את הגמול ושכר הטרחה בהתאם לנסיבות העניין.
בית המשפט קבע כי מבחינת שיקולי התשומה, אין מחלוקת שהייתה השקעה עצומה מצד באי כוח הקבוצה בתובענה ייצוגית מורכבת שנוהלה במלואה, ואף של התובעים המייצגים בניהול ההליך. מבחינת שיקולי התפוקה, התובענה הביאה לחברי הקבוצה תועלת כלכלית משמעותית, בסך כ-400 מיליון שקלים, סכום ״חסר תקדים״ בעולם התובענות הייצוגיות. יתרה מכך, לא היה פער משמעותי בין גודל הסעד שנפסק לגודל הסעד שנתבע. גם שיקולי ההכוונה הציבורית עמדו לזכות התובעים המייצגים ובאי הכוח, היות שבמסגרת פסק הדין נקבעו חובות עקרוניות שיחולו על משקיעים מוסדיים. לצד שיקולים אלה, הושפע שכר הטרחה מעניין רייכרט,[7] בו נקבעה ההלכה בנושא זה לפיה שכר הטרחה יהווה שיעור משווי הפיצוי של חברי הקבוצה, כאשר שיעור זה יהיה מושפע גם מנסיבות העניין ואופן סיום ההליך (״שיטת האחוזים״). לפי עניין רייכרט השיעור שייפסק יהא מדורג,[8] כאשר ככל שסכום הזכייה גדל, אחוז שכר הטרחה קטן.[9] בנוסף, בית המשפט בחן את הערכת שעות העבודה שהושקעו בתיק, כפי שהוצגו על ידי הנתבעת ובאי כוח המייצגים וקבע כי שיטת ההערכה בשעות מתקפת בקירוב את הסכום שנקבע.[10]
על סוגיית תשלום שכר טרחה לבא כוח הקבוצה אשר עמדה במרכזו של פסק הדין בעניין גרינברג אדון בסקירה להלן. זאת, תוך התמקדות בשתי גישות שונות לקביעת סכומו של שכר הטרחה, ודיון ביתרונותיה וחסרונותיה של כל גישה בנפרד והיכולת לשלב ביניהן. בדיון להלן תשומת הלב תופנה לבא כוח המייצג תוך התייחסות לתובע המייצג בעת הצורך.
נקודת המוצא לדיון, הינה היותו של בא כוח המייצג מעין שלוח בעל מעמד משפטי שצריך לנהל את התובענה מתוך נאמנות כלפי כלל חברי הקבוצה. משימתו של בא כוח המייצג בתובענה ייצוגית בהשוואה לתביעות אישיות הינה משימה בעלת היקף רחב יותר, שמטמיעה הרחבה משמעותית של תפקיד הנציג ואחריותו.[11] בעיקר במקרים בהם התובענה עוסקת בתחומי נישה שבהם לחברי הקבוצה קיים קושי לפקח על עבודת עורך הדין.[12] לצדו פועל התובע המייצג שתפקידו להניע את התובענה.[13] על פי נקודת מוצא זו, הצלחת התובענה הייצוגית תלויה באופן משמעותי במבנה התמריצים שיינתנו לתובע המייצג ובא כוחו. לכן יש לוודא ששכר הטרחה והגמול ייקבעו באופן מיטבי,[14] כך שסכומים אלה יהוו מעין תמריץ כלכלי חיובי לקידום אינטרסים ציבוריים ביסוד החוק.[15] החשיבות בקביעת מערכת תמריצים נכונה נובעת גם מבעיית הנציג והפער באינטרסים בין הנציגים לבין המיוצגים בתובענה. פער זה מביא לכך שהשקעתם של הנציגים בניהול התובענה הייצוגית יכולה להיות נמוכה מזו האופטימלית מנקודת מבטם של חברי הקבוצה המיוצגת, ולכך שבא כוח הקבוצה ייטה להסכים על סעדים שייטיבו עמו אף על פי שחברי הקבוצה לא היו מסכימים להם אם נשאלו על דעתם.[16]
המתווה המנחה בסוגיית אומדן שכר טרחת עורך הדין על ידי בית המשפט, נקבע בפסיקת העליון בעניין רייכרט במסגרתה בית המשפט ביכר את ״שיטת האחוזים״. שיטת האחוזים שאומצה בעניין רייכרט ויושמה בעניין גרינברג היא אחת משתי השיטות האפשריות לפסיקת שכר הטרחה הנהוגות בתובענות ייצוגיות בארצות הברית.[17] שיטה זו מסתמכת על שיקולי התפוקה, קרי התועלת שהביאה התביעה לחברי הקבוצה. יש בשיטת האחוזים גם לנטרל באופן חלקי את בעיית הנציג, על ידי יצירת פונקציה חיובית לפיה ככל שהסכום שנפסק לקבוצה גדול יותר, גדל אתו שכר טרחתו של עורך הדין. בעניין רייכרט הבהיר בית המשפט ביחס לשיטת האחוזים כי שכר הטרחה ייגזר מהסכום שנגבה בפועל מהנתבעת על ידי הקבוצה ולא מהסכום שנפסק, כך ששיטה זו תביא לצמצום רחב יותר לבעיית הנציג.[18] לשיטת פרופ' קלמנט, היתרון המרכזי של שיטה זו הוא כי היא אינה מצריכה בירורים עובדתיים מורכבים. היות שבית המשפט ממילא קובע את סכום הפיצוי לקבוצה במסגרת פסק הדין, הגזירה היחסית של הגמול ושכר הטרחה פשוטה עבורו.[19]
מנגד, החיסרון העיקרי של שיטת האחוזים הוא היעדר הקשר הישיר בין מידת ההשקעה והסיכון של עורך הדין בתובענה לבין גובה שכר הטרחה שהוא זוכה בו.[20] כך, עורך דין יכול להשקיע רבות בתובענה ולקבל שכר טרחה נמוך, אם הסעד שנפסק היה נמוך, ועורך דין יכול להשקיע מעט בתובענה אך לקבל שכר טרחה גבוה, אם הסעד שנפסק לקבוצה היה גבוה בשל נסיבות המקרה, אפשרות שאליה התייחס בית המשפט בעניין גרינברג.[21] אולם, יש לציין שחיסרון זה מרוכך בשל שיקול הדעת של בית המשפט, ובפרט הצורך שלו לשקול שיקולי תשומה.[22]
על מנת להפחית מעיוות זה, בעניין גרינברג בית המשפט נקב במודל האחוזים הרגרסיבי שבו שכר הטרחה הולך ופוחת ככל שגדלה התועלת לקבוצה.[23] בית המשפט בעניין גרינברג קבע את האחוזים באופן רגרסיבי לאור הנקבע בעניין רייכרטודנקנר, אך ערך שינוי במדרג האחוזים בעקבות הסכום הגבוה שנפסק. בעניין רייכרט האחוזים המדורגים היורדים נקבעו באופן הבא: עד 5 מיליון ש״ח – 25%; 5-10 מיליון ש״ח – 20%; 10-30 מיליון ש״ח – 15%. בעניין דנקנר נקבעו שתי מדרגות נוספות בשים לב לגובה הסכום שנקבע: 30-60 מיליון ש״ח – 12%; מעל 60 מיליון ש״ח – 10%. בעניין גרינברג מהחשש לעיוות בין הסכומים שייפסקו לבין שיקולי התשומה נקבע כי מעל לסכום של מאה מיליון שקל, יש לפסוק 1% אחד נוסף לשכר הטרחה בגין כל 100 מיליוני שקלים.[24] חיסרון נוסף העולה מתשלום בשיטת האחוזים לפי המודל הרגרסיבי, טמון בעלות הנוספת שמשקיע עורך הדין להשגת כל שקל נוסף עבור הקבוצה. במצב כזה, עלול להיגרם תמריץ שלילי אצל עורך הדין שימנע ממנו להשקיע עלות נוספת להגדלת סכום הפיצוי, ככל שעלות מושקעת זו תהיה גדולה יותר מהרווח הנוסף שתביא אותה השקעה שולית.[25]יתר על כן שיטה זו אינה מסירה את אי הוודאות הקיימת בקביעת שכר הטרחה באופן מלא כיוון שפסק הדין בעניין רייכרט הותיר לבתי משפט שיקול דעת רחב.[26]
בנוסף לשיטת האחוזים, ישנה שיטה נוספת שנמצאת בשימוש בארה״ב, הקרויה שיטת ה- Lodestar. שיטה זו מעמידה במרכז את שיקולי התשומה, קרי מידת ההשקעה של בא כוח הקבוצה, בקביעת גובה שכר הטרחה. שיטה זו נולדה בעקבות פרשת Lindy.[27] ביסוד השכר השעתי עומדת ההנחה שבראש ובראשונה, צריך עורך הדין לקבל בחזרה את השקעתו, כאשר השכר לעניין זה הינו נגזרת של שכרו האלטרנטיבי של עורך הדין. שיטה זו נדחתה בישראל על ידי בית המשפט בעניין רייכרט. בית המשפט העליון ציין את חסרונה המרכזי של השיטה: העובדה ששיטת השעות אינהקושרת בין שכרהטרחה לבין התועלתשצמחה לקבוצה. נוסף עלכך, שיטת השעותדורשת בדיקה ופיקוחשל בית המשפטעל עבודת עורךהדין.[28]
על בסיס שתי שיטות אלה, הציע פרופ' קלמנט מודל משולב,[29] לפיו ראוי לפסוק לעורך הדין שכר טרחה באחוזים מהסכום שנפסק לחברי הקבוצה תוך בדיקת ההשקעה שהושקעה על ידיו בתובענה, ולו כדי ליצור מנגנון של פיקוח נוסף על ההשקעה. בכך ניתנים לעורך הדין תמריצים מכוונים להגדלת ערך התובענה תוך מתן משקל לתשומה. ניתן לראות במודל המשולב כמודל גמיש ובלתי מדיד, שיצק לתוכו שיקולים נוספים הנוגעים לתועלת הציבורית, האופן בו נוהל ההליך, סוג העילה, גובה הסכום הנפסק, ואופיו של הקשר בין עורך הדין לתובע המייצג. במודל זה ניתן משקל רב לשיקולי התשומות לצד שיקולי התפוקה הטמונים בשיטת האחוזים, מטרת השיטה היא בחינת היקף השעות הראוי כמדד אימות לסכום שכר הטרחה המחושב באחוזים. כך אנחנו משמרים את היתרונות במודל האחוזים, ומוודאים תוך שימוש בשיטת השעות אם הסכום שהתקבל אכן סביר. כמו כן, על מודל זה עמדו אביאל פלינט וחגי וינצקי בספרם תובענות ייצוגיות, והציעו לאמץ את השיטה המשולבת בישראל, ברם לא בכל מקרה ומקרה אלא במקרים שבהם שיטת האחוזים מביאה לפסיקת גמול ושכר טרחה גבוהים ב- 10% ויותר מהממוצע. הממוצע של שכר הטרחה והגמול יחושבו תוך התייחסות לשלב בו הסתיימה התובענה. כך למשל כעולה ממחקר אמפירי שנערך בתחום,[30] בבקשת אישור הסדר פשרה שהוגש לפני אישור התובענה, הגמול הממוצע עומד על 58,930 ש״ח ושכר טרחה ממוצע הינו 189,761 ש״ח.[31]
חסרון מרכזי הוא שהשימוש במודל המשולב עלול להגביר את חוסר הוודאות, שממילא קיים ומקשה על עורכי הדין בניהול ההליך. חוסר הוודאות גדל מכיוון שבשיטה זו לא ידוע לעורכי הדין אילו מדדים יובאו בחשבון ומה הוא משקלו של כל אחד ממדדים אלה. הגברת חוסר הוודאות במודל המשולב, תקשה מאוד על ביקורת שיפוטית ותגביר את מרחב שיקול הדעת של בית המשפט. בעניין גרינברג, בשונה מעניין רייכרט, אומץ המודל המשולב: תיקוף לשיטת האחוזים תוך בחינת שעות העבודה הנדרשת כפי שהובאה ע״י חישובי הנתבעת ובאי כוח הקבוצה, והשוואת התוצאה לסכום שכר הטרחה שנקבע תוך שימוש בשיטת האחוזים. ונדגיש, הלכת רייכרט אינה מונעת את אימוץ השיטה המשולבת, מאחר שבית המשפט העליון קבע כי שיטת האחוזים היא השיטה המועדפת אך לא קבע חובת שימוש בה בכל מקרה, ובוודאי לא קבע שאין לבחון את תוצאותיה באמצעות שיטות נוספות כגון שיטת שעות העבודה. תיקוף התוצאות באמצעות שיטות אחרות ייעשה במקרים בהם עולה חשש כי שכר הטרחה שנפסק בשיטת האחוזים חורג מהשיקולים המתחייבים, ובעניין גרינברג עצם קביעת שכר טרחה כה גבוה יצר תמריץ לבחון בעזרת שיטת השעות שהסכום הנפסק בשיטת האחוזים אינו חורג משכר הטרחה הממוצע.[32]
בסיכומו של דבר, הבחנה בין מנגנונים שונים לקביעת שכר טרחה וגמול מראה את הקושי הניצב בפני בית המשפט בקביעת שכר טרחה בתובענות ייצוגיות, תוך שימוש בשיקול דעת שלו לגוף כל מקרה ומקרה. הקריטריונים המוזכרים בסעיף 23-22 לחוק תובענות ייצוגיות הינם קווים מנחים לפסיקת שכר הטרחה. המדובר בהתוויה של שיקול הדעת של בית המשפט ואין מקום לשרטט נוסחה קשיחה בעניין זה.[33] נקודת המוצא היא כי השיטה המקובלת בישראל לחישוב שכר טרחה וגמול היא שיטת האחוזים – עניין רייכרט. אמנם, אין משמעות הדבר כי בית המשפט חייב לפסוק בשיטה זו והוא רשאי לנקוט שיטת חישוב אחרת התואמת את השיקולים הכלליים המנויים בחוק.[34] בעניין גרינברג הסכומים שנפסקו היו לאור הלכת רייכרט, תוך התאמת מדרגות האחוזים לגובה הסכום שנפסק. כמו כן, אין להתעלם מכך שכעת מתנהל בעניין גרינברג ערעור בפני בית המשפט העליון, ויהיה מעניין לראות את תוצאותיו.
[1] ת״צ (מחוזי ת״א) 44598-12-12 גרינברג נ' מיטב דש גמל ופנסיה בע״מ (נבו 20.12.2021) (להלן: עניין גרינברג). [2] לפי מאמרם של קרן וינשל-מרגל ואלון קלמנט ״יישום חוק תובענות ייצוגיות בישראל – פרספקטיבה אמפירית״ משפטים מה 709, 738 (2016) (להלן: וינשל-מרגל וקלמנט ״יישום החוק״) 0.8% מהליכי התובענה הייצוגית שהוגשו הסתיימו בפסק דין שניתן לאחר אישורה של התובענה הייצוגית, כלומר עשרה תיקים בלבד. [3] ת״צ (מחוזי ת״א) 44598-12-12 גרינברג נ' מיטב דש גמל ופנסיה בע״מ, פס' 3 (נבו 25.08.2021) (להלן: עניין גרינברג העיקרי). [4] שם, בפס' 26. [5] סעיף 22(ב) וסעיף 23(ב) לחוק. [6] עניין גרינברג, לעיל ה״ש 1, בפס' 11. ע״א 9134/05 לויט נ' קו-אופ צפון אגודה שיתופית לשירותים בע״מ (נבו 07.02.2008) (להלן: עניין לויט) בעניין זה נקבע שהקריטריונים הקבועים בחוק מייצרים קוו מנחה לקביעת שכר הטרחה תוך התייחסות למטרות אותן ביקש החוק להשיג ״המדובר בהתוויה של שיקול הדעת של בית המשפט ואין מקום לשרטט נוסחה קשיחה״. [7] ע״א 2046/10 עזבון המונח משה שמש נ' רייכרט, פ״ד סב(2) 681 (נבו 23.05.2012) (להלן: עניין רייכרט). בעניין זה עמד בית המשפט העליון על שתי שיטות חלופיות לחישוב שכר הטרחה, הראשונה היא שיטת האחוזים שבה נקבע שכר הטרחה כאחוז מסוים מתוך הסכום שנפסק לטובת הקבוצה בפסק הדין. השנייה הינה שיטת השעות במסגרתה יש לגזור את שכר הטרחה כתוצאה מחישוב שעות העבודה שהושקעו ע״י בא כוח המייצג. [8] שם, בפס' 9. יצוין, כי גם בארצות הברית קיימת נטייה לפסיקה של שכר טרחה מדורג באותו אופן. ראו את ההפניה מפסק הדין בעניין רייכרט :Theodore Eisenberg and Geoffrey P.Miller, Attorney Fees in Class Action Settlements: An Empirical Study, 1(1) J. Empirical Legal Stud. 27 (2004). [9] תנ״ג (מחוזי מרכז) 10466-09-12 חברת השקעות דיסקונט נ' דנקנר (נבו 11.2.2018) (להלן: עניין דנקנר במחוזי). הוספו שתי מדרגות נוספות לאלה שנקבעו בעניין רייכרט: 12% כאשר סכום הפיצוי 30 ל-60 מיליוני שקלים, ו-10% לסכום העולה על 60 מיליוני שקלים. [10] עניין גרינברג, לעיל ה״ש 1, בפס' 25. [11] הדרה בר מור דיני תאגידים כרך ד 155 (2009) [12] אלון קלמנט "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית" משפטים מא 5, 87-84 (2011). [13] ע״א 1834/07 קרן נ' פקיד שומה גוש דן, פס׳ 19 (נבו, 12.08.2012). מעניין להעיר בעניין זה כי בדיונים בחקיקת החוק כינו חברי הכנסת את הליך התובענה הייצוגית הליך "מעין יזמי", אך ציינו כי עורך הדין הינו היזם העיקרי. [14] אלון קלמנט ״קווים מנחים לפרשנות חוק התובענות הייצוגיות, התשס״ו-2006״ הפרקליט מט 131, 157 (2007) (להלן: קלמנט ״קווים מנחים״). [15] עע״מ 2978/13 מי הגליל - תאגיד והביוב האזורי בע״מ נ' יוסף אחמד יונס, פס' כ״א (נבו 10.08.15) (להלן: עניין מי הגליל). [16] וינשל-מרגל וקלמנט ״יישום החוק״, לעיל ה״ש 2, בעמ' 719. [17] קלמנט ״קווים מנחים״, לעיל ה״ש 13, בעמ' 169. [18] עניין רייכרט, לעיל ה״ש 8, בפס' 8. [19] קלמנט ״קווים מנחים״, לעיל ה״ש 13, בעמ' 170. [20] התמורה יכולה להיות נמוכה או גבוה מזה שהיה נקבע על סמך שיקולי תשומה, תביעות שסכומן גבוה יזכו את עורך הדין בשכר טרחה גבוה גם אם ההשקעה בתובענה הייתה מועטה ולהפך. [21] אביאל פלינט וחגי ויניצקי תובענות ייצוגיות 683 (2017) . [22] עניין גרינברג, לעיל ה״ש 1, בפס' 21. [23] שם, בפס' 17. [24] שם, בפס' 23. [25] עדי מוסקוביץ הגמול הראוי בתובענה ייצוגית 10 (2011). [26] עניין רייכרט, לעיל ה״ש 8, בפס' 11. עניין גרינברג, לעיל ה״ש 1, בפס' 8. [27] ראו: Lindy Bros. Builders, Inc. of Phila. v. American Radiator & Standard Sanitary Corp., 487 F.2d 161 (1973). בעניין זה נפסק ליזמים 20% מהסכום שנקבע לחברי הקבוצה מבלי לפרט את השיקולים שהביאו לקביעה זו. [28] עניין רייכרט, לעיל ה״ש 8, בפס' 6. [29] קלמנט ״קווים מנחים״, לעיל ה״ש 11, בעמ' 171. [30]אלון קלמנט, קרן וינשל-מרגל, יפעת טרבולוס ורוני אבישר-שדה תובענות ייצוגיות בישראל – פרספקטיבה אמפירית (2014). [31] אביאל פלינט וחגי וינצקי תובענות ייצוגיות 684 (2017). [32] עניין גרינברג, לעיל ה״ש 1, בפס' 24. בר״מ 6729/10 המוסד לביטוח לאומי נ' הסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל (נבו, 08/07/21). [33] עניין לויט, לעיל ה״ש 8, בפס' 13. [34] עניין מי הגליל, לעיל ה״ש 13, בפס' נג.