נייר העמדה עוסק בבקשות לאישור שהוגשו בפרק זמן קצר בסדר כרונולוגי שונה, ובעלות שאלות משותפות דומות של עובדה או משפט.
רקע ההחלטה:
לביהמ"ש העליון, בכובעו כביהמ"ש לערעורים אזרחיים, הוגש ערעור על החלטה של ביהמ"ש המחוזי בתל אביב-יפו,[1] במסגרתה ביהמ"ש קמא דן בשלוש בקשות לאישור תובענות כייצוגיות נגד מספר גופי תקשורת, ובכללן שידורי קשת בע"מ (להלן: "קשת") ורשת מדיה בע"מ (להלן: "רשת").[2] עניינן של שלושת הבקשות הוא בטענות ל"פרסום סמוי" בתחומים שונים. בקשת האישור הראשונה (להלן: "בקשת ליכטנשטיין"),[3] הייתה המקיפה ביותר, בה התייחסו ל"פרסום הסמוי" בפלטפורמות השונות של המשיבות. בקשת האישור השנייה (להלן: "בקשת ג'ונסון"),[4] התמקדה ב"פרסום הסמוי" ספציפית באמצעות שיטת שיווק המכונה "Native Advertising. בקשת האישור השלישית (להלן: "בקשת פנץ"),[5] התמקדה אך ורק ב"פרסום הסמוי" בערוצי הטלוויזיה המסחריים. מכאן, כל אחד מהגופים הגיש בקשות למחיקת הבקשות המקבילות לפי סעיף 7(ב1) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן: "החוק") , שבמסגרתם ביהמ"ש קמא קיבל את בקשת פנץ, למחוק מבקשת ליכטנשטיין את כל הטענות והעילות הנוגעות ל"פרסום סמוי" בערוצי הטלוויזיה המסחריים, למרות היותה הראשונה. זאת הואיל ובקשת פנץ, בכל הנוגע לפרסומים תכנים שיווקיים בערוצים מסחריים, מפורטת יותר ובעלת תשתית ראייתית רחבה יותר, אשר כוללת טיעונים נוספים שלא נכללים בבקשת ליכטנשטיין.[6] בעקבות החלטה זו, הוגש ערעור אשר ביהמ"ש עתיד לדון בו בספטמבר.[7] מכאן, הוגשה בקשה זו בהליך הנבחר לעיל, כדי לבקש לעכב את ההליך בבקשת פנץ עד להכרעה בערעור, בטענה שהיות בקשת ליכטנשטיין הראשונה בזמן, סיכויי הערעור להתקבל אינם מבוטלים. ביהמ"ש נעתר לבקשה.
סעיף 7(ב) לחוק:[8]; תכליתו, יתרונותיו, חסרונותיו והכלים שהוא מעמיד בפני ביהמ"ש:
שעה שביהמ"ש נדרש להכריע בבקשה לאישור תובענה ייצוגית, כאשר מולו עומדת ותלויה בקשה קודמת באותו עניין (לרוב מול אותן משיבות), סעיף 7(ב) לחוק נכנס לעניין ודן בסמכותו של ביהמ"ש שהועברה אליו הבקשה המאוחרת,[9] ומפרט את שלוש אפשרויות הטיפול העומדות לו, אשר לכולן תכלית אחת, שעניינה הגשמת המטרה העילאית של ניהול עניין הקבוצה בדרך הטובה והיעילה ביותר.[10] האפשרות הראשונה הינה צירוף הבקשות ודיון מאוחד בשתיהן. השנייה, מחיקה של אחת הבקשות, כולה או חלקה. והשלישית, צירוף או החלפה של המבקש או של בא כוח מייצג.[11] בנייר עמדה זה, לא אכנס לעובי הקורה של האפשרות השלישית בסעיף, אך אציין כי מסקירת הפסיקה עולה שהיא פחות נפוצה, ונרשמה בחוק בעדיפות נמוכה מלכתחילה, ולכן ביהמ"ש לא מרבה לדון בה .[12] להמחשה, סעיף 7(ב)(2) לחוק מגביל במידה מסוימת את סמכותו של ביהמ"ש להשתמש באפשרות זו כאשר הדיון בבקשה הקודמת כבר החל, זאת בהתאם לגישה שמשקף סעיף 7(ב) על כל חלקיו, לפיה ככל שהדיון בבקשה המוקדמת מצוי בשלב מתקדם יותר, ייטה ביהמ"ש להעדיף את הבקשה המוקדמת על פני המאוחרת, כאשר בבסיס גישה זו, עומדים שיקולים של יעילות הדיון.[13]
איחוד תביעות:
בבואו לדון בבקשת האיחוד והמחיקה בהחלטת פנץ, ביהמ"ש קמא חילק את הדיון לשתי שאלות; הראשונה, האם אכן יש לאחד את הדיון בבקשות האישור במקרה זה לכדי בקשה אחת. והשנייה, ככל שהתשובה על השאלה הראשונה שלילית, אילו מבקשות האישור ראוי לברר.[14] מעיון בפסיקה, ולמען הגשמת המטרה העילאית, נראה כי ישנה מגמה להימנעות מאיחוד דיון בבקשות שונות במקרים בהם אין הסכמה בין באי הכוח השונים לגבי אופן ניהולה הראוי של התובענה.[15] איחוד מסוג זה עשוי לגרום לחילוקי דעות בין באי הכוח, , לסרבול ההליך, להכבדה על הצדדים ועל ביהמ"ש, ולבסוף פגיעה בחברי הקבוצה ובניהול היעיל והטוב ביותר שהחוק דורש להשיג בשבילם.[16] מכאן, כל עוד אין הסכמה של הצדדים,[17] וכן מגיש הבקשה המאוחרת אינו יכול להצביע על טעם ממשי לנהל את ההליך בדרכו (כגון: "איחוד כוחות" של מספר עורכי-דין שנדרש כדי להתמודד עם המשיבים, נושאים חשובים לבירור שהבקשה המאוחרת מוסיפה, להבדיל מטענות זהות במהותן לטענות בבקשה הקודמת; הבקשות משלימות אחת את השנייה ויהיה יעיל לדון בשתיהן; צירוף הבקשה המאוחרת מעיד על סיכויים טובים יותר להוכחת עילת התביעה ולאישור הבקשה)[18], וככל שטובת הקבוצה אינה מחייבת זאת, ההכרעה הרווחת היא שלא להורות על איחוד תביעות.[19]
מחיקת תביעות:
כאמור, אפשרות חלופית לאיחוד תביעות היא מחיקת תביעות. השיקולים המרכזיים והרלוונטיים לנקיטה באפשרות זו, שלא תמיד מביאים לתוצאה זהה, הם השיקול של טובת הקבוצה יחד עם שיקולים הנוגעים ליעילות המערכת המשפטית.[20] כך למשל, ייתכן כי מבחינת טובת הקבוצה, עדיף לאפשר הגשה בלתי מוגבלת של בקשות אישור נוספות עבור הקבוצה, מתוך ההנחה כי הבקשות העתידיות יביאו איתן ערך מוסף וירחיבו את הסעד שהקבוצה עתידה לקבל.[21] אך מנגד, יעילות המערכת המשפטית מנחה את ביהמ"ש לא לאשר בקשות מאוחרות שאינן מוסיפות תוספת משמעותית או משפרות שיפור משמעותי את הבקשות המוקדמות שהוגשו.[22]
בראי היבטים אלה, ברירת המחדל היא לתת עדיפות לבקשה הראשונה בזמן ולמחוק את הבקשה המאוחרת (להלן: "ברירת המחדל"), בהיותה משיגה אחידות, וודאות ומונעת זרם בלתי פוסק של בקשות נוספות, בניסיון להוסיף כל פעם מה שטרם עלה בבקשות המוקדמות.[23] בכך, מחיקת הבקשה המאוחרת תיצור תמריץ שלילי להעתקת תובענות או חלקי תובענות שכבר הוגשו,[24] ותמנע הגשת תובענה ייצוגית באותו עניין, שנועדה לשרת את טובת התובע הייצוגי ולא את טובת הקבוצה.[25] עם זאת, בפסיקה נקבע סייג לכלל זה, בהתאם לסעיף 7 לחוק, לפיו הקריטריון הכרונולוגי אינו שיקול יחיד ומכריע במקרה בו נמצא, לאחר השוואת שתי בקשות, כי השנייה בזמן איכותית יותר על פני הראשונה; למשל מבחינת טיב הייצוג, מיהות התובע ודיות התובענה, כאשר השיקול המרכזי הוא הגשמת המטרה העילאית.[26] מכאן, ביהמ"ש ימחק את הבקשה המאוחרת שהוגשה, רק במקרים בהם כל יתר הנסיבות בהתייחס לשתי הבקשות הן זהות ושתי הבקשות שוות-ערך מבחינה איכותית.[27]
למבקשים ובאי כוחם תמריצים להגיש בקשה לאישור מוקדם ככל האפשר, שנובעים משילוב של הגמול ושכר הטרחה הנאים הניתנים לתובע המייצג ובא כוחו בהנחה שהתביעה מוכרעת לטובתם בפס"ד או בהסדר בפשרה, בנוסף ליתרון היחסי שהפסיקה והחוק מעניקים לתובע הראשון בזמן.[28] לאור זאת ומעבר לפגיעה בתובעים פוטנציאלים עתידיים, ברירת המחדל עשויה אף לפגוע בקבוצה ולהטיב עם הנתבעת, וזאת משני טעמים: 1. הנתבעת עשויה לצאת "בזול" כתוצאה מהתביעה הפזיזה והשטחית שהוגשה רק כדי שתהיה הראשונה שתתקבל, בהשוואה למחיר שהייתה משלמת אילו התביעה הייתה יותר מעמיקה ומבוססת 2. בהנחה שהנתבעת הצליחה להגיע להסדר פשרה או פסק דין שמשרת אותה, תהיה לה ההגנה והביטחון שיושם קץ להתדיינויות, וימנעו במעשה בית-דין תביעות עתידיות מבוססות ומעמיקות יותר ביחס לאותה עילה, אשר להן יש סיכויי יותר גבוהה להתקבל ולהרתיע את הנתבעת.[29] מטעמים אלה, בין היתר, נקבע בפסיקה כי תביעה ראשונה בזמן לא תקבל עדיפות אם היא רשלנית, שטחית או לא בשלה (הוגשה בטרם עת, לפני שבשל הזמן ושבשלו הנסיבות המצדיקות את הגשתה) ושניכר שהוגשה בחיפזון,[30] רק במטרה להיות "ראשונה בטור".[31]
סיכום:
לפני הגשת תובענה ייצוגית בעניין מסוים, חשוב לעיין בפנקס התובענות הייצוגיות ולבדוק האם הוגשה תובענה קודמת באותו העניין. במידה וכן, יש לבחון את העילות והטענות שהועלו בבקשה הקודמת, להתאים את התובענה המאוחרת תוך הוספת טענות מהותיות ועילות אחרות, להבדיל אותה מתביעות קודמות שהוגשו בעניין, ולהימנע מלהגיש תביעת בעלת טענות זהות.[32] אף במידה ואין תובענות ייצוגיות שהוגשו בעניין ייתכן כי הוגשה בקשה מוקדמת שעדיין לא מופיעה, ולכן בין אם התובענה שתוגש היא הראשונה או השנייה בזמן, ישנה חשיבות לכך שהבקשה תהיה ממוקדת ומעמיקה. על התובעים להימנע מבקשות רחבות וכוללות, שניכר שהוגשו בחיפזון, שכן "תפסת מרובה לא תפסת", ותביעה כזאת עשויה להימחק כולה או חלקה. בכך, במקרה שהתביעה שהוגשה היא הראשונה, קיים סיכוי יותר גדול שלא תימחק בשל העדיפות שהיא מקבלת ובהיותה מבוססת ומעמיקה, ובמידה והבקשה שהוגשה היא השנייה בזמן, קיים סיכוי שתתקבל לפחות בחלקה, בהיותה ממוקדת בעלת תשתית חזקה וערך מוסף, אשר ייתכן שתועדף על הבקשה המוקדמת בזמן.
[1]ע"א 6204-22 ליכטנשטיין נ' שידורי קשת בע"מ (נבו 26.2.2023), (להלן: "ערעור ליכנשטיין"). [2]ת"צ (תל אביב-יפו) 51237-04-19 פנץ נ' רשת מדיה בע"מ (נבו 1.6.2022), (להלן: "החלטת פנץ"). [3]ת"צ (תל אביב-יפו) 39514-03-19 אטיאס נ' ידיעות אחרונות בע"מ (נבו 17.3.2019) [4]ת"צ (תל אביב-יפו) 43678-04-19 רחמים נ' שידורי קשת בע"מ (נבו 12.5.2019). [5]ת"צ (תל אביב-יפו) 51237-04-19 פנץ נ' שידורי קשת בע"מ (נבו 28.4.2019). [6]החלטת פנץ, לעיל ה"ש 2, פס' 19. [7]ערעור ליכטנשטיין, לעיל ה"ש 1, פס' 5-6. [8]סעיף 7 לחוק. [9]בהתאם לסעיף 7(א) לחוק. [10]ת"צ (ת"א) 20167-07-11 עיריית רמת גן נ' רוזנבלום (נבו 16.11.2011), (להלן: "עניין רוזנבלום"), פס' 5. [11]שם. [12]ת"צ (מרכז) 17712-09-10 דבח נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (נבו 17.7.2011), (להלן: "עניין דבח"), פס' 3. [13]ת"צ (תל אביב-יפו) 1791-08 פלאפון תקשורת בע"מ נ' ממן (נבו 19.12.2010), (להלן: "עניין פלאפון"), פס' 4. [14]החלטת פנץ, לעיל ה"ש 2, עמ' 3. [15]עניין דבח, לעיל ה"ש 13, פס' 4; החלטת פנץ, לעיל ה"ש 2, פס' 14. [16]שם. [17]שם. [18]תנ"ג (תל אביב-יפו) 4773-04-15 לייטקום (ישראל) בע"מ נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (נבו 25.6.2015), (להלן: "עניין לייטקום"), פס' 14; בש"א (תל אביב-יפו) 3180-07 פרטנר תקשורת בע"מ נ' רוטשילד (נבו 9.3.2008), עמ' 8. [19]עניין רוזנבלום, לעיל ה"ש 11, עמ' 7. [20]ת"צ (תל אביב-יפו) 60280-01-16 דמתי נ' מנקיינד קורפוריישן (נבו 13.11.2016), (להלן: "עניין גבריאל"), פס' 27. [21]ת"צ (תל אביב-יפו) 55750-07-14 ריטבלס ואח' נ' א.דורי בניה בע"מ ואח' (נבו 9.11.2014), (להלן: "עניין ריטבלס"), פס' 39. [22]שם, פס' 40. [23]החלטת פנץ, לעיל ה"ש 2, פס' 18; עניין ריטבלס, לעיל ה"ש 21, פס' 41. [24]עניין דבח, לעיל ה"ש 13, פס' 9. [25]ת"צ (תל אביב-יפו) 38109-01-10 גרנביץ' נ' עיריית הוד השרון (נבו 17.1.2011), עמ' 10; עניין פלאפון, לעיל ה"ש 14, עמ' 14. [26]החלטת פנץ, לעיל ה"ש 2, פס' 18. [27]עניין לייטקום, לעיל ה"ש 18, פס' 18; עניין גבריאל, לעיל ה"ש 20, פס' 29. [28]שרון חנס ויששכר (איסי) רוזן-צבי, "תביעה ביוזמת הנתבע", עיוני משפט, מ 173 (2017), עמ' 232. [29]שם, עמ' 231. [30]עניין לייטקום, לעיל ה"ש 18, פס' 21, 35. [31]עניין ריטבלס, לעיל ה"ש 21, פס' 37. [32]ת"צ (מרכז) 20046-02-12 סטורזי נ' הוט – מערכות תקשורת בע"מ (נבו 13.9.2012), פס' 9.