פסיקת פיצויים סטטוטוריים מכוח חוק תובענות ייצוגיות – המצוי והרצוי

נייר עמדה זה עוסק באפשרות להגיש תביעת פיצויים סטטוטוריים מכוח סעיף 20(ה) לחוק תובענות ייצוגיות,[1] (להלן: החוק) תוך הצגת מקרה בוחן מעולם התעופה. במסגרת הסקירה, אציג את מטרות הפיצויים הסטטוטוריים ואת הדעות השונות באשר ליתרונותיהם וחסרונותיהם. לבסוף, איעזר בבעיית ההפליה כדי להציג את עמדתי בנושא.

ת"צ (תל אביב-יפו) 50430-11-18 פוקס בורמן נ' ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ (נבו 25.7.2024):^[2]

עסקינן בהחלטת כב' השופט דורון חסדאי, בביהמ"ש המחוזי בתל אביב, בבקשה לסילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה פיצוי בגין טיסה שבוטלה.

חוק שירותי תעופה מגדיר מהי "טיסה שבוטלה".[3]  כך אירע גם לטיסת המבקשים לאמסטרדם. בבקשת האישור המבקשים טענו כי המשיבה, ארקיע, הפרה את חובתה, הקבועה בחוק שירותי תעופה, ליידע את לקוחותיה על זכויותיהם במקרה של ביטול טיסה או שינוי בתנאיה. אחד מן הסעדים אותם דרשו המבקשים, בהתבסס על סעיף 6(א)(3) לחוק שירותי תעופה, הינו מתן פיצוי כספי עבור ביטול טיסה או שינוי מהותי בתנאיה. לטענת המבקשים, מדובר בהטבה כספית שהמשיבה מחויבת להעניק לנוסעים, ואי-עמידה בחובה זו מהווה התעשרות בלתי צודקת על חשבונם. מנגד, המשיבה טענה כי יש לסלק את הבקשה על הסף, תוך הפניה לסעיף 20(ה) לחוק, המונע פסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק או פיצויים לדוגמה מלבד במקרים מיוחדים שהבקשה לא נכנסת לגדרם.

בית המשפט קיבל את הבקשה לסילוק חלקי של התובענה. לענייננו, נקבע כי הפיצוי הקבוע בסעיף 6(א)(3) הוא פיצוי ללא הוכחת נזק, שלא ניתן לתבוע במסגרת הליך של תובענה ייצוגית בהתאם לסעיף 20(ה) לחוק, ולכן, יש להורות על מחיקת כלל הסעדים והטענות אשר עניינם הפיצוי הסטטוטורי הקבוע בסעיף 6(א)(3) לחוק שירותי תעופה. סעדים אחרים, בהם עוגמת נפש והפרת חובת הגילוי מכוח סעיף 14 לחוק שירותי תעופה, נותרו על כנם בבקשת האישור.

שורה של החלטות שיפוטיות קבעו כי הפיצוי לפי סעיף 6(א)(3) לחוק שירותי תעופה מהווה פיצוי ללא הוכחת נזק.[4] כך למשל, בעניין גלברט נפסק כי לא ניתן להגיש תובענה ייצוגית בגין סעיף זה לאור היותו פיצוי מסוג זה.[5] חשוב לציין כי ערעור שהוגש על כך לביהמ"ש העליון נדחה ומכאן שמדובר בפסק דין חלוט.[6] עניין ארקיע ממשיך את הפסיקה לעיל ומזכיר את מעמדו המצוי הנוכחי של הפיצוי הסטטוטורי מכוח חוק שירותי תעופה. עם זאת, פסק דין זה מציף מחדש שאלה רחבה יותר, העוסקת במעמדם הרצוי של הפיצויים הסטטוטוריים באופן כללי בתובענות ייצוגיות.

סעיף 20(ה) לחוק מונע מחברי הקבוצה לקבל פיצויים ללא הוכחת נזק, סעד שמגיע להם על פי דין בתביעה אישית.[7] לפי המחוקק, הרציונל שבבסיס הגבלה זו הוא שמן הראוי ש"דרך המלך" בתובענות ייצוגיות תהיה הוכחת נזקו של חבר הקבוצה,[8] אך לדעתי נימוק זה אינו משכנע שהרי נכון הדבר בכל תביעה שהיא. נימוק נוסף להגבלה, אשר עשוי להיות ייחודי יותר לתובענה ייצוגית, נובע מהחשש מפני הרתעת יתר, בדמות  "הענשת" הנתבעים יתר על המידה.[9] 

על פניו, לפיצויים הסטטוטוריים שלוש מטרות מרכזיות: דיונית, אשר עוסקת במתן תמריץ לתבוע בנסיבות שבהן קיים חשש שהדין הרגיל אינו יוצר תמריץ שכזה; מהותית, אשר מטרתה לגרום לנתבע להפנים נזקים נוספים שגרם ושאינם ניתנים לתביעה או כדי לשלול ממנו רווחים שאינם ראויים; וראייתית, כדי לסייע להתמודד עם קשיים בהוכחת הנזק.[10] כך, גם כב' השופט רובינשטיין בעניין אבנרי מכיר במטרה המהותית, באומרו כי הפיצויים הסטטוטוריים נועדו להביע סלידה חברתית ממעשי המעוול.[11] עם זאת, הפסיקה הכירה לאורך השנים גם במטרות אחרות של מנגנון זה. בעניין מועדון מנויי טוטו זהב,[12] ציינה כב' השופטת ביניש כי עומדים שני עיקרים בבסיס האפשרות להענקת פיצויים ללא הוכחת נזק: הראשון, היעדר יכולת להוכיח את ההיקף המדויק של הנזק; והשני, הרצון להרתיע מעוולים בכוח.

נקודת מבט נוספת ניתן לראות בעניין טלרן, בו נאמר שמכשיר התובענה הייצוגית, כמו גם פיצוי ללא הוכחת נזק, הינם כלים לעידוד אכיפה פרטית.[13] בהמשך לכך, כב' השופטת אגמון-גונן הסבירה כי היות שמדובר בשני מכשירים משפטיים לעידוד אכיפה פרטית, האחד לעידוד הגשת תביעות אישיות, והשני לעידוד הגשות ייצוגיות, הרציונל הוא כי למעט החריגים המנויים בסעיף, אין לעשות שימוש בשני מנגנונים משפטיים אלו יחדיו.[14] 

למרות הנחרצות הלכאורית של סעיף 20(ה), ניכר כי הוא מכיר במטרה המהותית והראייתית, וזאת ניתן לראות באופן בו הוא מחריג מקרים מסוימים.[15] כך למשל, מתאפשרת פסיקת פיצויים ללא הוכחת נזק כאשר מתקיימת תובענה ייצוגית בעילה של פגיעה באנשים עם מוגבלות.[16] החרגה זו מדגישה את החשיבות שמייחס המחוקק לאכיפה בתחום זה, תוך מתן כלים משפטיים שנועדו לעודד תובענות ייצוגיות בתחום.[17] ניתן לומר כי התייחסותו של המחוקק להחרגות אלה מבטאת איזון עדין בין הרצון לעודד אכיפה פרטית לבין החשש מפני שימוש יתר במנגנון התובענה הייצוגית. האיזון מושג לכאורה באמצעות מתן דגש על עילות מוגדרות שבהן ראוי להקל על התובעים, תוך צמצום החשיפה להרתעת יתר במקרים אחרים.

בעניין ארקיע, איני חושב שיש להכיר בפיצויים שכאלו היות שמדובר בפיצוי סטטוטורי דיוני, ולכאורה הדין הרגיל יוצר תמריץ לתבוע. ואולם, שונה הדבר לטעמי כאשר מדובר בפיצוי מהותי או ראייתי. לעניות דעתי, יש צורך להרחיב את היריעה של סעיף 20(ה) כך שתחול על עניינים נוספים, דוגמת מקרי הפליה. כיום, לכאורה, לא מתאפשרת הענקת פיצויים ללא הוכחת נזק כאשר עילת התביעה מבוססת על חוק איסור הפליה,[18] ואולם אני סבור כי דווקא במקרים אלו ניתן לממש כיאות את התכליות המהותיות והראייתיות. ראשית, עשוי להתעורר קושי ראייתי בהוכחת הנזק עצמו כמו גם היקפו. כמו כן, אני רואה את ההפליה כתופעה שיש למגרה, שכן היא פוגעת בערכים חברתיים כדוגמת ערך השוויון. כך, פעולה מפלה כנגד קבוצה מסוימת עשויה לערער מושכלות יסוד באשר לחיים בחברה שוויונית, זאת בנוסף על הנזקים שנגרמו לתובעים המיוצגים בתובענה הייצוגית.[19] לכן, כדי ליצור אמצעי אפקטיבי להילחם בתופעת ההפליה, סבורני שיש לתקן את החוק או לפרש אותו באופן שניתן יהיה לפסוק לחברי הקבוצה פיצויים ללא הוכחת נזק כאשר מתקיימת המטרה המהותית והראייתית.

[1] חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006 (להלן "חוק תובענות ייצוגיות" או "החוק").

[2] ת"צ (ת"א) 50430-11-18  פוקס בורמן נ' ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ (נבו 25.7.2024) (להלן: "עניין ארקיע").

[3] סעיף 1 לחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב – 2012 (להלן: "חוק שירותי תעופה").

[4] עניין ארקיע, לעיל ה"ש 2, בפס' 105 לפסק דינו של השופט חסדאי.

[5] ת"צ (מחוזי ת"א) 59220-11-16 גלברט נ' ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ, פס' 147 לפסק דינו של השופט חסדאי (נבו 8.4.19).

[6] עניין ארקיע, לעיל ה"ש 2, בפס' 108 לפסק דינו של השופט חסדאי.

[7] שי נ' לביא, "גלגל המזל: כיצד לחלק את קופת הפיצוי בתובענות ייצוגיות" עיוני משפט מ 321, 331 (2017).

[8] דברי הסבר להצעת חוק הצעת חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006, ה"ח הממשלה 234, 285.

[9] ליאור אהרוני ואלון קלמנט "פיצויים סטטוטוריים ותובענות ייצוגיות" מחקרי משפט לד 1, 25 (2023).

[10] שם, בעמ' 14.

[11] בג"ץ 5239/11 אבנרי נ' הכנסת, פס' טז לפסק דינו של השופט רובינשטיין (נבו 15.4.2015).

[12] ע"א 3559/02 מועדון מנויי טוטו זהב בע"מ נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, פד נ"ט(1) 873, 904-903 (2004).

[13] ת"א (ת"א) 1586/09 חיות נ' טלרן מסרים מיידים בע"מ, פס' 4.א (נבו 5.4.2011); ראו גם דן חי תורת המסר - בין דיוור ישיר ל'ספאם' 261 (2012).

[14] שם.

[15] עילות המנויות בפריט 9 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות. העילות עוסקות בעיקרן בשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.

[16] עמוס הרמן דיני נזיקין 375 (מהדורה שנייה, 2020).

[17] רע"א 5477/20 עיריית בני ברק נ' בן ששון, פס' 20 לפסק דינה של השופטת ברון (נבו 15.08.2021).

[18] רע"א 6897/14 רדיו קול ברמה בע"מ נ' קולך – פורום נשים דתיות, פס' 65-60 לפסק דינו של השופט דנציגר (נבו 9.12.2015).

[19] רונן אברהם "מדוע פעולה המיטיבה עם אדם בהחלט יכולה להפלות אותו – תגובה למאמרו של פרופסור סטטמן" עיוני משפט מב 283, 292-291 (2019).