תובעים מייצגים סדרתיים במשפט הישראלי – בין אפקטיביות לניצול

נייר עמדה זה בוחן את תופעת התובעים הייצוגיים הסדרתיים בישראל. התנהגותם של התובעים הסדרתיים יוצרת מתח מובנה: מחד, ניסיונם עשוי לתרום ליעילות ההליך ולקידום מטרות החוק; מאידך, קיים חשש לשימוש לרעה בכלי, תוך ייצוג לא הולם של הקבוצה, וזאת לטובת גמול אישי. באמצעות ניתוח החקיקה, הפסיקה והצעת תיקון מס' 16 לחוק, המחקר מבקש להציע מסגרת מאוזנת שתשמר את יתרונות התופעה תוך צמצום הסכנות הגלומות בה.

חוק תובענות ייצוגיות התשס״ו-2006,[1] מהווה את המסגרת הנורמטיבית להסדרת פעילותם של תובעים מייצגים. החוק אינו כולל הגבלה מפורשת על מספר התובענות שרשאי אדם להגיש, אך קובע מספר תנאים לאישור תובע מייצג: דרישות תום הלב, ייצוג הולם של עניין חברי הקבוצה ועילת תביעה אישית.[2] במסגרת ס' 4 החוק מאפשר למוסדות ציבוריים להגיש תובענה, אך מניתוח סוגי התובעים עולה כי מרביתם המוחלט הם אנשים פרטיים בעלי עילת תביעה אישית – כ-99.3% נכון לשנת 2014.[3] בבסיס כלי התובענה הייצוגית ניתן לעמוד על ארבעה רציונליים מרכזיים המוצגים בחוק,[4] על בסיס רציונליים אלו יש לבחון את התנהגותם של התובעים הסדרתיים.

ניתוח אמפירי: תופעה זו, המאופיינת בתובעים המגישים מספר רב של תובענות ייצוגיות, הופכת משמעותית יותר במערכת המשפט הישראלית בשנים האחרונות.[5] כך למשל, וכדוגמאות בלתי ממצות: מר חטיב מוהנד שימש כתובע מייצג בכ-258 בקשות שונות לאישור (98% מהן היו בתחום שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות); מר יחיאל ברזילי שימש כתובע מייצג בכ-127 בקשות שונות; מר דוד צפתי שימש כתובע מייצג בכ-85 בקשות שונות ומר באסם אבו אלהיגא שימש כתובע מייצג בכ-70 בקשות שונות לאישור.[6]

ניתוח המתח הקיים: לתובע ייצוגי סדרתי קיימים יתרונות פוטנציאליים. התובע יכול לפתח התמקצעות ומומחיות הן בזיהוי עילות תביעה חזקות והן בניהול ההליך באופן שעשוי להשיא את רווחת הקבוצה המיוצגת ולקדם הרתעה מהפרת הדין. בנוסף, החוק והפסיקה כפי שהם מיושמים כיום מאפשרים להתגבר על זהותו של מגיש הבקשה. כלומר - גם אם לא עומדת לתובע הסדרתי עילת תביעה אישית חזקה דיה, או אם מתעורר חשד כנגד התובע בדבר ניהול ההליך הייצוגי בדרך שאינה הולמת ונעדרת תום לב, בית המשפט לא ימהר לדחות או למחוק את בקשת התובענה, אלא יאפשר מינוי תובע מייצג חליפי בעל עילת תביעה אישית.[7]

אומנם, לצד האמור קיימות לתופעה זו קיימות השלכות משמעותיות ביותר על מערכת המשפט, הגופים הנתבעים והקבוצה המיוצגת.[8] ההכבדה על מערכת המשפט באה לידי ביטוי בכך שכמות הבקשות לאישור, המוגשות במסות גדולות על ידי התובעים הסדרתיים, מגדילה גם את כמות תביעות הסרק אשר גוזלות זמן שיפוטי רב.[9] בנוסף לכמות התביעות, השלכה משמעותית נוספת, המכבידה גם על הנתבעים היא תופעת ההסתלקויות המתוגמלות, הנגרמות בשל הגשה מרובה של תובענות, היוצרת אפקט הרתעה אצל הנתבעות, כשבמקרים רבים הן מעדיפות לפתות את התובע הסדרתי ובא כוחו.[10] התהליך האמור כרוך בהוצאות כספיות כמו גם ניהול הליכים משפטיים הכרוכים בבזבוז זמן שיפוטי וכספי ציבור.[11] על אף שלאורך השנים נעשו ניסיונות שונים לצמצום היקפן של ההסתלקויות המתוגמלות, אלו עדיין מתקיימות באחוזים גבוהים.[12] 

ניתן לציין את מר עמית גנסין כמקרה הבוחן את אחוז ההסתלקויות המתוגמלות של תובע סדרתי אחד, שהגיש משנת 2020 ועד שנת 2023 כ-19 בקשות לאישור, כש-4 מתוכן (כ-21.05%) הסתיימו בהסתלקות מתוגמלת באישור בית המשפט.[13]

עמית גנסין - ניתוח הסתלקויות מתוגמלות בין השנים 2023-2020:

בעיית הנציג והפגיעה בקבוצה הנפגעת: במסגרת הליך המנוהל על ידי תובע מייצג סדרתי, קיים חשש אינהרנטי לפגיעה בחברי הקבוצה, היות והתובע הסדרתי חשוף לבעיית הנציג. החשש המרכזי הוא שהתובע יעדיף הסדרים המניבים לו גמול אישי על חשבון רווחת הקבוצה, וחשש מסוג זה מתקיים ביתר שאת בקרב התובעים הסדרתיים. נוסף על האמור, במרבית המקרים פרנסתם של התובעים הסדרתיים מבוססת על הגשת בקשות מרובות, דבר היוצר אינטרס מובנה להעדיף גמול אישי ומהיר במסגרת הסתלקות על פני המשך ניהול הליך ארוך ומתמשך הכרוך בסיכונים, לטובת כלל הקבוצה. בנוסף, התובע הסדרתי נוטה בהתנהגותו לאמץ דפוס הדומה ל״פס ייצור״, ומשכך עלול להזניח את מחויבותו האישית לנושא התביעה, בניגוד לתובע ״חד-פעמי״. דפוס זה המגביר את החשש מפני ניהול ההליך באופן שאינו ראוי ונעדר תום לב, בניגוד לדרישת החוק.[14]

הדין הרצוי – הצעות לשיפור ההסדר: בדו״ח הצוות הבין-משרדי, עלתה הצעה לקביעת מגבלה על מספר התובענות השנתיות שיוכל להגיש כל תובע, הגם שהצעה זו לא קודמה לבסוף.[15] הנוסח הנוכחי של התיקון לחוק קובע מגבלה כמותית של חמש תביעות בשנה לתובע ייצוגי (ס' 4(א)(1) סיפה בנוסח המוצע). עם זאת, הצעה זו עלולה לחסום תובעים מייצגים בעלי ידע וניסיון מפני הגשת תובענות ראויות ולפגוע בתכליות החוק. אפשרות ראויה יותר לטעמי היא לחייב את התובע הייצוגי להגיש תצהיר במסגרת בקשתו, שבו יציין את מספר הבקשות השנתיות שהגיש. בכך, ״זהותו הסדרתית״ של התובע תיחשף לבית המשפט, והדבר יסייע לו לבחון את התאמתו לתפקיד התובע הייצוגי.[16] בנוסף, וכדי לחזק את מנגנון הסינון של ההסתלקויות המתוגמלות, אציע לכלול בפנקס התובענות מרשם ציבורי שיפרסם את שמותיהם של כלל התובעים הסדרתיים ובאי כוחם, לרבות פירוט תוצאת כל אחד מהתיקים שניהלו. הפרסום יאפשר לשלוש הקבוצות (מערכת המשפט, הגופים הנתבעים והקבוצה המיוצגת), לעמוד על זכויותיהם לאחר שהעריכו את מהימנות התובע, ובכך אף תפחית אקס-אנטה את תמריצם של התובעים להסתלקויות סחטניות.[17]

[1] חוק תובענות ייצוגיות, תשס״ו-2006 (להלן: החוק).

[2] לדרישת תום הלב, ראו ס' 8(א)(4) לחוק; לדרישת הייצוג הולם, ראו ס' 8(א)(3); לדרישת עילת התביעה אישית, ראו ס' 4(א)(1) לחוק.

[3] אלון קלמנט, קרן וינשל-מרגל, יפעת טרבולוס ורוני אבישר-שדה ״תובענות ייצוגיות בישראל – פרספקטיבה אמפירית״ מחלקת מחקר של הרשות השופטת בעמ' 16 (2014).

[4] ס' 1 לחוק, לעיל ה״ש 1. ארבעת הרציונליים הינם: 1. אכיפה והרתעה מפני הפרת הדין; 2. מתן סעד הולם לנפגעים; 3. ייעול וחיסכון במשאבים שיפוטיים; 4. הנגשת זכות הגישה לערכאות.

[5] קלמנט ואח', לעיל ה״ש 3, בעמ' 16.

[6] ממידע שפורסם ב״לוח מחוונים – תובענות ייצוגיות״ התמנון מידע ציבורו לכל. https://octopus.org.il/2021/01/31/class-action-dashboard/. נתון נוסף המחזק את קיומה של התופעה ניתן למצוא במספר הבקשות משנת 2020, כאשר תובע ייצוגי אחד הגיש כ-43 בקשות לאישור תחת תחום השוויון וזכויות לאנשים עם מוגבלות בלבד; באותה השנה, תובעת אחרת הגישה כ-18 בקשות לאישור בתחום הצרכנות (ראו משרד המשפטים דו״ח הצוות הבין-משרדי לבחינת ההסדרים הקבועים בחוק תובענות ייצוגיות, התשס״ו-2006 ה״ש 54 (2023) (להלן: דו"ח הצוות הבין-משרדי)).

[7] ראו ת״צ (י-ם) 50504-06-20 קרוננברג נ' רשת משקפיים 280 בע"מ, פס' 31 לפסק דינה של השופטת בזק רפפורט (נבו 30.1.2023). ראו גם ברע״א 3698/11 שלמה תחבורה (2007) בע״מ  נ' ש.א.מ.ג.ר שירותי אכיפה בע״מ (נבו 6.9.2017): עמדת היועץ המשפטי לממשלה הייתה כי יצירה יזומה של עילת תביעה אישית על ידי תובעים ייצוגיים, אינה סיבה לדחיית התובענה אם התובענה טובה וראויה ברמה הקבוצתית ומקדמת את האינטרס הציבורי.

[8] במסגרת בחינת ההשלכות השליליות של התופעה, אבקש לבצע את ניתוח ההשפעות על שלוש קבוצות שונות: 1. מערכת המשפט 2. הגופים הנתבעים 3. הקבוצה המיוצגת, כאשר עבור כל קבוצה התופעה גורמת לפגיעה שונה.

[9] הגשת בקשות במסות גדולות, באם סופן בסילוק על הסף או בהסתלקות מתוגמלת, יש חובה שהדבר יעשה באישורו של בית המשפט. משכך, מעצם הגשת הבקשה נדרש מהמערכת להשקיע זמן ומשאבים שיפוטיים בבחינת כל תיק לגופו.

[10] הפיתוי נעשה בגין תשלום כנגד משיכת בקשתם, כיוון שאפשרות זו עדיפה לנתבעות מאשר בירור ההליך עד סופו בביהמ״ש, כיוון שעלות זו ככה״נ תהיה גבוהה יותר וכרוכה בסיכונים מרובים.

[11] לחסרונות תופעה זו, ראו ת"צ (מחוזי ת"א) 1469-02-13 לוי נ' פסטה נונה בע"מ (נבו 26.11.2014) (להלן: עניין פסטה נונה):״[הסדר שכזה] מכרסם בתכליותיו של [החוק], מכביד על הנתבעים ועל בית המשפט שלא לצורך וגורם לזילות מכשיר התובענה הייצוגית״.

[12] לאורך השנים נעשו מספר ניסיונות לצמצום התופעה הן בחקיקה – במסגרת תיקון מס' 10 לחוק (2016), שהוסיף שיקולים נוספים שעל ביהמ״ש לשקול בהחלטתו, במטרה לאשר הסתלקות מתוגמלת רק במקרים חריגים המצדיקים זאת, והן בפסיקה, ראו למשל עניין פסטה נונה, לעיל ה"ש 12; ע"א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ (נבו 05.08.2018(. ראו גם דו״ח הצוות הבין משרדי, לעיל ה״ש 6 בעמ' 29.

[13] לחמשת הבקשות לאישור של גנסין שהסתיימו בהסתלקות מתוגמלת באישורו של בית המשפט: ת״צ (מרכז) 34536-11-20 עו״ד עמית גנסין נ' מקס איט פיננסים בע״מ (נבו 18.8.2021); ת״צ (י-ם) 29257-08-21 גנסין נ' סופר-פארים (ישראל) בע״מ (נבו 6.12.2022); ת״צ (י-ם) 43534-03-23 גנסין נ' וואן זירו הבנק הדיגיטלי בע״מ (נבו 6.10.2024); ת״צ (מרכז) 12972-08-21 גנסין נ' איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע״מ (נבו 22.12.2024).

[14] הגם שהסתלקות מתוגמלת איננה יוצרת מעשה בית דין, הסיכוי שהקבוצה הנפגעת תממש את עילתה ותזכה לפיצוי המגיע לה בגין הפגיעה נמוך, זאת בעוד התובע הסדרתי קיבל את מבוקשתו, במסגרת הליך קצר, ללא התחשבות בקבוצה אותה אמור היה לייצג.

[15] ראו תזכיר חוק תובענות ייצוגיות (תיקון מס' 16), השתפ״ד-2024, בעמ' 31.

[16] לצורך יצירת המרשם הציבורי, יש לקבוע בחקיקה רף מספרי מינימאלי של בקשות לאישור לצורך סיווג התובע כ״סדרתי״.

[17] ראו ה"ש 9 לעיל. המרשם יאפשר לנתבעות לחשוף דפוס סחטני של תובעים סדרתיים וכך יפחית את התמריץ להסתלקות מתוגמלת. במקביל, הוא יסייע לקבוצה לזהות כשלים בייצוג ולעודד יוזמה להחלפת התובע המייצג.