תפקיד היועמ"ש כגורם בעל סמכות להגיש התנגדות להסדרי פשרה בתובענות ייצוגיות
- דניאל בן שושן - חבר בקליניקה לתובענות ייצוגיות
- 30 ביולי
- זמן קריאה 5 דקות
נייר העמדה מתמקד בתפקיד היועמ״ש כגורם בעל סמכות להגיש התנגדות להסדרי פשרה בתבענות ייצוגיות. בנייר אבחן את משמעות התפקיד, יתרונותיו, חסרונותיו, האפקטיביות שלו ודרך אפשרית לייעולו.
ת"צ (מחוזי מרכז) 10812-11-14 מירום נ'Royal Phillips N (נבו 27.4.2024) (להלן ״עניין מירום״):
עסקינן בהחלטה של כב' השופט רמי חיימוביץ' על דחיית העמדה של היועמ"שית בדבר הצורך במינוי בודק להסדר פשרה. בקשות לאישור הסדרי פשרה מול חברות הטכנולוגיה "פיליפס" ו"היטאצ'י", בטענה כי בין 1995–2007 היו שותפות בקרטל לתיאום מחירי שפורפרות קתודיות (רכיב שהיה מרכזי בטכנולוגיה של המסכים בשנים הללו). תיאום זה הוביל לעליית מחירים, והוגדר ע"י ביהמ"ש כהסדר כובל המעניק עילת תביעה לפי חוק התחרות הכלכלית.[1] הצדדים ביקשו להימנע ממינוי בודק, אך היועמ"שית דרשה למנותו.[2] ביהמ״ש דחה את דרישתה משיקולי יעילות ומהות ההסדר ואף ביקר אותה.[3] ביהמ״ש ציין כי אם המדינה סבורה שנגרם עוול לצרכנים, היה עליה לפעול באכיפה רגולטורית דרך רשות התחרות, דרכה ניתן היה להשיג נתונים על פעילות הקרטל - נתונים שאינם בהישג ידו של בית המשפט - ולא להסתפק בהגשת התנגדות במסגרת הליך הפשרה.[4] פסק הדין משקף את המתח הקיים בין תפקיד היועמ"ש לבין שיקול הדעת השיפוטי בהליכי פשרה בתובענות ייצוגיות. הוא מעלה שאלות עקרוניות באשר לרציונל שמאחורי מעורבותו, לאפקטיביות תפקידו, ולדרכים אפשריות לייעול מעורבות זו בעתיד.
הסדרי פשרה בתובענות ייצוגיות מציעים יתרונות משמעותיים, כגון חיסכון בעלויות ובזמן, לצד חלוקה מהירה של כספים לנפגעים. עם זאת, שלב זה טומן בחובו את הסיכון הגבוה ביותר לניצול לרעה של ההליך, בשל התנגשות אינטרסים המכונה "בעיית הנציג" – חשש שנציגי הקבוצה (התובע הייצוגי ובאי כוחו) יתמקדו במיקסום הגמול ושכ״ט שלהם, גם אם הדבר יפגע בפיצוי של חברי הקבוצה.[5] לנוכח חשש זה, המחוקק קבע מנגנוני פיקוח על הסדרי פשרה, במטרה להגן על האינטרסים של חברי הקבוצה ולמנוע קנוניה בין הצדדים.
סעיפים 18 ו-19 לחוק תובענות ייצוגיות קובעים מנגנון שנועד למזער את הסכנות הנובעות מבעיית הנציג.[6] ראשית, החוק מציב מבחן כללי שמחייב את בית המשפט להפעיל שיקול דעת ולבחון אם הסדר הפשרה "ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה". שנית, החוק מחייב את בית המשפט למנות "בודק" בעל מומחיות בתחום, שיגיש חוות דעת על הסדר הפשרה, וניתן לפטור ממינוי זה רק "מטעמים מיוחדים שיירשמו". שלישית, החוק מחייב את בית המשפט לפרסם הודעה על הסדר הפשרה וליידע גורמים שונים, כולל היועץ המשפטי לממשלה, על הבקשה וההסדר. חברי הקבוצה, רשות ציבורית הפועלת בתחום והיועמ"ש רשאים להגיש התנגדות מנומקת להסדר הפשרה בתוך 45 ימים מפרסום ההודעה.[7] כך, החוק מאפשר לשלשה גורמים חיצוניים (הבודק, הציבור והיועמ"ש) לבחון את הסדר הפשרה ולהצביע בפני ביהמ"ש על פגמים שנפלו בו, תוך שמירה על האינטרס של חברי הקבוצה.[8]
חשיבותו של תפקיד היועמ״ש כשומר הסף להגשמת האינטרס של חברי הקבוצה מקבל משנה תוקף שכן כמעט ולא מוגשות התנגדויות מקרב הציבור.[9] יתרה מכך, ברוב התיקים ביהמ״ש פוטר את הצדדים ממינוי בודק[10] חרף ברירת המחדל הקבועה בחוק לפיה הוא רשאי להימנע ממינוי בודק ״רק מטעמים מיוחדים שיירשמו״.[11] למעשה, מחקרים מצאו כי רק ב-15% מהבקשות לאישור הסדרי פשרה שלא סולקו על הסף אכן מונה בודק.[12] בתי המשפט נוטים לפטור ממינוי הבודק מחשש שמא יאריך את הליך התובענה ויגדיל את עלויות ההתדיינות.[13] מדיניות זו מציבה את היועמ"ש כשומר הסף המרכזי במערכת, ומקנה לו תפקיד מרכזי בהגנה על אינטרס חברי הקבוצה בהסדרי הפשרה.
ליועמ"ש סמכויות נרחבות במסגרת חוק תובענות ייצוגיות. במסגרת החוק יש לשלוח ליועמ״ש עותק מכל תובענה ייצוגית שמוגשת לביהמ״ש,[14] ומחובתו לבדוק את דוח הבודק שמינה ביהמ״ש.[15] סמכותו המשמעותית ביותר היא היכולת להביע עמדה לגבי הסדרי פשרה מכל סיבה סבירה הנראית לו.[16] תפקידו אינו מתמצה רק בהתנגדות מפורשת, אלא גם בהגשת השגות שיכולות להשפיע על ההסדר. בספרות הוצעה הבחנה בין שני סוגי התנגדויות של היועמ"ש: התנגדות פורמלית במסגרת המסלול לעיל, או התנגדות לא פורמלית באמצעות הבעת השגות ללא התנגדות רשמית.[17] בשנים האחרונות יש ירידה בהגשת התנגדויות פורמליות ועלייה במגמת דחייתן על ידי בתי המשפט (ביחס להתנגדויות לא פורמליות).
למעורבות היועמ"ש בתובענות ייצוגיות יתרונות רבים: היא מאפשרת לגורם ניטרלי שאינו מושפע מבעיית הנציג לבחון את הסדר הפשרה; היא מצמצמת את השפעת פערי הכוחות בין תובעים פרטיים לנתבעים חזקים; והיא מגבירה שקיפות ומבטיחה דיון מעמיק בהסדרי פשרה. עם זאת, בצד יתרונות אלו קיימים גם חסרונות בדמות הרצון לצמצם את זמן הטיפול בהליך, לצד העדר הליך מוסדר לגיבוש ההתנגדות,[18] מה שמגביל את פרק הזמן העומד ליועמ"ש, או שמא יסתכן בדחיית עמדתו ואף בביקורת אישית על התנהלותו.[19]
במחקר שבדק את שיעור ההתנגדויות שמגיש היועמ"ש בתובענות ייצוגיות ואת שיעור קבלתן. נמצא כי על אף הבעיות קיימות המנגנון אפקטיבי למדי בהשוואה למנגנונים אחרים שנועדו למתן את בעיית הנציג (כמו בודק והתנגדויות ציבוריות). שיעור ההתנגדויות של היועמ"ש עלה עם השנים, ורוב ההתנגדויות, פורמליות ולא פורמליות, מתקבלות במלואן או בחלקן על ידי ביהמ״ש. לעומת זאת, שיעור ההתנגדויות מקרב הציבור נמוך משמעותית, ובדומה לזה אף שיעור קבלתן ע״י ביהמ״ש.[20] עם זאת, חשוב להדגיש שהעלייה בשיעור ההתנגדויות של היועמ"ש קשורה למגמת עלייה בהגשת התנגדויות לא פורמליות, מגמה שאף מושפעת משיעור קבלתן ע״י ביהמ״ש, שגבוהה משיעור הקבלה של ההתנגדויות הפורמליות.[21]
אין ספק שתפקיד היועמ״ש בתובענות ייצוגיות הינו בעל חשיבות רבה, אך עם זאת קשה להתעלם מהבעייתיות של המצב כיום. לדעתי, ישנו צורך בגיבוש הליך התנגדויות מוסדר תוך שימת דגש על יעילות, והסדרת מוסד ההתנגדות ה״לא פורמלית״ שצבר תאוצה במשך השנים ומקבל לגיטימציה אף מביהמ״ש.
[1] חוק התחרות הכלכלית, תשמ"ח-1988.
[3] שם, בפס' 33-31.
[4] שם, בפס' 32.
[5] אביאל פלינט וחגי ויניצקי תובענות ייצוגיות 599-598 (2017).
[6] ערן גורן, ארנה רבינוביץ-עיני ויאיר שגיא "נגישות למשפט בפשרות בתובענות ייצוגיות – תובנות אמפיריות על תפקיד היועץ המשפטי לממשלה" חוקים ח 249, 260 (2016).
[7] ס' 19(ב)-18(ג) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס״ו-2006.
[8] גורן, רבינוביץ-עיני ושגיא, לעיל ה״ש 6, בעמ' 264.
[9] שם, בעמ' 272.
[10] להרחבה ראו נייר עמדה שהוגש במסגרת הקליניקה: נוגה בן צבי "החובה למנות בודק בהסדרי הפשרה ושיקולי הפסיקה להימנע מחובה זו בראי ת"צ 17305-04-10 יצחקי נ' מגדל" בלוג תוב(ע)נות ייצוגיות (30.4.2023)
[11] ס' 19(ב) לחוק תובענות ייצוגיות התשס״ו-2006.
[12] קרן וינשל-מרגל ואלון קלמנט "יישום חוק תובענות ייצוגיות בישראל – פרספקטיבה אמפירית" משפטים מה 707, 753 (2016). במחקר אחר נמצא כי מבין 31 הסדרי פשרה שהתקבלה לגביהם החלטה, מונה רק בודק אחד על ידי ביהמ"ש (ראו אלון קלמנט "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית" משפטים מא 5, 45 (2011))
[13] ת״א (מחוזי ת״א) 1953/04 שכטר נ' כרמל – אגוד למשכנתאות והשקעות בע״מ, פס' 6 לפסק דינו של השופט בנימיני (נבו 15.7.2007); ת״א (מחוזי ב״ש) 5101/08 פרי נ' אלוניאל בע״מ, פס' 23 לפסק דינה של השופטת צפת (נבו 24.3.2011); ת"צ (מחוזי מרכז) 17466-12-09 גינר נ' מגדל מקפת קרנות פנסיה וקופות גמל בע״מ, פס' 17 לפסק דינה של השופטת שטמר (נבו 7.7.2013).
[14] תק' 16 לתקנות תובענות ייצוגיות, תש״ע-2010.
[15] ס' 20 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס״ו-2006 ותק' 14 לתקנות תובענות ייצוגיות.
[16] ערן טאוסיג ״התנגדות להסדר פשרה בתובענה ייצוגית - אליה וקוץ בה״ הפרקליט נג 393, 404 (2014).
[17] גורן, רבינוביץ-עיני ושגיא, לעיל ה"ש 6, בעמ' 270-269.
[18] גורן, רבינוביץ-עיני ושגיא, לעיל ה"ש 6, בעמ' 265. מראיונות שערכו הכותבים עולה שהליך גיבוש ההתנגדויות מסורבל מאד.
[19] עניין מירום, לעיל ה״ש 2; בבש״א (מחוזי ת״א) 25786/06 אפשטיין נ' מעריב הוצאת מודיעין בע״מ (נבו 23.2.2009). בפסקה 17 ביהמ״ש מותח ביקורת נוקבת על ״התנהלותו בנסיבות המקרה דנן״ ; גורן, רבינוביץ-עיני ושגיא, לעיל ה"ש 6, בעמ' 266.
[20] שם בעמ' 273-271. במחקר נמצא שבין השנים 2009–2012 עמד שיעור ההתנגדויות על 40% מכלל התיקים, וב-2013 על 60%, ושיעור קבלתן ע"י ביהמ"ש עמד על 65%. ורק 10% מההתנגדויות הוגשו מקרב הציבור, וביהמ"ש נטה לקבלן פחות. מחקר אחר מצא שבתיקים בהם הורה ביהמ"ש לשלוח ליועמ"ש הודעה על בקשת אישור ההסדר, קיבל ביהמ״ש 74% מהתיקים להם לא התנגד לעומת 24% מהתיקים בהם היועמ״ש התנגד להסדר (קרן וינשל-מרגל ואלון קלמנט , לעיל ה״ש 12, בעמ' 755).
[21] גורן, רבינוביץ-עיני ושגיא, לעיל ה"ש 7, בעמ' 272-271, במחקר נמצא שההתנגדויות הלא פורמליות הגיעו ב-2013 ל-50% מהתיקים, בעוד ההתנגדויות הפורמליות ירדו מ-30% ל-15-30%.
Escorts Dwarka are companions who do more than turn heads—they provide a comfortable, engaging atmosphere anywhere. Dwarka Escort Whether she’s by your side for a public occasion or a private evening indoors, she’ll bring charm, elegance, and the ability to make every minute feel worthwhile and exclusive.