מעקב פסיקה בעניין ת״א (מחוזי ת״א) 16214-09-21 סרגון נטוורקס בע״מ נ׳ חזן (27.1.2022)

המעקב עוסק בהחלטת מותב המחלקה הכלכלית, במסגרת דיון חוזר בעניין סרגון, להחיל את כללי האחריות הקבועים בדין הזר על כל החברות הדואליות ודן במשמעויותיה

ת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 16214-09-21 סרגון נטוורקס בע"מ נ' חזן (נבו 27.01.2022):

ביום 27.01.2022 התקבלה החלטה על ידי מותב של שלושה משופטי המחלקה הכלכלית, במסגרת דיון חוזר שנתבקש על ידי חברת סרגון נטוורקס בע"מ (להלן: "החברה").[1] הבקשה הוגשה על רקע החלטת כב' הש' אלטוביה, לאשר הגשת תובענה ייצוגית כנגד החברה.[2] בדיון החוזר נהפכה קביעת הש' אלטוביה לפיה בנסיבות המקרה, כללי האחריות[3] החלים על חברה שמניותיה רשומות תחת הסדר רישום כפול (חברה דואלית),[4] יקבעו לפי הדין הישראלי ולא לפי דין המדינה הזרה בה מניותיה נסחרות. במקומה, נקבע "כי יש להחיל באופן גורף את כללי האחריות הזרים – ביחס להפרות של כללי הדיווח הזרים – על כל החברות הדואליות".[5]


הבקשה לאישור התובענה הייצוגית בדיון הראשון עסקה בטענת המבקש כי החברה יצרה מצג שווא, ערב הנפקת מניותיה לציבור.[6] המבקש טען כי על אף שניירות הערך של החברה נסחרים בו זמנית בבורסת תל אביב ובבורסה במדינה זרה, מאחר שהחברה התאגדה בישראל ומנהליה (הנתבעים בהליך) הינם ישראליים, יש להחיל עליה לעניין אחריות בגין הפרסום את הדין הישראלי ולא את הדין האמריקאי. המבקש העלה טענה זו, שכן הדין האמריקאי, בניגוד לישראלי, דורש מהמבקש להוכיח קיומו של יסוד נפשי של מעין-מודעות (Scienter)[7] החברה ונושאי המשרה בה לפרט המטעה.


על פי הכרעת הש' אלטוביה, תכלית הסדר הרישום הכפול, המאפשר לחברה להיסחר בשתי בורסות במקביל, נועד לממש שתי מטרות: האחת, הקלה רגולטורית על חברות דואליות, במטרה לעודד חברות ישראליות שמניותיהן נסחרות בבורסות זרות לרשומן למסחר גם בישראל, ובכך לחזק את המסחר בבורסה המקומית; והשנייה, שמירה על הגנה נאותה על המשקיעים הסוחרים בבורסה בישראל. בראי תכלית זו הש' אלטוביה קבע, כי מאחר שכללי האחריות הישראליים אינם נוקשים מכללי הדין הזר, הם אינם מקשים על חברות יותר מכללי הדין הזר, ועל כן, החלתם על חברות דואליות אינה מנוגדת לתכלית החוק.[8]


בדיון החוזר הגיע בית המשפט למסקנה הפוכה. אמנם בית המשפט קיבל את פרשנות הש' אלטוביה את תכלית הסדר הרישום הכפול, אולם, קבע כי החלת כללי האחריות הישראליים תביא לחוסר קוהרנטיות במבנה האסדרה החל על חברות דואליות, ולכן תקשה עליהן ותפגע בתכליות החוק. על פי עמדה זו, הכפפת חברות דואליות לכללי דיווח[9] וכללי אחריות הלקוחים ממערכות דינים שונות תפגע הן במשקיעים והן בחברות. באשר למשקיעים – גם אם הדין הזר מקל מהדין הישראלי בנושאים מסוימים, יחסי הגומלין הקיימים בין כללי הדיווח לכללי האחריות במערכת דינים מסוימת, כשלעצמם, מהווים נדבך משמעותי במכלול ההגנה שניתנת למשקיעים.[10] באשר למטרת עידוד המסחר בבורסה המקומית – מאחר שבתי המשפט בארה"ב לא יחילו את כללי האחריות הישראליים, עצם הדרישה לעמוד בשתי מערכות כללים שונות בו-זמנית, הנובעת מהחלת הדין הישראלי על החברה הדואלית, מטילה על החברה נטל משמעותי נוסף.[11]


הן בדיון הראשון והן בדיון החוזר, ביקש בית המשפט לאתר את האיזון הראוי בין אינטרס פיתוח הבורסה המקומית באמצעות מתן הקלות רגולטוריות לחברות דואליות, לבין אינטרס ההגנה על המשקיעים המקומיים. להלן אנסה להתחקות אחר היווצרות ההלכה בעניין כללי האחריות החלים על חובות הדיווח להן כפופות חברות דואליות; להראות כי בדיון הנוסף בית המשפט התיישר עם ההלכה הקודמת; להציג תימוכין תאורטיים לעמדה בה בחרה הפסיקה; ולהציג את השלכת ההלכה על תובענות ייצוגיות בישראל כנגד חברות דואליות.


הסדר הרישום הכפול המסדיר קיומן של חברות דואליות, קבוע בחוק.[12] לפי סעיפים 35יז-יח לחוק ניתן לרשום למסחר בבורסה בתל אביב ניירות ערך הנסחרים גם בבורסות המנויות בתוספת השנייה והשלישית לחוק. סעיף 35יח מסמיך את שר האוצר, בהינתן אישור ועדת הכספים של הכנסת, להוסיף בורסות לתוספת השלישית, ובלבד שהדין החל על המסחר בבורסה הזרה מגן כראוי על ציבור המשקיעים בישראל. תכלית החוק הינה עידוד רישום ניירות ערך בבורסה בתל אביב, ושמירה על ציבור המשקיעים הישראלי.[13] החוק קובע במפורש כי חובות הדיווח של חברה דואלית יחולו בהתאם לדין הזר,[14] אולם שותק לעניין הדין החל על כללי האחריות.[15]


בית המשפט נדרש לראשונה לדין החל על חברות דואליות לעניין כללי האחריות בהחלטתו בעניין שטרן, במסגרתה נקבע כי הדין החל על הנתבעת בהליך (חברה דואלית כבעניין חזן), הוא הדין הזר. ההחלטה התבססה בעיקר על העובדה שהנתבעת הייתה חברה זרה, קרי, חברה שהתאגדה מחוץ לישראל, אשר מניותיה נסחרו בבורסה הזרה טרם שנסחרו בישראל,[16] בשונה מחברת סרגון, הנתבעת בעניין חזן. בעניין דמתי,[17] בו בית המשפט נדרש בשנית לשאלת מקור כללי האחריות, הוחלט להחיל את כללי האחריות של הדין הזר על החברה, לנוכח העובדה שמדובר בחברה זרה, מבלי לקבוע מסמרות ביחס לחברות ישראליות.[18] בניגוד להכרעה בעניין שטרן שהתבססה על לשון החוק, ההכרעה בענין דמתי נשענה על נימוק רחב, הנובע מפרשנות תכליתית של ההסדר ולא מאופי החברה הדואלית עצמה. בית המשפט מצא, כי תכלית הסדר הרישום הכפול מורכבת משתי המטרות שצוינו לעיל וקבע כי החלת כללי האחריות של הדין הזר תגשימן באופן מיטבי,[19] ותשמר קיומו של "הסדר הוליסטי ושלם" המבטא תפיסת עולם כוללת ומושכלת ביחס להסדרה של שוק ניירות הערך.[20]


בעניין כהן בית המשפט נדרש שוב לשאלת הדין החל על כללי האחריות, ובהתבסס על אותם הרציונלים שביססו את ההכרעה בעניין דמתי, הכריע כי יחול הדין הזר.[21] אולם, להבדיל מעניין שטרן ומעניין דמתי, בעניין כהן בית המשפט קבע כי כללי האחריות הזרים יחולו למרות שמדובר בחברה ישראלית, וזאת גם ביחס לניירות הערך שנסחרים רק בישראל.[22] בהחלטה נוספת בעניין כהן, נקבע כי הדין הזר יחול אף על כללי האחריות להם כפוף רואה החשבון המבקר הישראלי של החברה הדואלית, שכן גם הוא כפוף לרגולציה בארה"ב מתוקף היות החברה המבוקרת דואלית.[23] ההחלטה להתייחס לחברות דואליות כמקשה אחרת, ללא תלות במקום התאגדותן, קיבלה משנה תוקף בעניין ר'בקה.[24] שם, בדומה לעניין כהן, נקבע כי הרציונלים התומכים בהחלת הדין הזר מצדיקים החלתו גם על חברות דואליות שהתאגדו בישראל, ללא תלות בשאלה היכן נסחרו מניות החברה לראשונה. כן נאמר כי לא סביר לבסס את כללי האחריות החלים על חברה דואלית על מאפייניה השונים של כל חברה.[25]


מן האמור לעיל עולה כי הפסיקה התפתחה במגמה להחיל את כללי האחריות של הדין הזר על חברות דואליות באופן גורף, וזאת בנימוק כי החלת הכללים מהדין הישראלי תפגע בתפקוד של מערכת הדינים החלים על דיווח החברה בתור מערכת "הוליסיטית", ותחטא למטרת הסדר הרישום הכפול של עידוד המסחר המקומי על ידי הקלה על חברות דואליות, מבלי להעניק למשקיעים הגנה טובה יותר. נראה כי ההחלטה בדיון הראשון ניסתה לשנות מגמה זו ולייצר הבחנה בין חברות דואליות לפי מאפייניהן,[26] ואילו ההחלטה בדיון החוזר השיבה את מגמת הפסיקה הקודמת למסלולה.


תמיכה למגמת הפסיקה ניתן למצוא גם בספרות המחקר. במאמרו שעוסק בסוגיה זו, אלון קלמנט מסביר כי שווקים קטנים שאינם מציעים יתרונות מוניטין או נזילות עבור החברות, כמו השוק הישראלי, מוכרחים להחיל את החוק הזר על חברות דואליות כדי לעודד רישום כפול,[27] ולכן החלת הדין הישראלי על חברות דואליות תסכל את מטרת החוק. טיעון תומך נוסף עשוי להתבסס על התזה לפיה רישום כפול משמש חברות כאמצעי לקיום פרקטיקה מסוג בונדינג (bonding), קרי, כאמצעי לאותת למשקיעים שההשקעה בהן בטוחה, שכן בהירשמן למסחר באחת מהבורסות הבכירות בעולם, החברות מכפיפות עצמן לכללי אחריות ורגולציה ברמה הגבוהה ביותר.[28] כך, אם נקבל את התזת הבונדינג,[29] ניתן לטעון כי אי החלת כללי האחריות האמריקאים על פעולות שנעשו בשוק הישראלי, תפגע ביכולתן של החברות לקיים בונדינג משכנע ביחס למשקיעים הישראליים, שכן במצב כזה, גם אם הן נסחרות בארה"ב, המשקיעים הישראליים לא יהנו מההגנה הנובעת מכך.


להחלת הדין הזר ישנה השלכה ישירה על הליכים ייצוגיים בישראל כנגד חברות דואליות, הנובעת מסוגיית תחום השיפוט, שלא קיבלה התייחסות בעניין חזן. במאמרו, קלמנט מסביר כי על אף ששווקים קטנים נדרשים להחיל את החוק הזר כדי למשוך חברות זרות, על מנת לשמר הגנה ראויה עבור המשקיעים המקומיים, עליהם לקבוע כי ליטיגציה כנגד חברות אלו תנוהל בתחום שיפוט אחד בלבד, ובמקרה הישראלי תחום שיפוט זה צריך להיות הישראלי.[30] הטעם לכך כפול. ראשית, תחום שיפוט כפול יוצר מצב של מכרז הפוך (reverse auction) בו מתרחש מירוץ לתחתית בין עורכי דין בשתי הטריטוריות השונות על הסכם הפשרה מול הנתבע.[31] שנית, עריכת הסכמי פשרה בארה"ב על עילות של תובעים ישראלים מביאה לשיעור נמוך של מימוש זכאות המשקיעים הישראלים לפיצוי מכוח הפשרה, באופן שיוצר אינטרסים מנוגדים בין שתי תתי-הקבוצות. שכן, ככל ששיעור המימוש של תת-קבוצה אחת נמוך יותר כך זוכים חברי תת-הקבוצה השנייה לפיצוי גבוה יותר, ולכן כל קבוצה תעדיף שהעילות ינוהלו בטריטוריה המקומית שלהן.[32].


בית המשפט העליון עסק בסוגיה זו בעניין שטרן בעליון, וקבע אמנם כי אימוץ פשרה ייצוגית זרה צריך להיעשות בזהירות,[33] ובהתחשב בסוגיות ייחודיות העולות בהליך ייצוגי,[34] אולם בחינת הפשרה הזרה לגופה תעשה רק במקרים חריגים.[35] משכך, במקרה הייט, על אף שנמצא "פער מטריד" בין זכאות חברי הקבוצה הישראלים לפיצוי לבין שיעור מימוש הפיצוי, נקבע כי אין הצדקה לבחינה של הסכם הפשרה לגופו.[36] באופן דומה, בעניין לייטקום ציין בית המשפט כי אין זה מן הנמנע שתוצאת ההליך הזר תיצור מעשה בית דין כלפיי התובעים הישראליים.[37] כך, נראה כי החלת הדין הזר מביאה את בתי המשפט בישראל לתת קדימות להליך הייצוגי בארה"ב, מבלי לתת מענה לפגיעה האפשרית בחברי הקבוצה הישראליים, בשל אפקט המכרז ההפוך וקשיי המימוש.[38]

[1] ת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 16214-09-21 סרגון נטוורקס בע"מ נ' חזן (נבו 27.01.2022) (להלן: הדיון החוזר או עניין חזן). [2] ת"צ (מחוזי תל אביב-יפו) 7363-01-15 חזן נ' סרגון נטוורקס בע"מ (נבו 27.05.2021) (להלן: הדיון הראשון או עניין חזן). [3] כללי האחריות הם הכללים העוסקים בתנאים להטלת אחריות בגין נזקים שנגרמו בשל הפרה של כללי הדיווח (ר' להלן) על ידי החברה. להלן "כללי האחריות" מתייחסים רק לכללי האחריות החלים על החברה מכוח דיני ניירות ערך, קרי, על הפרת חובות הדיווח. [4] פרק ה'3 לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968, (להלן: החוק). הסדר הרישום הכפול (להלן: ההסדר או הסדר הרישום הכפול) מאפשר לחברה ציבורית לרשום מניותיה למסחר בבורסה בתל אביב ובבורסות זרות הקבועות בחוק, בו זמנית. הרחבה בנושא ההסדר להלן. [5] הדיון החוזר, בפס' 59. [6] הדיון הראשון, לעיל ה"ש 1, בפס' 12א-ז. [7]17 CFR 240.10b-5. [8] הדיון הראשון, לעיל ה"ש 1,בפס' 12י-יא, 17. הש' אלטוביה מנמק זאת בכך שמאחר שהבורסות הזרות עליהן חל הסדר הרישום הכפול אושרו על ידי שר האוצר, יש להניח כי כללי האחריות בהן לא נופלים מכללי האחריות הישראליים. מכך נגזרה המסקנה, כי החלת כללי האחריות של הדין הזר אינה מקלה על החברות, ובאופן מקביל החלת כללי האחריות הישראליים אינה מקשה על חברות. [9] כללי הדיווח הם הכללים הקובעים לחברה את אירועי הדיווח, מועדי הדיווח, צורת הדיווח וכד'. כללי הדיווח שונים בין שיטות משפט שונות, ולפי ההסדר הקבוע בחוק ניירות ערך עבור חברות דואליות, כללי הדיווח החלים עליהן הם כללי הדין הזר. ראו ס׳ 35כ(א)(1)-(2) ו35לא(ג)(1)-(2) לחוק; ליכט, להלן ה"ש 12, בעמ' 602-600. הדיון החוזר, לעיל ה"ש 4, בפס' 52; כן, סעיף 35לא(ב) מחריג חברות דואליות מפרק ו' לחוק, הוא הפרק הקובע את חובות הדיווח השוטף בבורסת תל אביב. [10] הדיון החוזר, לעיל ה"ש 4, בפס' 48. [11] הדיון החוזר, לעיל ה"ש 4, בפס' 49, 52. [12] פרק ה'3 לחוק ניירות ערך. הפרק נחקק בשנת 2000. [13] פרוטוקול ישיבה 150 של וועדת הכספים של הכנסת, 32-32 (22.08.2000); דברי הסבר להצעת חוק ניירות ערך (תיקון מס' 21) התש"ס-2000, 440; עמיר ליכט "רישום כפול של ניירות ערך" משפטים לב 561, 562 (2001); עניין כהן להלן ה"ש 20, בפס' 43. בשנים 2013-2007, לדוגמה, היקף המסחר היומי הממוצע של חברות דואליות משמעותי והיווה בין 20% לבין 30% מסך המסחר היומי במניות הבורסה בתל אביב. מתוך "ההתפתחויות בשוק ההון הישראלי בשנים 2007 עד 2013" (נייר עבודה של המחלקה הכלכלית של רשות ניירות ערך 09/2013) בעמ' 9. [14] ס' 35לא(ב) לחוק ניירות ערך. [15]ר' ת"צ (מחוזי מרכז) 22300-05-15 הייט נ' Verifone Systems Inc בפס' 31ב (נבו 14.05.2018) (להלן: עניין הייט). אציין כי הרשות לניירות ערך מקדמת כיום תיקון חוק שיסדיר את הנושא, ויקבע כי על חברה דואלית חלים כללי האחריות של הדין הזר. החלטה של רשות ניירות ערך "מליאת הרשות אישרה הצעה לתיקון סעיפי האחריות של חוק ניירות ערף, התשכ"ח-1968" (06.06.2021). [16] ת"צ (מחוזי מרכז) 3912-01-08 Verifone Holdings, Inc נ' שטרן פס׳ 6(ז)-(ח) (נבו 11.09.2008) (להלן: עניין שטרן). ההכרעה בעניין שטרן ניתנה לפני עניין מוריסון, להלן ה"ש 19. [17] ת"צ (כלכלית ) 28811-02-16 דמתי נ' מנקיינד קורפוריישן ואח' (נבו 12.10.2017) (להלן: עניין דמתי). [18] שם, בפס' 2. [19] שם, בפס' 66-57. [20] שם, בפס' 71-70. במסגרת הדיון בעניין דמתי עלתה טענה כי עקב פסיקת בית המשפט העליון האמריקאי בעניין Morrison v. Nat'l Austl. Bank Ltd., 561 U.S. 247 (2010) (להלן: עניין מוריסון) שקובעת, בתמצית, כי בתי המשפט בארה"ב ידונו רק בתביעות בניירות ערך שעילתן עיסקה שהתרחשה בבורסה אמריקאית, החלת הדין הזר תפגע בזכויות בעלי המניות. לכתיבה המשמיעה טענה דומה ראו דנה ליבנה זמר ואורי וולובלסקי "הסדר הרישום הכפול ושאלת הדין החל לאחר ההחלטות בעניין Verifone" תאגידים ח/4 120-101 (2011). הש' רונן ביטלה טענה זו, בקובעה כי החלת הדין האמריקאי אינה מאיינת את סמכות בית המשפט הישראלי, אלא רק מתווה כי פסיקתו תעשה בהתאם לדין האמריקאי ולא הישראלי. ר' עניין דמתי בפס' 83. [21] ת"צ (כלכלית ) 44775-02-16 כהן נ' טאואר סמיקונדקטור בע"מ פס׳ 72-63 (נבו 07.11.2017) (להלן: עניין כהן). בעניינים דמתי וכהן הוגשו ערעורים לבית המשפט העליון שנמחקו בהמלצתו: רע"א 8737/17 דמתי נ' Mannkind Corporation (נבו 16.10.2018). [22] עניין כהן, לעיל ה"ש 20, בפס' 107-103. חוץ ממניותיה של חברת טאואר, כל שאר ניירות הערך שלה נרשמו למסחר אך ורק במדינת ישראל. ר' עניין כהן, לעיל ה"ש 20, בפס' 14. [23] ת"צ (כלכלית ) 44775-02-16 כהן נ' טאואר סמיקונדקטור בע"מ פס' 17, 25-24, 31-27 (נבו 20.02.2018). [24] ת"צ (כלכלית) 51914-12-18 ר'בקה טכנולוגיות בע"מ נ' כימיקלים לישראל בעמ (נבו 01.08.2019) (להלן: עניין ר'בקה). [25] שם, בפס' 11, 22. [26] הדיון הראשון, לעיל ה"ש 1, בפס' 14; אלון קלמנט "התוצאות הבלתי צפויות של החלת הדין הזר על חברות דואליות" בלוג הקליניקה לתובענות ייצוגיות (2021). מאידך, הש' אלטוביה השמיע דעתו במקרה אחר, כי הפסיקה טרם נקבעה ביחס לשאלת הדין החל על כללי האחריות החלים על חברה זרה. ר' ת"צ (כלכלית ) 23821-02-17 חיות נ' קורן בפס' 6-5 (נבו 19.12.2017). [27] Alon Klement, The Unexpected Effects of Israeli Courts' Approach to Dual-Listed Companies, 23 Theoretical Inquiries L. 37 (2022) (להלן: קלמנט). [28] John C. Coffee, Jr., Racing Towards the Top?: The Impact of Cross-Listings and Stock Market Competition on International Corporate Governance, 102 Colum. L. Rev. 1757, 1780-83 (2002). [29] פרופ' ליכט טוען כי תזת הבונדינג איננה נכונה, ואיננה נתמכת בממצאים אמפיריים. אדרבא, טענתו היא כי הרישום הכפול משמש כאמצעי לחמוק מרגולציה. ראו: Amir N. Licht, Cross-Listing and Corporate Governance: Bonding or Avoiding?, 4 Chi. J. Int'l L. 141 (2003). טענה נוספת העולה מספרות המחקר היא, כי תחולה של מספר מערכות דינים על חברות דואליות עשויה להטיב עם נושאי משרה המעוניינים לבצר את שליטתם בחברה. ראו: Kobi Kastiel & Adi Libson, Global Antitakeover Devices, 36 Yale J. on Reg. 117, 126-127 (2019). [30] קלמנט לעיל ה"ש 26 בעמ' 43-44. [31] קלמנט לעיל ה"ש 26 בעמ' 56-57. תחרות זו מעניקה לנתבע כוח רב בניהולו משא ומתן מקביל בהליכים בשתי הטריטוריות. [32] קלמנט לעיל ה"ש 26 בעמ' 58-60. קלמנט מסביר כי לאינטרס של המשקיעים הישראלים לערוך את הפשרה בישראל ישנה סיבה נוספת, טכנית באופיה. כאשר מאושר הסכם פשרה בישראל, בית המשפט נוהג לצוות כי ההחזר לחברי הקבוצה יעשה אוטומטית באמצעות מסלקת הבורסה (קלמנט מפנה כדוגמה להחלטה ת"צ (מחוזי ת"א) 4425-01-10 סמדר חפץ נ' מקסאל השקעות בע"מ (נבו 01.08.2013)), כך ששיעור המימוש בפשרות ייצוגיות בניירות ערך בישראל מתקרב ל-100%. לכן, גם אם הפשרה נערכת בארה"ב, המשקיעים הישראליים ירצו שמימושה בישראל יעשה בשיטה הישראלית, ואילו אינטרס האמריקאיים הפוך. [33] רע"א 3973/10 דוד שטרן נ' Verifone Holdings, Inc פס' 18-22 (נבו 02.04.2015) (להלן: עניין שטרן בעליון). [34] שם, פס' 25-24; בית המשפט פירש דרישות אלו שמקורן בסעיף 11(ב) לחוק אכיפת פסקי-חוץ, תשי"ח-1958 כך שידרש קשר ממשי בין הפורום הזר לבין העילות שבידי חברי הקבוצה הישראליים וכן בחינה של עקרונות הייצוג ההולם בהליך הזר. [35] שם, פס' 33. [36] עניין הייט, לעיל ה"ש 14, בפס' 55. [37] ת"צ (כלכלית ) 5407-09-17 לייטקום (ישראל) בע"מ נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ פס' 29 (נבו 08.07.2018). החלטה בטענות דחייה על הסף שהעלתה חברת טבע כנגד בקשת אישור תובענה ייצוגית בגין הסתרת מידע מהותי מציבור משקיעיה. הוחלט כי יש לעכב את ההליכים עד לקבלת החלטה בבית המשפט בארה"ב בשאלה האם המשקיעים הישראלים נכללים בקבוצה המיוצגת בהליך האמריקאי. מעניין לראות כי בהחלטה ת"צ (כלכלית ) 43065-03-13 הצלחה התנועה הצרכנית לקידום חברה כלכלית הוגנת נ' PERRIGO COMPANY (נבו 02.10.2014), על אף שבית המשפט בארה"ב קבע כי הקבוצה המיוצגת בהליך האמריקאי אינה כוללת את המשקיעים הישראליים, בית המשפט ייחס חשיבות רבה להסכם הפשרה האמריקאי כבסיס לאישור הסכם פשרה בהליך הישראלי המתבסס עליו, על אף קשיים מהותיים שנמצאו בו על ידי היועמ"ש. [38] קלמנט לעיל ה"ש 26 בעמ' 65-67.

3 צפיות0 תגובות